עט סופר חלק ג סג

פרט ה'. במ"ע אם יוצא שלכד"ה מל"מ פ"ה מיסודי תורה כתב, יש לחקור בהא דקי"ל דכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם שלכד"ה, אם נאמר ג"כ במ"ע דרחמנא אמר תאכל כגון מצה וקרבן פסח אם אכלן שלכד"ה אם יצא י"ח, ונראה דל"ש דכי היכי דבמצות ל"ת דרחמנא אמר לא תאכל אמרי' דאם אכלו שלכד"ה דפטור משום דלא מקרי אכילה, ה"נ במ"ע דרחמנא אמר תאכל אם אכלו שלכד"ה לא יצא י"ח משום דלא שמיה אכילה עכ"ל:

השעה"מ מביא ראיה דלא יצא, מרמב"ם פ"ה דשבועות הי"ח מנשבע שלא יאכל מצה שנה או שנתים ה"ז אסור לאכול מצה בליל פסח יע"ש והשתה אי שלכד"ה יצא י"ח יכול לאכול שלכד"ה וכו', עוד ראיה מקושי' ירושלמי מובא בתוס' קידושין דעשה דמצה ידחה ל"ת דחדש, הא איפשר לקיים שניהם אם יאכל שלכד"ה עוד ראיה מזבחים דף צ"ו דפריך ניתי עשה דאכילת קדשים ולידחי ל"ת דפסולה הא אפשר לקיים שניהם ע"ש:

הנה רבית בשנים אמרתי לישב עי' מקנה כלל עשה דל"ת כעת זכינו שנדפס ח"ס על סוגיות אעתיק לשונו הזהב, לפענ"ד אין הכרח מכ"ז דכיון דאכילה זו יוצא בה מ"ע דמצה וקדשים רחמנא אחשבי לאכילה וחייב עליו גם משום לאו דחדש או דשבועה ודאכילת פסולים אע"ג דבעלמא הוה שלכד"ה השתא דאית ביה מ"ע רחמנא אחשביה ושעה"מ בעצמו כתב סברא זו במ"א שפסק רמב"ם באוכל גי"ה של טמאה לוקה שתים אע"ג דאין בגידין נ"ט משום דרחמנא אחשבי' לאכילת גיד ללקות עליו משום גיד לוקה נמי משום שארי איסורים שיש בו וכו' ומביא ראיה שיוצא במ"ע שלכד"א ממנחות דף ק' שעיר של יוכ"פ הבבליים אוכלין אותו כשהוא חי, א"כ קשה האיך יוצאין מ"ע דאכילת קדשים באכילת שעיר חי שהוא שלא כדה"נ ודוחק לומר גבי הבבליים הי' כד"א וכו' ועי' תוס' ד"ה ששונאין את הבבליים ועי' תוס' מנחות ד"ה חטא תימא יזרק דם כדי לאכלן חי וי"ל דאין זה זכות וכו' עוד מביא ראיה מפסחים מ"א ת"ר יכול אכל כזית חי יהא חייב וכו' צ"ע תיפק ליה דה"ל בשר חי שלכד"א ואפי' אכל נא ומבושל במים שלכד"א פטור מכ"ש חי דפטור הוא וי"ל לפי הנ"ל דהרי כתיב בהאי קרא כ"א צלי אש ומקשי' התם אל תאכלו לתאכלו בשעה שישנו בקים אכול צלי ישנו בבל תאכלו ממנו נא וכו' א"כ ה"א להא נמי אקשי כשם שאכילת צלי אש יי"ח אפי' שלכד"א ה"נ אל תאכלו חייב אפי' שלכד"ה אפי' חי נמי קמ"ל דחי אינו לוקה לפ"ז באוכל ממנו נא ומבושל או שלא למנוי' אפי' שלכד"א נמי חייב דאיתקש לעשה דאכילת צלי, אמנם תקשי לפ"ז היל"ל הכל מודים באוכל פסח נא ומבושל ושלא למנוי' שכד"א דלוקה ע"ש באריכות נפלא, עי' שו"מ ח"ד סי' נ"ה אי נימא ביוכ"פ שלכד"א מותר למה לא אכלו הבבלים השעיר ביוכ"פ אולי בעבור שדעתם יפה ע"ב:

ת"ח בחולין דף ק"כ כתב על קושי' תוס' על הא דאמרי' לחם עוני אמר רחמנא וליכא, הא דלא אמר נמי אכילה כתיב ביה, תי' דהא דקאמר גבי חלב וחמץ ונבילה אכילה כתיב בהו, לאו משום דהשתא מילתא אחריתי הוא דהא שתיה בכלל אכילה כמש"כ תוס' אלא משום דכשהמחה את החלב גרועי גרעי ואין דרך הנאתו בכך דדרך הנאתו הוא לאכלו כמו שהוא בעין וקי"ל בכל איסורי' אינו חייב עליהן אלא כשאכלן דרך הנאתן ולכך קאמר בשלומא הקפה את הדם ואכלו אע"ג דשנה לי' מכמות שהי' מ"מ חייב דהא אדרבה אשבוחי אשבחי, אלא המחה את החלב וגמעו כיון דגרועי גרעו אמאי חייב והא אכילה כתיב בית ונימא שלא חייב רחמנא אלא כשאכלו דרך הנאתו, אבל גבי מצה דלאו בהנאה תלי' מילתא דמצות לאו להינות ניתנו דאפי' בלע מצה יצא אע"ג דלא נהנה ממנו הלכך אי לאו דלחם עוני כתיב אם המחה וגמעו יוצא אע"ג דאכילה כתיב ביה יע"ש א"כ נראה דפשיטא ליה דיוצא בכל המצית שלא כדהנ"א:

בס' הורה גבר בהריות בדף ל"א כ' דתליא בפלוגתא דר"ל ור"י דל"ר יוחנן אין יוצאין במ"ע שלכ"א ולר"ל יוצאין במ"ע שלכ"א. ועי' תשובה נפלאה בדברי חיים או"ח סי' כ"ד בענין זה:

כ"ס או"ח סי' צ"ו כתב יש לו קצת ראיה לת"ח מחולין ר"פ ג"ה דמקשה מוקדשין פשיטא והקשה הש"א תיתי עשה ודוחה ל"ת ולת"ח לק"מ דאפשר שיקיים שניהם לקיים מ"ע ואיסור גיד ליכא והיינו לפי דס"ל לסתם מתני' יש בגידין נ"ט דלמ"ד אין בגידין נ"ט יש לעיי' אפשר דשלא כדה"נ ג"כ אסור דבלא"ה אין בו טעם דען היא ורחמנא אחשביה לאכילתו וה"נ שלא כדה"נ אבל יש לי ראיה דאין יוצאין שלא כדה"נ מנזיר כ"ט דמקשה לרל"ק וכי אכלו כהן מליקה, והלא איפשר שיאכלו שלא כדה"נ ואיסור מליקה ליכא ע"כ דלא מקיים עשה קדשים שלא כדה"נ ויש לדחות עפ"י פמג"ד בפתיתה להלכות שחיטה דבאיסור עשה וזבחת ואכלת ליכא חילק בין ח"ש לכזית דלא כתיב אכילה בלשון צווי אלא רשות כשתזבח תאכל, ונ"ל לפ"ז גם שלא כדה"נ אינו ממועט מואכלת ומ"ש כ"ש דממועט מאכילה בכ"מ דאינו ממועט מואכלת ה"ה שלא כדה"נ דבכ"מ דלא כתיב אכילה שלא כדה"נ אסור והה"נ דכתיב וזבחת לעשה ואכלת רשות דאיכא עשה שלא כדה"נ ג"כ והא"ש דמקשה דכהנים אכלו מליקה באיסור דגם אם יאכלו שלא כדה"נ איכא מיהת איסור עשה דוזבחת ומיושב קושי' תוס' משום טריפה לק"מ מעיקרא די"ל דלאכליה