עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › עט סופר חלק ג

עט סופר חלק ג מט

Et Sofer part 3 49 · עט סופר חלק ג · free full Hebrew text

Open in the reader →

ש"ש ש"ה פי"א כתב לישב, דודאי לדידן דקי"ל תוך זמני כלפני זמן ואם הביא שערות תוך זמן אי אפשר להיות גדול ותלוי הגדלות בשנים שפיר מצינו למימר דאיש דנדרים לא בעי שערות אלא סגי לה בשנים ומופלא הסמוך לאיש נמי בשנים אע"ג דודאי לא יבא שערות אח"כ בשנות י"ג, אבל למ"ד תוך זמנו כלאחר זמנו א"כ ס"ל דאין הגדלות תלוי בשנים אלא בשערות דהא אפי' מביא שערות תוך זמנו נמי גדול הוא וא"כ ע"כ איש דנדרים לאו בשנים קאמר אלא בשערות וא"כ מופלא הסמוך לאיש נמי סמוך לשערות ומשום דודאי יביא שערות בזמנו, וא"כ למ"ד תוך זמנו כלאחר זמנו דס"ל ע"כ איש דנדרים בשערות תליא א"כ אפי' הגיע לשנים נמי קטן הוא כל שלא הביא שערות, אבל לדידן דקי"ל תוך זמנו כלפני זמנו שפיר מצינו למימר דאיש דנדרים בשנים תליא וכשהגיע לשנים אפי' בלא שערות איש מיקרי, והש"ס דפריך אי דלא אתי שערות קטן הוא היינו למ"ד תוך זמנו כלאחר זמנו א"כ ע"כ בשערות הוא דקרי איש וא"כ ממילא כל שלא הביא שערות אפי' הגיע לשנים קטן הוא ע"ש, לפי הנ"ל אמרתי להסביר קצת שיטת ר"ח שפוסק דהלכה כר"ש תוך הזמן כלפני זמן מתוך כך פסק נמי דאין הלכה כרבא דאמר חזקה הביאה סימנין, ופלא להבין האיך שייך זה בזה כאשר הקשה תוס' דף מ"ט, לכאורה מר"ה שאמר הקדיש ואכל לוקה ודורש מקרא ומי שסובר מופלא סמוך לאיש דאוריי' סבר גם אחרים לוקה, וקשה קושי' תוס' דשמא לא יביא שערות ולא הוי מופלא סמוך לאיש, בע"כ כתירץ תוס' דאזלינן בתר רוב ועי' ש"ש פי"א דחזקה דרבא כודאי, דאי לא תימא הכי היכא לוקה ע"ב, אבל אי אמרי' תוך זמנו כלפני זמנו ותלוי הגדלות בשנים ולא צריך שערות ומופלא סמוך לאיש נמי בשנים שפיר לוקה גם אם לא יביא שערות ואין ראיה דהלכה כרבא ודו"ק:

לענ"ד לישב רמב"ם, ואקדים ע"י רמב"ם פ"ב שביתת עשר בן י"ג ויום אחד שהביא ב' שערות משלים מן התורה אבל אם לא הביא ב' שערות אינה משלים רק מדרבנן וכן פסק המחבר תר"ו ועי' מג"א שם. לכאורה צ"ע למה לא אמרי' נשרו כי חזקה דרבא הולכין לחומרא ועי' בישו"י, ונראה סברה אחת, כי חזקה דרבא רק מצד רוב וכל בר ישראל מחויב לילך בתר רוב בכל דיני תורה והא תינח אם הוא גדול בודאי אז מחויב בכל התורה לילך בתר רוב, אבל אם אנו מסופקים אם הוא גדול או קטן ורק מצד אם נילך בתר רוב הוא גדול וב"ד בודאי מחויב לילך בתר רוב במיאן ובחליצה, אבל הקטן בעצמו אינו מחויב לילך בתר רוב שיהי' גדול כדי שמחויב להתענות ביוכ"פ כי עדיין הספק אם צריך לילך בתר רוב, דלמא קטן הוא ולא בר חיוב עדיין, ועי' כעין סברה זו בפנ"י קידושין דף ע"ג לכאורה קשה א"כ למה אר"ה הקדיש ואכל לוקה הא הוי ה"ס כקושי' תוס' ותי' מצד רוב מביאין הא קטן לא צריך לילך בתר רוב מכאן הוכיח הרמב"ם שגם בן י"ג ולא הביא שערות הוא מופלא סמוך לאיש ושפיר לקה:

