עט סופר חלק ג ו

עליה אבל שבועה הוא איסורא דרמי איהו על נפשיה וכל שמושבע ועומד אין בידו לאסור על נפשו וא"כ מעולם לא הי' איסור שבועה רמי עליה ולכך צדקו דברי הש"ך דאין צריך התרה היכא דאין שבועה חלה על שבועה ובזה נשתנה דין מושבע ועומד מדין אין אחע"א, ובזה יש לפרש מה דאמר רל"ק כי אמרי' כולל באיסור הבא מאליו אבל באיסור הבא מעצמו לא אמרי', דבאיסור הבא מאליו אף דאין אחע"א מ"מ תרין איסורין רביעי עליה אלא שאין עונשן על האיסור שני מש"ה אמרי' כולל כאן דאיתי' גם לאיסור השני אמרי' דע"י כולל עונשין אותו גם על השני, אבל גבי שבועה דאי לאו כולל אין האיסור שני חל כלל ואפי' תרין איסורין ליכא וע"י כולל אנו רוצין שיחול איסור שבועה זה לא אמרי' דדוקא היכא דהאיסור ממילא חייל עלי' כינו יוכ"פ על נבילה דבלא כולל נמי איסורא רמי עליה אלא שאין עונשין להכי מהני כולל לעונשין, אבל באיסור הבא מעצמו בלא כולל אין כאן שבועה כלל ס"ל לרל"ק דלא אמרי' כולל לחדש האיסור שלא הי' חל כלל:

תשובת מר"ם שיק או"ח רנ"ד כתב בשמונה שרצים דשיעורן בכעדמה מספקא לי אי מצטרף תוך אכ"פ ופלתי ק"ד כתב בפשיטות דמצטרף ולי הדבר ספק דהרי פמג"ד ס"ה כתב בגיד דאין בו טעם חידש הוא ולא מצטרפין לאכ"פ וא"כ ה"ה בשרצים דמוסרחים, ובזה מיושב קוש' תוס' דהקשו לר"י ח"ש אסור מה"ת ולהפמג"ד י"ל דלא מצטרפין בשרצים לאכ"פ א"כ ל"ש חזי לאיצטרופי וא"כ ח"ש מותר מה"ת אצלם א"כ פריך שפיר לר"י לתרץ בכולל דברים מותרים בדברים האסורים סגי כיון דאמר שבועה שלא אוכל נבלות ושקצים ובשקצים הי' מותר וחל השבועה א"כ כמפרש ח"ש הוי ליה ממילא כולל ע"ב:

פרט ג'. חולין ק"ג, בעיא מיניה רשב"ל מר"י חלקו מבחוץ מהו [פרש"י חלקו לכזית אבמה"ח נחלק לשנים קודם שיתננו לתוך פיו ואכל זה לבדו ואח"כ חציו השני, מהו מי מצטרפי לחיוביה לכל שאר איסורים דקי"ל דמצטרפי שיעורייהו לחצאין בתוך כדא"פ, או דילמא כיון דחידש הוא דהא גידין ועצמות דעלמא לא מחייב עלייהו והכא מחייב ואימא אין לך בו אלא חדושי וכי אכיל ליה בבת אחת מחייב דסתם אכילה בבת אחת משמע אבל לחצאין לא]:

ח"ס או"ח ק"מ כתב על רש"י בהיפך מזה בזבחים דף ע' דאמרי' ס"ד בבליעת טהור חדוש הוא ואפי' יותר מכדא"פ ליצרף ולפי הנ"ל הו"ל איפכא הואיל וחידש הוא בעי שיכנסו בפ"א לתוך פיו כו' נ"ל בהא פליגי שמעתתא, דפרק ג"ה ס"ל סתם אכילה בכזית והנ"מ דסגי בצירף כדא"פ, ובאמה"ח וה"ה בכל מקום שהוא חידש אין לך בו אלא חידושי וצריך להכניס כלו לתוך פיו וסוגי' דזבחים ס"ל סתם אכילה בכ"ש ואתי הל"מ דעכ"פ צריך לאכול בכדי א"פ כזית ובמיני דחידש הוא סגי לכל הפחות בכ"ש בצירף כל היום ואפי' כזית לא ה"ל למיבע' ועכ"פ לכל הפחות ה"א דסגי לצרף המשהויי' אפי' כל היום קמ"ל, עי' מנחת חינוך קס"א, שואל ומשיב חלק ד' סי' קצ"ה:

