עט סופר חלק ג סא

אכילה ואחד הנאה במשמע, על זה קאי שכתב דאין לוקין כוונה באיסר הנאה אשר מרומז בלא תאכל כי אין זה דרך הנאתו. אבל איסר הנאה אשר יצא מכתוב בלא לשון אכילה אולי סובר ג"כ שלוקין על הנאה, וגם שנקט כל מאכל משמע אבל איה"נ שאינו מאכל כמו עצי אשירה או גיה"נ למ"ד שאסור בהנאה ג"כ מודה שלוקין:

פר"ח סי' תמ"ג מביא רמב"ם פי"א ממ"א יי"נ אסור בהנאה והשותה ממנו כ"ש לוקה מה"ת ואלו בהנאה לא הזכיר מלקות ע"ש וראיתי בח"ת של הגאון הגדול מו"ה דוד ביסטריץ זצ"ל שמתפלא כי פ"ז מהלכות ע"ז כתב הנהנה מע"ז לוקה ע"ש:

מל"מ ביס"ת כתב אף שדברי רבינו ז"ל שלא חייב מלקות בנהנה מבו"ח הם תמוהים, נראה שיש להכריח סברתו מכריתות דף י"ג יש אוכל אכילה אחת וחייב ד' חטאות וביארו בגמרא דאף דקי"ל דאין איסור חל על איסר מ"מ שאני הכא דאיסור מוסיף הוא דכיון דאקדשיה ונתוסף בו איסור הנאה ע"ש ויש לתמוה בחולין קי"ג אמרי' המבשל חלב בחלב וכו' ומתבאר בסוגי' דלכ"ע אין איסור בב"ח חל על חלב, ולפי סוגי' דכריתות יש לתמוה דהא איסור מוסיף הוא דהשתא נאסר בהנאה וא"כ אמאי לא חל איסור בב"ח על איסור חלב, ולסברת רבינו ניחא דע"כ לא חשוב הנאה איסור מוסיף אלא היכא דלוקה על הנאה וכגון ההיא דמוקדשין דמגו דלוקה על הנאה לוקה ג"כ על אכילה אבל בב"ח דליכא מלקות בהנאה לא שייך ביה איסור מוסיף ע"ש ואו"ח כתב אנכי תמה עליו דאכתי למה לא יחול איסור בב"ח על איסור חלב הא הוי איסור מוסיף דמעיקרא לא הוה לקי עליו כי אם בדרך אכילתן כדין כל איסור שבתורה ועכשיו שנעשה בב"ח נאסר אף שלא כד"א ומלקין אף שלא כד"א וכ"פ רמב"ם שלוקין בב"ח שלא כדה"נ ורמב"ם פסק פ"ט דמבשל חלב בחלב אינו חייב אלא אחת ע"ב, לענ"ד שאיסור מוסיף רק אם עוד איסור ראשון בתקפו ורק איסור השני מוסיף עליו אבל אם איסור ראשון נסתלק אז חל איסור החדש אין זה איסור מוסיף וכיון שלא כדה"נ איסור חלב נסתלק וחל איסור בב"ח אין זה מוסיף, ומיושב גם קושי' שג"א סי' ע"ו שמחדש ביוכ"פ שלא כדה"א חייב מקשה למה לא חל איסור יוכ"פ על נבילה ע"ב בהנ"ל מיושב כיון שנסתלק איסור נבילה אז חל איסור יוכ"פ שלא כדהנ"א אין זה מוסיף ודו"ק:

רמב"ם פסק מכירה ונתינה הוי שלא כד"ה ופטור, ושלט"ג מביא בשם ריא"ז דכל איסור הנאה שמכרן או שהאכילן לכלבו הוי דרך הנאה ולוקה, וכן דעת תוס' חולין ק"כ, ופסחים כ"א, שהוצרכו לתת טעם למה לא יהנה בחמץ כרת ש"מ דלוקה:

מל"מ הקשה לרמב"ם דסובר בכל איסורי הנאה אין לוקין על הנאה אף שהוא כדרכה וכן בב"ח אין לוקין על הנאה, א"כ מאי קאמר אביי הכל מודים בכלאי כרם ע"כ הכוונה היא על האוכל כלאי כרם דוקא וא"כ אמאי לא קאמר נמי הכל מודים בב"ח, ותי' התוס' לא יועיל כלום:

ב"ק דף מ"א, מקשה גמרא אי ס"ד האי לא יאכל את בשרו איסר הנאה הוא נכתב רחמנא לא יהנה, והקשו על רמב"ם, אם כתיב לא יהנה יהי' מלקות על הנאה על כן כתיב לא יאכל ואין לוקין על הנאה, פתיחה לג"וו ושעה"מ מיס"ת:

פמג"ד סי' ס"ה, כתב דע למאן דאוסר ג"ה בהנאה והוא רשב"ן איפשר דלדידיה לוקת על הנאה ורמב"ם מודה לזה ואף שרמב"ם פוסק שאין לוקין על הנאה כתב ה"ה דכל שראוי לאכילה לא הי' הנאתו דרך הנאה אלא אכילה וא"כ ג"ה שאין בו טעם אם על אכילה לקי כ"ש על הנאה ועי' מנ"ח סי' ג' באריכות:

מל"מ אבל פי"ד מסופק אי נפסד מאוכל אדם אי אסור בהנאה כיון דהנאה מלא יאכל נפיק לר"א וכל היכא דבאכילה אין בו איסור ה"ה הנאה ופמג"ד סי' ס"ה מתקשה בו בחמץ עפרן אסור ע"ב, ואמרי בינה הלכות פסח סי' ז' הקשה מב"ק מ"א דפריך לכתוב לא יהנה, דלמא לכך כתבה רחמנא לאיסור הנאה בלשון אכילה לדעת דאם נפסל מאכילת אדם מותר גם בהנאה משא"כ אם הי' כותב בלשון איסור הנאה:

במחנה חיים ח"ר סי' כ"ב מחדש דבר נפלא להסביר מד"ס מצוה ללה"נ כי כל איסורי הנאה אסורים רק בדרך הנאה היינו שבני אדם נהנין אבל בשלא כדה"נ לא אסר הקב"ה ועי' במל"מ אפי' בע"ז ובהקדש מותר שלכד"ה א"כ פליגי אם הנאת מצוה נחשב להנאה בכדרך הנאתו ואסור לעשות מצוה באיסורי הנאה או דנימא בהיפך כיון שאין כאן הנאה רק לבר חיוב מצוה אבל למי שאין מצווה בו לא יהי' נחשב מעשה זה להנאה א"כ הוי הנאת מצוה בכלל שנהנה שלא כדה"נ, ומצאתי ב"ה בנמ"י נדרים דף ט', ח"ל אם אמר סתם דרך פלוני קונם עלי אין במשמע אלא דבר שיש בו שום הנאה והר"ז כשופר של עולה שמותר לתקוע בו משום דמצוה ללה"נ, דמסתמא לא אסר הכתוב הקדש אלא בדרך הנאה ע"ש:

מר"ם שיק או"ח סי' רנ"ח כתב בב"כ אי אסור שלכדה"נ כי לא נאמרו שיעורין לב"נ ולפי מהרש"ל כיון שכ"ש אסור גם שלכדה"נ אסור ומביא ספר חשרת מים שהקשה א"כ קשה קושי' תוס' חולין ל"ג גם לר"י מי איכא מידי לישראל שלכ"ה מותר ולב"נ אסור, ע"ש באריכות: