עט סופר חלק ג נא

היא דרבנן, וכתב הפמג"ד מבואר בפוסקים בכל איסור תורה בעי בדיקה ולא סמכי' אחזקה דרבא, והדבר צריך טעם הא קי"ל בכל מקום סמכי' ארובא וחזקה אף מדרבנן באיסר תורה, וי"ל דקי"ל כל היכא דאיכא לברורי בקל מברירין וח"י טריפות טורח גדול וכההיא ריש פסחים למאי נפ"מ לישייליה מבואר דהיכא דיש לברורי בקל לא סמכי' אחזקה ורובא, ועי' יו"ד קפ"ד סי"א דאין צריך לשאול אותה, כתב בתורת שלמים דס"ס עם חזקה אין צריך לברורי, וראיה להיפך מפסחים דאל"כ מאי פריך נישייליה הא נפ"מ טובא אי חזקה בדוק אין צריך לשיילי ש"מ דכה"ג נמי צריך ע"ב:

לדעתי הקלושה בקטן וקטנה לא סמכי' אחזקה דרבא בעבור שיש חזקת קטנות גם דחזקה דרבא הוא רוב ורובא עדיף מחזקה, זאת צריך לברר המקצת שרוב עדיף מחזקה, עי' הטיב במחהש"ק סי' ח' וסי' תל"ז למדנו הכלל, רוב לא צריך לברר כח"י טריפות רוב בהמות כשירות, חזקה צריך לברר כמו ציצית, ורוב נגד חזקה כרוב שוחטי' מומחים נגד חזקת איסר בהמה בחייה וכו' ג"כ צריך לברר ודו"ק:

המחבר קצ"ט קטן שהגיע לעונת הפעוטות ויודע למי מברכין מזמנין עליו ומצטרף בין לשלשה בין לעשרה, רמ"א וי"א דאין מצטרפין אותו כלל עד שיהי' בן י"ג שנה דאז מחזיקין ליה כגדול שהביא ב' שערות וכן נוהגין ואין לשנות:

מג"א מחזיקין ליה כגדול, פי' אין צריך לבדוק אחר ב' שערות אבל אם ידעינן שלא הביא ב' שערות אין מזמנין עליו ואם הביא שערות קודם י"ג לא מהני, ונ"ל דוקא לאצטרופי אבל להוציא אחרים בעי שידעינן בודאי שהביא ב' שערות ע"י בדיקה או נתמלא זקינו, דהא ב"ה ג"כ דאוריי' הוא ולא סמכי' על חזקה:

ברכות דף מ"ז, הא גופי' קשיא אמרת הביא שתי שערות אין לא הביא לא הדר קתני אין מדקדקין בקטן והקשו אחרונים דלמא הא דקתני אין מדקדקין בקטן מיירי בהגיע לכלל שנים דאמרי' מסתמא הביא סימנים מטעם חזקה דרבא, עי' ב"י קצ"ט, ומגן גבורים סי' נ"ה:

מג"א רע"א כתב פשוט שאין הקטן מוציא אשה, ועוד נ"ל דאפי' בן י"ג שנה חיישי' שמא לא הביא ב' שערות דבמילי דאוריי' לא סמכינן אחזקה שהביא ב' שערות:

תרי"ו כתב רמ"א אפי' הוא רך וכחוש צריך להשלים שמא נשרו השערות ועי' תה"ד סי' קנ"ה שמישב רמב"ם שפסק דוקא אם הביא שערות, עי' תשובת רבינו משולם איגרא סי' ל"ד, כתב מג"א אבל שאר תעניות משמע דאין צריך להתענות אא"כ יש לו ב' שערות, ובאמת בא"ע קנ"ה איתא דהאידנא יש להחמיר שלא תמאן אחר י"ב שנים וכו' כתב הב"ש משום דקי"ל גומות אע"פ שאין שערות ואין אנו בקיאין בזה אע"ג אם לא בעל אינו אלא מדרבנן מ"מ לא הוי כספק דרבנן כיון שהוא חסרון ידיעה ע"ש וא"כ אפי' באבילות צריך להתאבל אחר י"ב שנים בנקבה וי"ג בזכר ולא הביא ב' שערות, ועי, הגהות רעק"א על מג"א:

פרט ח'. בר עונשין. א"ה אלקים ראיתי עולים, לענין בר עונשין ואעתיק אשר מצאתי בענין זה:

אבות פ"ה בן עשרים לרדוף, פי' רע"ב לרדוף אותו מן השמים ולהענישו על מעשיו שאין ב"ד של מעלה מענשין פחות מבן עשרים, וכתב תויו"ט במ"ר קרח, ונ"ל מדאשכחן במתי מדבר שלא נענשו בפחות מעשרים:

מ"ר קרח, א"ר ברכיה כמה קשה המחלוקות שב"ד של מעלה אין קונסים אלא מבן כ' שנה ומעלה, וב"ד של מטה מבן י"ג ובמחלוקתו של קרח תינוקות בן יומן נשרפו ונבלעו בשאול ע"ש, עי' מזרחי פ' ח"ש:

שבת דף פ"ט אמר יצחק רבש"ע כמה שניתיו של אדם ע' שנה דל עשרין דלא ענשת עלייהו ופרש"י שכן מצינו בדור המדבר שלא ענש הקב"ה אלא מעשרים ולמעלה ע"ש, [ופלא שח"ס יו"ד סי' קנ"ה כתב לא נמצא בש"ס רק בדרושי אגדה וכבר כתבו מזה אחרונים שאין לסמוך על זה כלל וכו' אבל האמת משנעשו בני מצוה בשנים ובסימנים מתחייבים בכל חיובי תורה בב"ד של מעלה ושלמטה דאלת"ה למ"ד יולדת ומצורע ונזיר חוטאים הם לא מייתי קרבנם קודם עשרים וישתקע הדבר עכ"ל], מירושלמי יבמות פי"ג הלכה ב' את שהוא בנשיאת עץ תורם משמע כח"ס:

ירושלמי בכורים פ"ב ימי שנותינו שבעים שנה, צא מהן עשרים שאין ב"ד של מעלה עונשין וכורתין, ופי' סוף סנהדרין ג"כ:

מש"ט משלי א' עד כמה שנים אדם נקרא נער עד עשרים שנה מעשרים שנה ומעלה מחשבין לו עונותיו כד"א מבן עשרים שנה ומעלה, פי' משניות סנהדרין נ"ד כתב מפי השמועה למדנו שהקב"ה לא יענש החייב כרת אלא אחר עשרים שנה ואין הפרש בין זכרים לנקבות עי' תוס' מ"ק דף כ"ח:

פמג"ד בספר תיבת גמא פ' ח"ש כתב, עי, רא"מ בת כ' אין בת ענשין אין חייב כרת ומ"ש הר"מ פ"א מא"ב ה"ג תי' למלקות יע"ש, גם במילה עי' כ"מ פ"א ממילה ה"ב לראב"ד משיגדיל באיסר כרת ושם אין מלקות וחטאת מביא אף פחות מעשרים דבר שזדונו כרת היינו דבר עשרים אבל אשם תלוי אני מסופק לרמב"ם כל ספק מה"ת שריא ואשם תלוי ספק כרת מה"ת אסור אפשר בפחות מבן עשרים