עט סופר חלק ג ס

אבמה"ח ולא תימא כיון גידים ועצמות לית בהו טעם הרי חייבה התורה שלכ"א הא ליתא אף ג"ה דאין בו טעם אין לוקה כ"א ד"א לאפוקי עירב לענה ורוש או אכלו חי, וראיה מרמב"ם שכתב כל אוכלין אין חייב עד שיאכל דרך הנאה חוץ מבב"ח וכ"כ הרי לא הוציא מכלל אבמ"ח וג"ה, ומסתברא דנהי דחייבה תורה שלכד"א גידים ועצמות מ"מ מדכתיב אכיל' בעינן דרך אכילה ע"ש, וחידש שלא הביא מקושי' תוס' כשמע שגם אבמה"ח שלכד"א פטור, ועי' אור חדש, ומרם שיק או"ח רנ"ח:

חולין דף ק"כ, ואלא חלב חיה להדיוט נבילה נמי אשתראי מליקה דחטאת העוף לכהנים, ע"ד חידוד לכאורה מליקה דחטאת לא אשתרי אלא עשה דאכילת קדשים דוחה לאו דנבילה, ונראה במנחות דף מ"ה כל נבילה וטריפ' לא יאכלו הכהנים הא ישראל אכלו, א"ר יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדרשה, רבינא אמר כהנים איצטרך ליה ס"ד הואיל ואשתרי מליקה גבייהו אשתרי נמי נבילה וטריפה קמ"ל ותוס' הקשו א"כ גבי כלאים נמי נימא דהותר לכהנים הואיל ואשתרי לה בגדי כהונה, ונב"י בדורש לציון דרוש א' הקשה מנ"ל דאישתרו נבילה גבייהו דילמא עשה דאכילת קדשים דוחה ל"ת. אלא דאפשר לקיים שניהם שיאכלו כהנים רבים כל אחד פחות מכזית וח"ש מותר מן התורה, מדלא קפדינן בהא ש"מ דהותרה, ומיושב קושי' תוס' בכלאים הטעם משום עשה דל"ת, אבל ר' יוחנן לשיטתו דח"ש אסור מה"ת א"כ מליקה וכלאים שוים דהטעם משום עשה דל"ת על כן אמר פרשה זו אליהו עתיד לדרשה, ועי' בהערות לספר מוצל מאש סי' נ"א באריכות, וכאן רל"ק לשיטתו שפיר אמר מליקה אשתרי דחטאת העוף לכהנים ודו"ק:

ג"וו כלל נ"ז הקשה דאמר רב שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב ברשותו ואלו הן חמץ ובור, ופי' שאסור באכילה ובהנאה ואין שלו והכתוב אומר לא יראה לך שלך א"א רואה אבל אתה רואה של אחרים אפ"ה עשאו הכתוב כשלו, ואמאי אינו כשלו והא יכול להינות שלא כדה"נ א"כ הוי שלו ממש, משמע מכאן שלא כדה"נ איסור תורה אית ביה מכ"ש שקשה לפי כ"ס סי' קי"א כתב בח"ש שלא כדה"נ בודאי מותר א"כ יוכל להינות ושלו הוא, ועי' בפתיחה כוללות לפסח פ"ג אות ד' ג"כ מזה:

קהלת יעקב אות ל"ט כתב יש לחקור בהא דקי"ל דכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדה"נ אי הך דינא נמי לענין נדרים אם אסר ככר בקונם מותר להינות שלא כדה"נ ע"ש:

עוד כתב פסחים דף כ"ט האוכל חמץ של הקדש במועד מעל י"א דלא מעל ובפלוגתי' דר"י הגלילי ורבנן קא מפלגי, פרש"י דמ"ד מעל ה"ט כר"י הגלילי דאמר אף תוך זמנו מותר בהנאה הלכך חזי להסיקו תחת תבשילו, ומ"ד לא מעל כרבנן דחמץ בפסח אסור בהנאה ע"ש ואם שלא כדה"נ מותר מן התורה, אמאי לא מעל לרבנן שהרי לא אסור מה"ת לרבנן נמי חזי להסיקו תחת תבשילו ע"ש:

עוד הקשה משבת דף כ"ה אמר קרא הנה נתתי לך משמרת תרומתי לך תהי' להסיקה תחת תבשילך, אמאי איצטרך קרא להתיר להסיק תחת תבשילו. שלכד"ה מיתר מן התורה ע"ש:

א"ר יעקב אר"י בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה, ה"ד אי איכא סכנה אפי' עצי אשירה נמי, אי ליכא סכנה אפי' כל איסורין שבתורה נמי לא ע"ש, צ"ע דלמא בליכא סכנה ואמר בכל מתרפאין בשלא כדה"נ, אבל בע"ז אסור שלא כדה"נ אין מתרפאין בו:

סוכה דף ל"ה, תוס' וא"ת אתרוג של ערלה תיפק ליה דמכתת שיעוריה דמצותו בשריפה, וכתב פנ"י לא ידענו מה פשיטא להו דכתותי מכתת שיעוריה דהא חזי להנות שלא כדה"נ א"כ לא שייך לומר כמאן דליתי דמי, ע"ש, וערוך לנר הקשה מתוס' פסחים כ"ו גם באשירה מותר שלכדה"נ אעפ"כ אמרי' כיתותי וכו' ומישב קושי' תוס' עפ"י רי"ט אלגזי מסופק מי שנתערב לו אתרוג של ערלה באתרוג של היתר ונטלן בזה אחר זה אי יוצא או לא, לע"ד הסברא נותנת כיון תערובות חד בחד אסור א"כ בכל אחד ואחד לא קרינן ביה לכם שראוי לכם ולכך אינו יוצא, התינח אם הטעם משום היתר אכילה ודין ממון אבל אי הטעם משום מיכתת שיעורא דלשריפה קאי כיון דממנ"פ באחת בהם אין מצוה לשרפו לכן אף שאינו ידוע לו איזהו מכ"מ לא מיכתת שיעורא ויוצא באחד מהם ממנ"פ:

פרט ג'. אם לוקין על הנאה. רמב"ם פ"ח ממ"א הלכה ט"ו, כל מקום שנאמר בתורה לא תאכל לא תאכלו לא יאכלו לא יאכל אחד איסר אכילה ואחד איסר הנאה במשמע עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט בנבילה וכו':

הלכה ט"ז, כל מאכל שהוא אסור בהנאה אם נהנה ולא אכל כגון שמכר או שנתן לעכו"ם או לכלבים אינו לוקה וכו' כתב ה"ה פסחים דף כ"ד כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן, וכל דבר הראוי באכילה אין דרך הנאתו אלא דרך אכילה כתקנו ואפי' סיכה שהיא קרובה לשתייה אמרו רבינא שהי' סך בתו בפרי של ערלה במקום חולי שאין בו סכנה דלאו דרך הנאתן הוא ולפי זה הרי איסור הנאה כדין ח"ש שאסור מה"ת ואין לוקין עליו עכ"ל, והנה נראה מסידר של רבינו שמתחיל כ"מ שנאמר לא תאכל אחד