עט סופר חלק ג סב

בספר דרוש וחידש בפסחים דף כ"ד כתב באבמה"ח שלא כד"א חייב כמו עצמות אבל בשר מה"ח שלא כד"א פטור, ומיושב מה שתמהו על רמב"ם שכתב שב"נ חייב על אבמ"ח ובשר מה"ח, דכיון דכל אבר הוא בשר גידים עצמות וממילא חייב ב"נ משום בשר מה"ח מנפ"מ במה שמצווה על אבמה"ח, לפי הנ"ל ניחא דנפ"מ באכלו שלא כדה"א דמצד בשר מה"ח אינו חייב כמו בכל איסור ומשום אבמ"ח חייב:

מק"ח סי' תמ"ב שמחבר כתב חמץ שנפסל מאכילת כלב אינו חייב לבער, משמע אם נפסל רק מאכילת אדם אסור מדאוריי', א"כ קשה אמאי לא אמר דהכל מודים בחמץ שאסור שלא כדה"נ, ונראה הא שאסור חמץ שנפסל מאכילת אדם, מכח מש"כ תוס' פסחים כ"ח ד"ה ר' שמעון דקודם זמנו אף דליכא קרא דלא יאכל מ"מ אסור מקרא דתשביתו דמשמע שלא בדרך אכילה ע"ש וכיון דאיסור אכילה מקרא תשביתו נפקא ליה ודאי אסור אפי' שלא כדרך אכילה כמו כ"כ ובב"ח ואפ"ה לא לקי עלייהו דתשביתו הוא רק עשה ומלאו דלא יאכל פטור שלא כד"א ומש"ה לא קאמר הכל מודים בחמץ בפסח כיון דלא לקי עליו ע"ב:

פרט ד'. הטעם שאין לוקין על הנאה. א' ה"ה פ"ח ממ"א כתב כל דבר הראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא דרך אכילה כתקנו, לכאורה בב"ח שגם אכילה שלא כדרך אכילה חייב, בכ"ז הנאה לא חשוב כאכילה כלל ועדיין צ"ע ומל"מ הקשה למה נקט למעוטי חלב ע"ג מכה ולא נקט חלב למשוח או להבעיר דג"כ אינה לוקה:

ב' רא"ה מצוה קי"ג כתב לא תבשל גדי בחלב אמו זה הכתוב בא לאסור האכיל' והנאה בב"ח, ואל יקשה אליך א"כ למה לא נאמר לא תאכל, התשובה מפני שנתחדשה איסור אכילתו מאיסור שאר אכילות איסורין ששאר איסורין א"ח אא"כ נהנה באכילתן וכאן אפי' לא נהנה באכילה מכיון שבלעו ואפי' יבלענו חם ששורף גרונו בו וכיו"ב שאין לו הנאה מ"מ לוקה וכו' ואוכל כזית במזיד לוקה, אבל נהנה בו כגון שנתנו או מכרו אינו לוקה לפי שאפשר להנאה בלי מעשה וכל שאב"מ אין לוקין, ואפי' סך ממנו אפשר דלא לקי לפי שהוא שלכדה"נ שאינו עשוי לסוך, ויש לדון ג"כ שילקה וכתב מנ"ח נראה דסובר כרמב"ן דלוקין על הנאה, ומ"ש אפי' סך ממני לשיטתו דכל שאפשר בלי מעשה אין לוקין אפי' עשה מעשה א"כ כיון דסיכה היא הנאה והנאה משכחת לה בלי מעשה א"כ לא ילקה כלל, א"כ האיך כתב דאפשר לדון שילקה, וזה סיוע לשעה"מ הלכות חמץ דדווקא אם הנאה יכול להיות בלי מעשה מ"מ עושה מעשה לא הוסיף המעשה שום דבר כי הי' יכול לעבור בלי מעשה, אבל אם הדבר שעושה אינו יכול להיות בלי מעשה אף שיכול לעבור הלאו בלי מעשה מ"מ בד"ז שעובר עתה לא יוכל להיות בלי מעשה כגון סיכה לוקין שפיר אם עשה מעשה עכ"ל, דברי רא"ה שכתב לפי שהוא שלכד"ה לא זכיתי להבין אם לוקין על הנא' למה בב"ח אין לוקין שלכדה"נ ומש"כ מנ"ח לראיה לשעה"מ, נראה לי ששעה"מ מחדש אם אין לו חמץ מערב פסח אז א"א לעבור הלאו בל יראה רק במעשה על כן חייב אם עושה בפסח מעשה שקונה חמץ או מחמין, אבל כאן הלאו של איסור הנאה יוכל לעבור בלי מעשה, גם הסיכה מעשה, אבל הלאו יוכל גם כעת לעבור בלי מעשה, אין אנו לדון על הסיכה רק אם יוכל לעבור הלאו בלי מעשה ודו"ק:

ג' המל"מ כתב הטעם משום דהנאה לא כתיבא בהדיא כי אם מדרשא מדאיצטרך קרא להתיר נבלה בהנאה אינו לוקה, מ"מ קשה עלי בב"ח דרחמנא אמר תלת זמני לא תבשל אמאי לא ילקה על הנאה שהרי חד לא תבשל פירושא הוא כאלו כתיב לא תהנה, ורמב"ן כתב בהשגותיו בשורש שני הנהנה מבב"ח לוקה, ומל"מ סוף טומאת אוכלין כתב דכיון דפשטה דקרא לא מיירי בהכי אף דמכח יתירא דרשינן איזה דרשא אף שהוא דבר תורה אינו לוקה עליה דומיה דנהנה מבב"ח דאף דאיכא חד לא תבשל לאיסור הנאה אינו לוקה על ההנאה:

ד' פנ"י כתב הטעם דא"ה נפיק מאותו לר"י והוה לאו הבא מכלל עשה:

ה' פני אריה ב"ק דף מ"א כתב כוונת רמב"ם משום שפסק כר"א והו"ל לאו שבכללות כיון שכולל אכילה והנאה ואין לוקין ע"ש באריכות:

ו' שעה"מ מביא ר"ש בן רשב"ץ דרבינו סובר דדרשא דאיסר הנאה הוי מדרבנן ומש"ה אין לוקין ופלא בגמרא נפקא ליה איסור הכאה מנבילה או מאותו ע"ש:

פלתי פ"ז מביא קושי' רא"ם למה לי לא תבשל תיפוק ליה מלא תאכל כל תועבה, ותי' ללקות באו על לאו לא תאכל כ"ת אינו לוקה דה"ל לאו שבכללות, והקשה הפלתי לרמב"ם על הנאה אינו לוקין חד לא תבשל שקאי על הנאה קשה למה לי מלא תאכל כ"ת איסור הנאה בכלל לר"א דאמר כ"מ שנאמר ל"ת איסור הנאה נמי משמע ואי דהוי לאו בכללות הא בלא"ה אין לוקין לרמב"ם:

עי' כלל ס"ב פרט ב' הבאתי ח"ס דלרל"ק דלא בעי הנאת גרונו אלא אכילה במעיו חייב נמי שלא כדה"נ כיון שנתמלא מעיו נתמלא ע"ש הרבה בסוגיין, הבאתי טהרת הקודש לרל"ק אין חילק בין מין במינו לאינו מינו ע"ש: