עט סופר חלק ג נט

ע"ש, א"כ גם בהמחהו וגמעו דאחר שהמחהו כבר נעשה משקה ותו לא הוי שלכ"ה, אלא דהי' לפטור משום דלאו אכילה הוא ורבי רחמנא מהנפש לרבות השותה ע"ב:

אמר אביי הכל מודים בכלאי כרם שלוקין עליהן אפי' שלא כדרך הנאתן מ"ט משום דלא כתיב בהו אכילה, והקשה או"ח לפמ"ש תוס' בדף כ"ח בד"ה ותנן דגבי עכו"ם לוקין שלא כדה"נ מדלא כתיב אכילה קשה אמאי לא קאמר אביי הכל מודים בע"ז דלוקין שלכד"ה ע"ב, ונראה בע"ז שעובר בכ"ש מלאו לא ידבק עי' רמב"ם א"כ לסברת מהרש"ל אם כ"ש אסור גם שלכדה"נ אסור אין כאן חידש אבל בכ"כ השיער בכזית חידש לנו שאסור שלא כדה"נ:

ח"ס בחידושיו כתב הא דפשיטא למל"מ פי"ד מאבל דמה אסור בהנאה שלכד"ה אע"ג שהדין עמו משום דלא כתיב אכילה בגופי דמת ואנן קי"ל דן מיניה ואוקי באתרא מ"מ למ"ד דן מיניה ומיניה אין לוקין על מת אלא כד"ה ומש"ה לא אמר אביי הכל מודים במת וע"ז והקדש ובב"ח ופסח שלא למנויו משום דתלי' בפלוגתיה הנ"ל ע"ש:

תוס' הכל מודים בכ"כ, הא דלא קאמר הכל מודים בחולין שנשחטו בעזרה משום דכתיב בהו אכילה דמוזבחת ואכלת נפקא לן, והא דלא קאמר הכל מודים בב"ח שמא משום דאין מזהירין מן הדין, וכתב מהרש"א יש לדקדק דהא לאביי קיימינן הכא ואביי קאמר לקמן דלוקין על בב"ח אפי' שלא כדה"נ משום דלא כתיב אכילה בגופיה, וי"ל דלענין איסור אכילה בב"ח לא מן הדין אתי אלא מג"ש מנבילה שפיר לוקין אפי' שלא כדה"א כיון דלא כתיב אכילה בגופו, אבל הכא קאמר אביי בכ"כ דלוקין אף על ההנאה שלא כדה"נ שפיר קאמרי דבב"ח אין מזהירין מה"ד דאיסר הנאה לא אתי אלא מק"ו דערלה עכ"ל, אבל לרמב"ם בע"כ אביי קאי על אכילה והדרא קושי' לדוכתא עי' מל"מ:

פנ"י הקשה מש"כ תוס' הא דלא קאמר מחולין שנשחט בעזרה הלא באוכל מחולין שנשחט בעזרה ליכא מלקות כלל כדאיתא במשנה פרק אותו ואת בנו חולין בעזרה אין סופגין ארבעין, ועל מש"כ תוס' אין מזהירין מה"ד הקשה דהא בדבור הקודם כתבו דאיסור הנאת בב"ח בג"ש אתיא והך ק"ו אלא גילוי מילתא וא"כ לא שייך הכא אין מזהירין מה"ד, נב"י ח"ב ח"מ סי' ס':

במקור חיים בסופו נדפס מאביו הגאון ז"ל על מס' כריתות וכתב בריש הפרק המהרש"א בסנהדרין דף ס"ד כתב טעם דהא דאין עונשין מה"ד דכיון דעבירה חמורה הוא, יש לומר דאין מתכפר בעונש קל, ובספר משנה לחם הקשה עליו מתוס' שתירץ משום אין מזהירין מה"ד, ולפי טעם המהרש"א קשה כיון דמתכפר בעונש מלקות באכילת בב"ח כ"ש בהנאה ע"ש, ולק"מ דיש לחלק בין עונש לאזהרה דהא במכות דף י"ז אמרי' אפי' מאן דס"ל עונשין מה"ד מ"מ אין מזהירין מהדין ומאן דס"ל עונשין ע"כ לא ס"ל טעם שכתב מהרש"א ואפ"ה ס"ל אין מזהירין, והכא בב"ח באזהרה קיימינן והיינו דאין עונשין מן הדין אא"כ מזהירין דהיינו דבעינן שיכתב לאו בתורה לאזהרה ואין מזהירין מן הדין אף דיש להענישו מן הדין והוא פשוט עכ"ל:

דף כ"ו, אמרו על ריב"ז שהי' יושב בצילו של היכל ודורש כל היום כולו והא הכא דלא אפשר ומיכוין ושרי, ורבא אמר שאני היכל דלתוכו עשוי:

תוס' פ"ה ואין הנאת צילו נאסרת שאין זה דרך הנאה, וא"ת והא לא כתיב אכילה ואפי' שלא כדה"נ יהא אסור, וי"ל דמעילה ילפי' חט חט מתרומה ובתרומה כתיב אכילה, והא דאסר בע"ז דף מ"ח לישב תחת אשירה, משום דאשירה לצל עשויה והאי דרך הנאה, ועוד דגבי עכו"ם לא כתיב אכילה, ועי' תוס' ע"ז מ"ח, ד"ה אלא בוורד, ואפי' לא הוי עיקרייהו לריחא שמא יש לאסור דאמרי' כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן מ"מ איסורא איכא ושמא בעכו"ם אפי' ללקות נמי לקי מידי דהוה אכלאי כרם דלוקין עליהם אף שלא כדה"נ משום דלא כתיב בהו אכילה ובעכו"ם נמי לא כתיב בהו אכילה בדאורייתא ע"ש ועי' שג"א סי' ע"ו באשם מעילות חייב אף שלכדה"נ משום דלא כתיב אכילה בגופיה אף דאפי' בג"ש חט חט מתרומה ע"ש ומתוס' סנהדרין דף פ' משמע בהקדש שלכד"ה אסור עי' שעה"מ, ומנ"ח סי' רפ"א הקשה אם תרומה דינו ככל איסורים דאינו חייב שלכד"ה דכתיב ביה אכילה, ותוס' כתב דמעילה ילפי' חט מתרומה וביומא דף פ' דזר שאכל אכילה גסה פטור דכי יאכל פרט למזיק, אמאי צריך לאשמעי' הא זה נכלל בכלל כל איסורים שפטור שלכדה"נ, עי' צל"ח ברכות דף ל"ח:

אמרי בינה בחידושיו כתב צריך להבין במה דאמר ר"י דכל איסורין שבתורה אין לוקין אלא דרך אכילתן או דרך הנאתן, ר"מ דסובר נט"ל אסור דנבילה שאין ראוי לגר למעוטי סרוח מעיקרא אבל שאינו ראוי לגר באינו סרוח מעיקרא אסור והוא בכלל לא תאכלו כל נבילה, והרי אין שלא כד"ה גדול מזה ואפ"ה אסור, וכ"ת אה"נ לר"מ אסור א"כ מאי פריך לאביי דאמר הכל מודין בכ"כ וכו' מאיסי בן יודא דילמא איסי כר"מ ס"ל וכו' ואולם יש לומר דלעולם כמו שעתה שהיא נסרחה ואין אכילה אחרת רק כמות שהיא סרוחה לא מקריא שלא כד"א ולא פוטר ר"י רק באוכל חלב חי דיכול לבשל זה ודאי שלא כד"א ע"ב:

תוס' פרט לאוכל חלב חי, והא דאכל צפור טהורה בחייה בכ"ש שאני עוף שהוא רך וחזי לאומצא, פמג"ד סי' ס"ב כתב ודע דכל איסורין אין לוקין אלא דרך אכילה וה"ה