עט סופר חלק ג נו

סי' קנ"ה ושעה"מ פ"ב מאישות הקשו על טור כאן פסק נעשה סריס למפרע ובא"ע סי' קע"ז פסק קטנה יש לה קנס וה"ה איילנות עד עשרים שנה ע"כ דסובר כשמואל, ועי' מחנה חיים ח"ר סי' יו"ד שמישב בטוב טעם:

ריב"ש סי' תע"ד מובא בב"י קע"ב, וידוע שסימני סריס צריך שיהי' בו והוא בן עשרים אבל קודם לזמן הזה אין נקרא סרים אפי' יש בי כל סימני סריס ולא הביא ב' שערות, אמרי' עדיין קטן הוא, וכן אם הוא בן עשרים והביא ב' שערות לא דיינן ליה כסריס אע"פ שנולדו בו סימני סריס אחרי כן אלא אמרי' דכיון שהגיע לעשרים ולא נולדו בו סימני סריס, לא סריס הוא, ומה שלא הביא ב' שערות עד עתה לפי שעדיין קטן היה, ומשעת הבאת סימנים ואילך הוא גדול, ואם אחר כך נולדו סימני סריס חולי הוא ואין זה סריס חמה שהוא לקוי ממעי אמו, ואם הוא בן עשרי' ולא הביא שתי שערות ונולדו בו סימני סריס אע"פ שהביא ב' שערות לאחר מכן הרי הוא כסריס לכל דבריו דכיון שהוא בן כ' וקדמו סימני סריס להבאת שתי שערות כסריס דיינין ליה, ואם הגיע לרוב שנותיו ל"ו שנים ולא הביאו ב' שערות אע"פ שלא נולד בו סימני סריס הוי סריס ואפי' הביא שתי שערות לאחר מכאן מכיון שנתאחרו כל כך דאז סריס הוא:

ריט"א בכורות דף כ"ד בדפי הספר, כתב לישב רמב"ם שפסק כשמואל עפ"י תוס' ריש חולץ מעוברת סבר רל"ק צריכה חליצה מאחים איגלאי מילתא למפרע לא אמרי', כתב תוס' אע"ג בקידש אחת מ"ב אחיות חשבינן בת יבום כיון אם יבא אליהו ויאמר דהא קדיש, לא דמי דהכא אין זה ספק ראוי להתברר עכשיו שא"א לידע עתידות לא אמרי' איגלאי מילתא למפרע ע"ב וכיון דהכא איפסקא הלכתא כרל"ק דלא אמרי' איגלאי למפרע ע"כ כפי סברת התוס' ה"ה הכא כיון בשעת אכילה או בשעת מכירה לא הי' אפשר להתברר אם סריס הי' או לא דא"א לידע עתידות דמאן לימא לן שלא יביא ב' שערות קודם עשרים הכא נמי לא אמרי' איגלאי מילתא למפרע כרל"ק מש"ה פסק כשמואל ע"ב שו"מ סי' שצ"ח, בח"ג:

ירושלמי פ"י יבמות, ר"ש ורבנן פשיטא הדא מילתא פחות מבן עשרים שהביא ב' שערות למפרע נעשה איש, ויותר מבן עשרים שהביא ב' שערות מכאן ואילך הוא איש, מה פליגו בן עשרים, שמואל אמר למפרע נעשה איש רב אמר מכאן ואילך איש, מתניתא פליגי בין על דין ובין על דין הסריס אין נעשה בן סורר ומורה שאין בו הקפת זקן, ויתר בו שמא יביא ב' שערות בתוך ג' חדשים כמאן דאמר אין מקבלין התרייה על הספק, מתניתא פליגי על שמואל, אחד בן ט' ויום אחד ואחד בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות כמה דתימר בן תשע שנים ויום אחד ועד בן שנים עשר ויום אחד שהביא ב' שערות למפרע נעשה איש ודכוותיה בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות מכאן ואילך הוא נעשה איש, מה עבד לה שמואל פתר לה סמוך לעשרים, עכ"ל, ובית מאיר סי' קנ"ה מרמיז על הנ"ל והקשה מכתובות דף כ"ט קטנה מבת יום אחד ועד שהביא שערות יש לה מכר ואין לה קנס משתביא ב' שערות ועד שתבגר יש לה קנס ואין לה מכר, ומשמע אפי' אם הביאה שערות רחוק מי"ב שנים יוכל האב למכרה וכן פסק רמב"ם פ"ד מהלכות עבדים, שיוכל למכרה עד שתביא שערות, וע"כ דלא אמרי' בשערות נעשה גדולה למפרע ופליגי על ירושלמי הנ"ל:

ומ"ח ח"ר סי' יו"ד כתב לישב ומחדש דבודאי לענין עונשים ומלקות פועלים שערות למפרע להיות גדולה מי"ב שנים אבל לענין מכר דנתנה התורה רשות לאב למכור בתו והי' בסברא שגם אם היא נערה יוכל למכרה ומנא ידעי' שלא יוכל למכרה כמו שיוכל לקדש אותה לאיש בזמן נערות דאמרי' ק"ו השתא מכורה כבר יצאת מכ"ש שלא יוכל למכר' עי' קידושין דף ד' ויצאה חנם ילפי' בוגרת ע"ש ומבואר בכתובות דף מ"ה דבוגרת דהוי נשתנה גופה ה"ה נערות דילפי' מן אין כסף דוקא נערות ע"י שערות שנשתנה הגוף הוא מוציאה מרשות אדון אבל ימים בלי נערות בודאי אין מוציאין אותה מאדון וה"ה שיוכל האב למכרה אפי' היא גדולה לענין מצות שבתורה, ומיושב קושי' בית מאיר ע"ש תשובה ארוכה ונפלאה:

המחבר ח"מ סי' ל"ה, הגיע לעשרים שנה ולא הביא ב' שערות ונולד בו סימן מסימני סרים הרי הוא גדול ויעיד, ואם לא נולד בו לא יעיד עד רוב שנותיו, וכתב הסמ"ע בפרישה כתבתי דאפי' נולד לו סימני סריס קודם שהגיע לבן עשרים דלא נעשה גדול ע"י, מ"מ כשמגיע אח"כ לעשרים שנה נעשה גדול ע"י להבא, וכן מוכח בא"ע סי' קע"ב, גם בס"ס קנ"ה, ועי' שו"מ ח"ג סי' שצ"ח שהקשה הבית יצחק שמבואר שם דנעשה גדול למפרע, וכן בח"מ רל"ה סי"ב ופלא על הסמ"ע:

כלל ס"ז. פתיחה לסוגי' שלא כדה"נ. פרט א'. פסחים דף כ"א, אמר חזקיה, מנין לחמץ בפסח שאסרה בהנאה שנאמר לא יאכל חמץ לא יהי' בו היתר אכילה ופליגי דר"א דאמר ר"א כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל אחד איסר אכילה ואחד איסר הנאה עד שיפרט לך הכתוב בדרך שפרט לך בנבילה:

תוס' א"ת יהי' נהנה מחמץ בכרת דהא כתיב כי כל