עט סופר חלק ג נג

כשכבר יודע שהוא עבירה צריך לסבול לפי מעשיו ומשאחז"ל יצחק אמר דלעשרים וכו' ועוד גם אם יהבינן להו שגם אחר מיתה אין עונש אבל קבלת שכר על המצוה ודאי יש ועבירות שבידו מונעין הטוב ממנו ומנכין משכרו ע"ש, וח"ס מחלק בחטאים קודם מ"ת באלו מצינו שנענשו רק בני כ' אבל בעונשי תורה שיער בן י"ג ע"ש:

ילקוט מי שמך לאיש, שבאותה שעה לא הי' כי אם בן עשרים שמסורת בידינו כ' שנה גדל בפלטין של פרעה, ואמרו מי שמך לאיש שאין אדם נקרא איש עד כ"ה שנים כלומר עדיין לא הגעת לאיש ופלא עי' רע"ב אבות פ"ה בן שלש עשרה למצוה, דכתיב איש אי אשה כי יעשו מכל חטאת אדם וגבי שכם כתיב ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבוולוי באותו פרק בן י"ג שנה הי' וקרי ליה איש:

מ"ד פ' שלח, אם יראו אנשים מבן כ' ומעלה, בן כ' בין שהי' עמהם בעצה בין שלא הי' עמהם בעצה, פחות מכ' שנה ולא הביא ב' שערות בין שהי' עמהם בעצה בין שלא הי' עמהם בעצה ואם הביאו ב' שערות והוא פחות מכ' הי' עמהם בעצה לא הי' נכנס:

גור אריה פ' בראשית פסוק ל"ב, כתב מה שאמר שקודם מ"ת לא הי' ראוי לעונש אלא א"כ הי' בן ק' יש להקשות למה נענשו ער ואונן בידי שמים ולא הי' בני מאה, י"ל שב"ד של מעלה אין מענישים אבל עונש הקבוע לחטא שהמוציא זרע לבטלה עונשו מיתה בידי שמים כדאיתא בפרק כל היד וכיון שאין צריך דין שזה דינו קבוע חייב מיתה דאל"כ אחר מתן תורה ב"ד של מעלה עד כ' שנה אין מענשין אם אוכל חלב לא יהא חייב מיתה בידי שמים או כרת אלא כמו שאמרנו עכ"ל ועי' זכרון אפרים פ' ח"ש בשם פענח רזא:

מר"ם שיק מצוה ר"ז, כתב ביבמות דף ג' ילפי' מדכתיב עליה לגז"ש ללמד דאפי' במקום ייבום אחותה אסורה ובס' נצח ישראל הקשה שם על מאי דפריך הש"ס ל"ל קרא ת"ל דאין לן לימוד לעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת והקשה לפי מה דאמרינן בשבת פרק ר"ע דעד ך' שנים אין עונשין למעלה וא"כ אין בו כרת עד אחר עשרים ושפיר הו"א דמבן י"ג עד עשרים יהי' רשאי לייבם דעשה דוחה ל"ת דלית בי' כרת קמ"ל ובאמת בגוף הדבר כבר האריכו בשו"ת ח"צ סי' מ"ט ובשו"ת מרן חת"ס סי' קנ"ה דס"ל דרק לדור המדבר לא העניש הקב"ה עד ך' וביקש יצחק שגם באותו דור יעשה השם ככה ובזה עדיין אינו מיושב עי' בס' גור ארי' פ' ח"ש וזה נראה ג"כ כוונת הפרמ"ג באו"ח סי' רי"ט דדוקא על עבירה שאין ב"ד שלמטה עונשין רק הב"ד שלמעלה בהנך הוא רק בעשרים שנים וכן מוכח לכאורה מכל הקרבנות מיהו בירושלמי פ"ב דביכורים מבואר שמן הדין ובכל הדורות הדין כן ועי' בתוס' מ"ק דף כ"ח וברמב"ם בפי' המשנה בסנהדרין ד' מיתות כ' שזה הדין מפי השמועה אלא דמשמע שם דחייב כרת אפי' בפחות רק השי"ת מאריך לו עד ך' אולי כשיתגבר ויתחזק שכלו או כשיגיע לעשרים ישוב ולפ"ז ל"ק קושי' הנ"ל. בספר אש דת פ' בראשית מביא זוהר, אי חייבא הוא ולא מטון יומוי לעשרין שנין במאי עונשיה אמר ליה בדא אתקיים ויש נספה בלא משפט כו' דכד עונשא נחית לעלמא איהו דאיערע בההוא מחבלא איתענש דלא אשגחו עליה מלעילא ועליה כתוב עונותיו ילכדונו את הרשע כו' ולא בדינא דלעילא כו' ע"כ הרי למדנו משם על מי שהוא פחות מבן עשרים שאין עונשין אותו בב"ד של מעלה וכדי שלא יהי' חוטא נשכר עושה כן דעונשא נחית לעלמא ולא אשגחו עליה מלעילא לפי שהוא רשע למות ואיערע בההוא מחבלא ותדבקהו הרעה ומת, וקרובים דברים אלו לדברי הר"ן ז"ל בדרשותיו על ענין המיתה יע"ש. והוא רחום יכפר עון:

כלל ס"ו. סריס ואיילנות פרט א'. נדה דף מ"ז מתני' בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות תביא ראיה שהיא בת כ' שנה והיא איילונית לא חולצת ולא מתייבמת, בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות יביאו ראיה שהוא בן עשרים שנה והוא סריס לא חולץ ולא מיבם:

גמרא ורמינהו אחד לי בן ט' שנים ויום אחד, ואחד לי בן עשרים שלא הביא ב' שערות, א"ר שמואל בר רב יצחק אמר רב והוא שנולדו בו סימני סריס, אמר רבא דיקא נמי דקתני והוא סריס ש"מ, וכי לא נולדו לו סימני סריס עד כמה. תני ר' חייא עד רוב שנותיו תוס' מכאן ואילך גדול הוא והוי ודאי סריס:

יבמות דף פי, איתמר אכל חלב מבן י"ב עד בן שמונה עשרה ונולדו בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא ב' שערות, רב אמר נעשה סריס למפרע ושמואל אמר קטן הי' באותה שעה, תוס' ולאחר מכאן הביא שערות, רבותא נקט דאע"פ שהביא שערות לא אמרי' דאיגלאי מילתא למפרע שהי' קטן עד עכשיו שהביא שערות אלא חשיב ליה גדול לרב מי"ב ולשמואל מי"ח:

תוס' נעשה סריס למפרע ולקי על חלב שאכל ולא הוי התרא' ספק עי' עט סופר לקמן בכלל התראות ספק:

מתקיף רב יוסף לרב איילנות לר"מ יהי' לה קנס [אלמא תנן כתובות דף ל"ה איילנית אין לה