עט סופר חלק ג נה

רמב"ם פ"ד מעבדים כתב קטנה שהיא איילונית בסימניה ואינה ראויה להבאת שתי שערות יש לאביה למכרה כל זמן שהיא קטנה, ועי' מל"מ שם:

פרט ב'. פסק. רמב"ם פ"ב מאישות הלכה ג', הגיעה לי"ב שנה ויום אחד ולא הביאה ב' שערות אע"פ שנראה בה סימני איילונית עדיין קטנה היא עד כ' שנה וכשתביא ב' שערות אפי' בשנת כ' תהיה נערה ששה חדשים ואח"כ תקרא בוגרת:

הלכה ד', הי' בת כ' שנה פחות ל' יום ולא הביאה ב' שערות ונראו בה כל סימני אילונית הרי היא אילונית ואם לא נראו בה כל סימני אילונית עדיין קטנה היא עד שתביא ב' שערות או עד שתהי' בת ל"ה שנה ויום אחד:

הלכה ה' הגיעה לזמן הזה ולא הביאה ב' שערות הרי זו נקראת אילונית אע"פ שלא נראה בה סימן מסימני אילונית נמצאת אתה למד שהאילונית אין לה ימי נערות אלא מקטנותה תצא לבגרות:

פ"א מהלכות נערה בתולה הלכה ח' מאימתי לבת קנס מאחר שלש שנים גמורות עד שתבגרה וכוי, ואלו שאין לה קנס הבוגרת ואיילינות וכו' כתב ראב"ד זה טעות שאילונית לחכמים יש לה קנס עד שתהי' בת עשרים שמקטנת יצאה לבגרות, וכ"כ הטור בסי' קע"ז לא נהירא שהרי הוא פסק כרבנן שקטנה יש לה קנס והאילנית דינה כקטנה עד שתהי' בת כ' שנה ומשם ואילך דינה כבוגרת שמקטנותה יוצאה לבגרת, וב"י כתב רמב"ם סבר דכיון גבי קנס נערה כתיב אע"ג דלחכמים קטנה בכלל כיון דכתיב נערה חסר ה"א איכא למימר דהיינו דוקא קטנה דאתי' לידי נערות אבל אילונית דלא אתיא לידי נערות לא ועי' כ"מ:

פי"א מגירושין הלכה ד' עד מתי הבת ממאנת כל זמן שהיא קטנה עד שתהי' נערה או עד שיוודע שהיא איילונית, בד"א בשלא בא עליה הבעל אחר שנעשה בת י"ב שנה ויום אחד, אבל אם הגיע לזמן הזה ונבעלה הואיל והבעילה קונה מן התורה הרי אינה ממאנת ואינה צריכה בדיקה למיאן שחזקתה שהביאה סימנין:

יש"ש פרק ערל סי' ל"א מש"כ רמב"ם עד שיתודע שהיא איילנות אינו ר"ל סימני איילונית לחוד שהרי כבר כתב בהלכות אישות שאפי' נראה בה סימני איילנות עדיין היא קטנה עד בת כ' אלא ר"ל עד שיודע שהיא איילנות ממש היינו בת כ', ותימא גדולה למה פסק כשמואל נגד רב באיסורי ע"ב, ושעה"מ פ"ב מאישות:

ראיתי ביד ינ"פ הרבני החריף ובקי מו"ה יחיאל אויש כי' קונטרס בסוגי' זו ח"ת מרבינו כ"ס זצק"ל לא אמנע הטוב ואעתיק איזה דברים שרצה לישב רמב"ם שפסק כשמואל, הנה בסנהדרין דף ג' וב"ק כ"א הקשה תוס' לשמואל שאין הולכין בממון אחר רוב, הא אפי' בדיני נפשות הולכין בתר רוב ע"ש והאריכו אחרונים להסביר תי' של תוס' והיותר נכון לענ"ד מש"כ ש"ש ש"ד פ"ח, פ"ט, דאזלי' בנפשות אחר רוב רק אם כבר החזיקי הרוב מקודם שנעשה המעשה, וכן בממון בכה"ג אזלי' בתר רוב אבל אם אנו באין לדון על רוב בתר דנעשה מעשה המכירה סובר שמואל דאין הולכין בתר רוב ע"ב, ומעתה נעיי' בברייתא דתני דאין איילנית נידונית כנערה המאורסה שמקטנותה יצאת לבגרת משמע אבל נידונית כאשת איש שזינתה בחנק לרב דנעשה איילנות למפרע ואם זינתה בת י"ב אז היא ספק קטנה או גדולה, כי קטנה ע"פ רוב דאינה איילנות רק אח"כ כשהגיעה לבת כ' ואית בה סימני איילנות וע"כ היא ממיעט איילינות אמרי' ע"פ חזקה דרבא שנעשה גדולה למפרע, והא מעשה זנות נעשה בת י"ב והרוב בא זמן רב אח"כ איך נהרגה ע"פ רוב שהי' גדולה אז וצ"ע, אלא י"ל כל זה אנו צריכין לחדש לשמואל דס"ל אין הולכין בממון א"ר וקשה קושי' תוס' וצ"ל כתירץ של ש"ש, אבל לרב דס"ל גם בד"מ אזלי' בתר רוב וליכא ראיה לזה הסברא וא"ש הברייתא רב לשיטתו, אבל להלכה דאין הולכין בממון א"ר א"כ קשה, ע"כ פסק כשמואל:

עוד כתב ראיתי בש"ש ש"א פ"ג, וכן אאמ"ו ז"ל הקשה לרמב"ם דספק דאוריי' מה"ת לקולא א"כ מבן י"ב עד כ' שספק אם הוא גדול או קטן מותר לו לאכול חלב מספק ואיך אחר שיתברר אח"כ שנעשה סריס למפרע יהי' לוקה על מה שאכל בהיתר, וש"ש הקשה ג"כ לפוסקים דספק אסור, הא רוב אינם סריסים ומותר לו לאכול, במכ"ת נעלם מש"כ ב"ש קנ"ה כיון דלא הביא ב' שערות תו ליכא רוב ע"ב ורק לרמב"ם קשה, לענ"ד י"ל דאיכא ס"ס, ספק נשרו וספק שמא יהי' סריס, כיון דיצא מרוב כמש"כ ב"ש:

טור ח"מ רל"ה כתב הרמ"ה אע"ג דמכר קידם שנתברר שהוא גדול כגון קודם עשרים ולא הביא ב' שערות ולא נולד לו סימני סריס ולאחר זמן הביא ב' שטרות שעתה נתברר שעכשיו הגדיל אין מכירתו כלום עד עתה קטן הי', מ"מ אם נתברר שהוא סריס כגון בן עשרים שלא הביא ב' שערות ונולדו לו סימני סריס בין הביא אח"כ ב' שערות בין לא הביא אי נמי עברי רוב שנותיו ולא הביא ב' שערות אע"פ שלא נולדו לו סימני סריס בין הביא אח"כ בין לא הביא ב' שערות איגלי מלתא למפרע שהי' סריס ממעי אמו הלכך כל שאלו הביא ב' שערות קודם שמכר הי' ממכרו מכר עתה נמי שנתברר שהוא סריס הוי מכר למפרע, ב"מ