עט סופר חלק ג נח

והאיך שרי לאכול חי ולבטל עשה דאכילת קדשים, ומחדש במליחה בשר חי ראוי לאכילה ומישב הרבה בזה ומגן אבות דף ל"א כתב לענין מלאכה ביו"ט ודאי גם שלכד"ה מקרי הנאה כמ"ש תוס' פסחים דף ה' דרק הנאת אחר הביער לא מקרי לכם עכ"ל ועי' תשובת מהרי"א יו"ד סי' ק"כ קכ"ז:

ילקוט הרועים אות כלאים מביא או"ח קידושין דף י"ב כתב דשמואל ס"ל דאפי' בכ"כ אין לוקין שלכד"א, ושעה"מ כתב דרבא ס"ל גם בכ"כ פטור שלכד"ה, ובספר מקור מים חיים, דרבה בר אבוה ס"ל דפטור בכלאים בשלכ"א אף דלא כתיב אכילה, ובאמרי בינה לגאון מרם א"ש גיטין דף כ' כתב דר' אשי ס"ל דפטור בכ"כ ובב"ח שלכד"א, ובאר יעקב כתב דירושלמי ס"ל דפטור בכלאים בשלכד"א:

פמג"ד בפתיחה להלכות פסח פ"ג אות ג' כתב יש לעיין הא דנקברין עפרן אסור מה"ת הוא כמשמעות התוס' תמורה ל"ג, ואף למ"ד כל איסורין שלכ"א ליכא איסר תורה עי' פסחים כ"ט ד"ה אין פודין, שאני הנאה דשלכ"ה חמיר טפי משלכ"א דקיל:

מל"מ שבועות פ"ה, כתב כי היכי דלדידן בכזית איכא מלקות ובחצי שיער איכא איסר תורה וליכא מלקות ושלא כדה"נ ליכא איסר תורה כי אם מדרבנן, הכי נמי למאן דאית ליה בח"ש איכא מלקות בשלא כדה"נ נחות דרגא ומלקות ליכא אבל איסור תורה איכא ע"ש:

ישו"י סי' פ"ז כתב עפ"י מהרש"ל לר"ש כ"ש אסור ה"ד שלכדה"נ אסור, אבל לר"י דח"ש אסור מצד חזי לאיצטרופי ובשלא כדה"נ מותר דלא שייך חזי לאיצטרופי כידוע, ותוס' ביומא הקשה למה לי חצי לאיצטרופי הא מקרא דכל חלב מרבי' מיניה ח"ש, ותי' הרא"ם דבחלב יש באמת קרא לח"ש ולא יליף מיניה לשאר איסורין משום דחלב חמיר דהוא בכרת ולא הי' לו שעת הכושר ולכך בעינן חזי לאיצטרו' בשאר איסורין, א"כ בחלב דילפי' ח"ש מקרא מכל חלב ולא מטעם חזי לאיצטרופי' א"כ גם שלא כדה"נ אסור לכך אין חל איסר בב"ח על חלב דשניהם אסורי' מה"ת שלכה"נ אבל בנבלה שבישלה בחלב מראוי' שיחול איסור בב"ח על נבילה משום שחל שלכדה"נ:

שבועות דף כ"ג כתב תוס' דמצי לאוקמי שלכדה"נ, וכתב מהרש"ל וריב"ל לר"ש דאמר כ"ש למכות ה"ה שלוקה שלא כדה"נ ומהרש"א כתב איכא לר"י דח"ש אסור ושלכדה"נ מותר מד"ת, ושעה"מ בית"ת כתב בשלומא לר"ש דס"ל דלוקין על ח"ש איכא למימר ה"ד שלכדה"נ אבל לר"י דח"ש אסור מצד חזי לאיצטרופי א"כ דוקא גבי ח"ש דחזי לאיצטרופי ואתי לאיסר לאו אבל שלכדה"נ דלעולם לא אתי לידי' איסר לאו מש"ה אינו אסור ע"ב:

פרט ב'. הסוגי'. פסחים דף כ"ד, אר"א א"ר יוחנן כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן למעוטי מאי א"ר שימי בר אשי למעוטי שאם אכל חלב חי שפטור א"ד אר"א אר"י כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דמן הנאתן למעוטי מאי, אר"ש בר אשי למעוטי אם הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו שהוא פטור וכ"ש אוכל חלב חי שהוא פטור:

או"ח כתב מלשון זה משמע דלישנא קמא דוקא של"כ אכילה הוא דפטור אבל שלא כד"ה חייב ואע"ג דבוודאי אכילה חמור מהנאה ואיך מעלה על הדעת להחמיר בהנאה יותר מבאכילה, זה אינו דבשלמא כי אכל חלב חי הרי אכילה זו לגבי האוכל נמי לאו אכילה חשובה ולית ליה הנאה מנייהו כלל מש"ה פטור, משא"כ אם הניח חלב של ש"ה ע"ג מכתו הרי עכ"פ הוא נהנה מרפואה זו מש"ה לל"ק חייב, רק לל"ב גם בזה פטור דבעינן דווקא דרך הנאה לב"א וחילק זה מבואר במל"מ מיס"ת ע"ש:

פנ"י כתב, עיקר טעמא דר"א דמדאפקי' רחמנא להנאה בלשון אכילה שמעינן דכי היכא דלענין אכילה בעינא דוקא דרך אכילה דשלכ"א לא מיקרי אכילה כלל, ה"נ לענין הנאה שלא כדה"נ פטור אע"ג דמתהני מיניה, מיהו נראה דבכל זה ר"א לטעמי' דלא שני ליה בין לא יאכל ובין לא יאכל, משא"כ אליבא דחזקיה דאמר לעיל דבחמץ ושור הנסקל ילפי' מלא יאכל ופי' רש"י שם לא יאכל משמע לא יהי' בו היתר המביא לידי שום אכילה וסתם הנאות לידי אכילה הם באות שלוקח בדמים דבר מאכל ולפ"ז לא שייך לחלק כלל בשור הנסקל בין דרך הנאה לשלא כדרך הנאה דסוף סוף הנאה הבא לידי מאכל הוא כמו שהקשה תוס' באמת בקידושין דף נ"ו ע"ש, ואו"ח מביא ירושלמי במקומו שר"א בשמיה ר"י דריש כחזקיה מלא יאכל בצירי על איסר הנאה ע"ב:

בספר פרי החג כלל נ"ח, כתב יל"ד האיך אמר כל איסורין שבתורה וכו' הא בחולין ק"כ, אמרי' המחהו חמץ וחלב ח"ב נפש לרבות השותה ואין לך שלא כדרה"נ גדול מזה, ונראה להביא ראיה לצל"ח בדף כ"ד מחדש כאשר האיסור הוא עתה לפנינו צריך שיאכל או יהנה דרך הנאתו כפי שהוא עכשיו, לכן האוכל חלב חי פטור שהרי בידו לבשלו שהוא יותר טוב. וכן אם הניח חלב חי של שור הנסקל ע"ג מכתו שהרי הי' בידו למשוח לעורות או להבערו דרך הנאתו, אבל משקה היוצא מאיסר וכבר נעשה המשקה אפי' תימא שעקר הנאתו לאכילה, מ"מ הרי כבר נעשה משקה ולפי מה שהוא עתה הנאתו היותר חשובה היא השתיה ומקרי דרך הנאתו