תוס' פרש"י, חלקו לשנים קודם שיתתנו לתך פיו ואכל זה לבדו ואח"כ אכל חציו השני משמע דאם נתן שני החלקים בפיו ובלען בבת אחת חייב לכ"ע, ואין נראה כו' ונראה לפרש דחלקו מבחוץ פטור ואפי' אכלו בבת אחת דבעיא שיהא מחובר בפיו ויהיה עליו שם אבר משום דהכא חידש הוא אבל חלקו בפנים חייב דדרך הוא שנחלק בפיו בשעת לעיסה ור"ל פטר ואפי' חלקו בכנים:

כי אתא רבין אמר חלקו מבחוץ פטור מפנים רי"א חייב הרי נהנה גרונו בכזית ורל"ק אמר פטור אכילה במעיו בעינן וליכא כו' ארל"ק כזית שאמרו חוץ משל שינים ורי"א אף עם בין השנים אר"פ בשל בין השינים דכ"ע לא פליגי כי פליגי בין החניכיים מר סבר הרי כהנה גרונו בכזית ומ"ס אכילה במעיו בעינן, א"ר אסי א"ר יוחנן אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכל חצי זית אחר חייב מ"ט הרי נהנה גרונו בכזית:

טור ס"ב כתב אבמה"ח אסור לאכלו בין אם יש בו כזית בין אם אין בו כזית, וכתב ב"י אע"ג בחולין ק"ב אמר רב אבמה"ח צריך כזית מ"מ איסורא איכא, דקי"ל ח"ש אסור מה"ת ואינו יודע מי הכניסו לרבינו לכתוב כן שהרי כתב בה' י"ה דח"ש אסור ומהתם ילפי' לכולהו ע"ש, ופממ"ד כתב אי אמרי' ח"ש מטעמא דחזי לאיצטרופי ובאבר מה"ח לא שייך זה דחלקו מבחוץ לכ"ע פטור, עד שהוקשה ב"י למה כתב הטור ח"ש אסור יש להקשות להיפך אמאי אסור ח"ש. ולב אריה ק"ג כתא מצד מי איכא מידי לישראל יהי' מותר ולב"נ אסור כי לא נאמרו שיעורן לב"נ ע"ש, ועי' שלום ירושלים ביומא:

פמג"ד מביא שרמב"ם סובר לא נאמרו שיעורין וכ"ש אסור לב"נ, אבל תוס' חולין ל"ג נראה לב"נ צריך כזית, וכתב טעם פלוגתתן תלוי במ"ש רא"מ אם אכילה בכזית והלכתא רביה לח"ש לאיסורא א"כ ב"נ מותר בח"ש ואם אכילה בכ"ש והלכתא אפקא למלקות שיהא כזית א"כ ב"נ דלית ליה הלכתא בכ"ש חייב, לכאורה בפסחים דף כ"ג הקשה מאבמה"ח מאי קושיא דלמא בח"ש, אלא זה אינו דממנ"פ אי קי"ל סתם אכילה בכ"ש א"כ ישראל גופא מיתסר בהנאה בכ"ש, ואי אכילה בכזית והלכתא לח"ש שאסור באכילה ולא בהנאה א"כ פשיטא דאין ב"נ מוזהר ועי' גם בצלח שם שמארך בזה אם איסור הנאה בכזית ועי' במקנה כלל ח' פרט