פי"א מגירושין ה"ד, עד מתי הבת ממאנת כל זמן שהיא קטנה עד שתהי' נערה או עד שיודע שהיא אילונית, בד"א בשלא בא עליה הבעל אחר שנעשית בת י"ב שנה ויום אחד אבל אם הגיעה לזמן הזה ונבעלה הואיל והבעילה קונה מן התורה הרי זו אינה ממאנת ואינה צריכה בדיקה למיאן שחזקתה שהביאה סימנין, הרי שנבדקה ולא נמצאו לה סימנים הואיל ונבעלה אחר שהגיעה לזמן הראוי לסימנין הרי זו חוששין לה שמא הביאה ונשרו ולפיכך צריכה גט מספק, וכתב הלח"מ מדברי רבינו נראה דלאחר י"ב שנה כל זמן שלא נתברר שהביאו ב' שערות יכולה למאן ולא אמרי' חזקה שהביאה ב' שערות והא דאמרי' קטנ' שהגיעה לשנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה מוקי לה לרבינו כשבעל דהוי איסור דאוריי' א אמרי' חזקה לחומרא, אבל הטור סי' קנ"ה משמע דט"ל הא דרבא אפי' שלא בעל ע"ש:

שבועות פי"ב קטנים שנשבעו והם יודעים טעם השבועה אע"פ שאינן חייבין כופין אותן לעמוד בדבריהן כדי לחנכם וכו' וכ"מ כתב נדה דף מ"ה, וס"ט משיג אדרבה מסוגי' משמע דאפי' מטעם חינך אץ מפרישין אותן כמ"ש ב"י או"ח שמ"ג:

קהלת יעקב אות מופלא מביא מרש הלוי כתב דמ"ס לאיש דנדריו נבדקין אינו אלא לענין נדר והקדש אבל לא לשבועה אפי' מופלא ס"ל אין שבועתו שבועה מדכתב רמב"ם דאינו חייב הקטן לקיים שבועתו כי אם משום חינך ולא חילק בין קטן שהגיע לעונת נדרים או לא, אבל בפי"א נדרים משמע גם לשבועה ע"ב:

פ"ב מאישות כשבודקין הבת בין בתוך הזמן שהוא כל שנת י"ב בין קודם זמן זה בין לאחר הזמן בודקין עפ"י נשים כשרות ונאמנות ועי' לח"מ, והג"מ פי"א מגירושין מביא ה"ר אלחנן אומר הא דאמרי' לאחר הפרק נשים בודקות היינו להחזיקה בגדולה אבל להחזיקה בקטנה להקל אינה נאמנות דכיון שהגיע לכלל שנתיה חזקה הביאה סימנים ולא תמאן:

וכתב בית מאיר סי' קנ"ה, והיינו ע"כ בלא בעל דאלו בבעל אפי' אנשים אין פועלים בבדיקתן קולא והמציא טעם אף שספיקא דרבנן הוא מ"מ מדהוא נגד החזקה אינם נאמנות, אבל דעת יחיד הוא ול"מ לו חבר, עי' קונטרס חזקות סי' ט' על רמב"ם:

תרומות פ"ד הלכה ה' קטן שהגיע לעונת נדרים אע"פ שלא הביא ב' שערות ולא נעשה גדול