עט סופר חלק ג נ

אם תרם תרומתו תרומה, ואפי' בתרומה של תורה הואיל ונדריהן והקדשן קיימין מן התורה:

נזיר פ"ב הלכה י"ג, קטן שהגיע לעונת נדרים ונדר בנזיר הרי זה נזיר ומביא קרבנותיו ואע"פ שעדיין לא הביא ב' שערות כשאר נדרים, וראב"ד כתב למאן דאמר מס"ל דרבנן היכא מייתי חטאת שהיא חולין בעזרה, ופלא שרמב"ם פסק מס"ל דאוריי' עי' מל"מ, גם חקר אם מס"ל יוכל למשאל על נדריו ע"ש:

פרט ז'. פסק. רי"ף פרק בית שמאי, אשכחן לחד מרבות' דכתב דקי"ל כר"ש דסבר תוך זמן כלפני זמן וכיון דקי"ל כוותיה דחי חזקה דרבא ולא סמכינן עלה, ואנן לא סבירא לן הכי דהאי חזקה דרבא הלכה היא וכו' הילכך כל הנבדקות נבדקות עפ"י נשים וכו' ואיכא לאקשויה אדרבא הא דאמר שמואל בודקין למיאן היכי משכחת לה, האמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנתיה אינה צריכה בדיקה ואע"ג דבדקני לאחר זמן ולא אשכחן בה מידי הא הילכתא דחיישינן שמא כשרו, ואשכחנא פירוקא היכא דלא בעל לאחר זמן דהוה נשואין דרבנן לא אמרי' חיישינן שמא נשרו ע"ב, ועי' עוד רי"ף ביבמות ק"ט בסוגי' קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת:

מרדכי פרק מצות חליצה, דאין להכשיר את הקטן לא לחלוץ ולא ליבם בעדות קרובים שאין להביא ראיה מאישתמודעינהו התם גילוי מילתא בעלמא הוא דבלאו הכי תופסין אותו בחזקת אחיו וכו' ורבינו יואל כתב אב שמעיד על בנו שהוא בן י"ג שנה כדי שיהי' ראוי לחליצה אין נאמן וכו' דכי היכי דאין נאמן למכות ולעונשין ה"ד לחליצה דהוי דבר שבערוה ולא מהימן ע"ש:

המחבר בסי' קנ"ה, עד מתי קטנה ממאנת עד שתביא ב' שערות אחר י"ב שנה או עד שתלד וכל זמן שלא הביאה ב' שערות ולא ילדה חשובה כקטנה אפי' נולדו לה סימני איילונית אבל אם היא בת כ' ונולדו בה סימני איילונית חשובה כגדולה למפרע מזמן שהי' בת י"ב וכו' והקשה ב"ש איך היא ממאנת ומותרת לאחר ליחש שמא ימצא בה סימני איילונית והרי היא גדולה למפרע אע"ג דלא חיישי' למיעט דקי"ל כחכמים ולא כר"מ מ"מ הכא דאיכא ריעותא דלא הביאו ב' שערות למה תמאן ע"ב:

שו"מ ח"ג סי' שצ"ח מתקשה על רש"י שכתב בפסוק אם אדוניו יתן לו אשה דהיינו שפחה כנענית או אינו אלא ישראלית וכו' כיון דכתיב האשה וילדיה הרי שהי' לה ילדים ובנים הם כסימנים ויוצאת לחירות ואיך תהי' לאדוניה ועי' מזרחי:

כתב רמ"א ספק אם הגיע לי"ב שנים או לא אזלינן לחומרא, כתב ב"ש משמע אפי' לא בעל אע"ג בספק אם נשרו ולא בעיל אחר י"ב שנה אזלי' לקולא הטעם בשלומא בספק אם נשרו מאחר דליכא שערות יותר מסתברא דלא הי' כלל שערות מדהשתא ליכא שערות משא"כ בספק אם היא י"ב שנה ליכא סברא לסייע, ורשב"א כתב אפי' אם יש ס"ס שמא לא הגיע לי"ב שנה ושמא לא נשרו יש להחמיר, והא דמחמיר רשב"א אע"ג בס"ס מקילין אפי' באיסר דאוריי', צ"ל משום דהוי הכל ספק אחד אם היא גדולה או קטנה:

או"ח רמ"א סי' ל"ז מש"כ המחבר חייב אביו לקנות ולחנך י"א דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד ותשובת רעק"א סי' ז' כתב לא הבנתי דהא מדאוריי' חייב ואף דבדקו ולא הביא ב' שערות הא בדאוריי' חיישי' שמא נשרו, וא"כ איך שייך בזה דאביו לוקח לו תפילין דמשמע מדין חינוך וכו' ומסיים י"ל בביטל מצוה בשוא"ת לא חיישי' לנשרו וצ"ע לדינא, ועי' פרט ו' שכתבתי שקטן לא צריך לילך בתר רוב כדי שיהי' בר חיוב מיושב בזה כמה קושי' שאכתוב בסמוך, שפיר כתב המג"א שצריך לידע שהביא שערות כי מצד חזקה דרבא עדיין אינה מחויב להניח תפילין ואינה בר קשירה וכן בברהמ"ז וכדומה ומיושב רמ"א שאביו חייב לחנכו:

מג"א סי' ל"ט, נ"ל כיון דילפי' מקרא בעי שיהי' דוקא גדול ממש דהיינו שהביא ב' שערות אחר שהוא בן י"ג שנה אבל מספיקא פסול לכתוב עד שיהא בן ח"י שנה, ואחרונים מתפלאים גם בן י"ח שנה צריך להביא ב' שערות שיהי' גדול ופמג"ד כתב לכאורה לא סמכינן ארובא וחזקה היכא דאיכא לברורי עי' ריש פסחים, וא"כ היכא דליכא לברורי שכתבן אחד וא"י והלך לו י"ל דסמכינן אחזקה ודוקא לענין מיתה וכדומה י"ל מדרבנן לא סמכי' אחזקה, ועי' כ"ס סי' ח' ומחנה חיים ח"ר סי' יו"ד:

פמג"ד בסי' נ"ה כתב הוי יודע אם כתב מי"ג שנים ואילך ולא בדקהו ואח"כ בדקהו בי"ח תפילין כשירים למפרע מי"ג שנים שכתב דאוקמי אחזקה שהביא מי"ג שנים ב"ש, וכן אם כתב תפילין מיג"ש ואילך ולאחר כ' נראה סימני סריס כל מה שכתב מיג"ש למפרע גדול הוא, וכ"ת בשעה שכתב ובדקוהו ולא הי' לו ב' שערות ובכלל קטן הוה והתורה אמרה וקשרתם וכתבתם ואותה שעה פטור הי' מקשירה י"ל קמיא שמיא גליא ולמפרע הוא גדול:

המחבר סי' נ"ה, אם לא הביא ב' שערות אפי' הוא גדול בשנים דינו כקטן עד שיצא רוב שנותיו וכו' רמ"א כתב ומיהו אין מדקדקין בשערות אלא כל שהגיע לכלל שנותיו מחזיקין אותו כגדול ואומרים לענין זה מסתמא הביא ב' שערות וכתב המג"א לענין זה פי' כיון דתפילה