עט סופר חלק ג מח

שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנים וי"ל שאחר שהי' זה גדול שהגיע לכלל שנותיו ולא הי' בו סימני גדלות ולהכי איכא לספוקי שמא קטן הי' עדיין, כתב המהרש"א כבר בגדלתו קודם המכירה בדקו אותו ולא הי' לו סימנים דהמכירה ע"כ הי' סמוך למיתתו שאם חי אחר המכירה אין בדיקתו ללקוחות ראייה שמא אח"כ הביא סימנים ועי' רמב"ן שכתב שמכר בנכסי אביו ומת, פי' מת מיד שאם חיה אין בדיקתו ללקוחות ראיה שמא אחר כן הביא סימנין והיינו דקאמרי קטן הי' בשעת מיתה עכ"ל:

הנב"י א"ע סי' ס"ג, הקשה על תוס' הא רבא ל"א רק לחומרא למיאן, ש"מ דס"ל לתוס' חזקה דרבא אלימא ובחליצה לחומרא לא אזלי' בתר חזקה משום דכל דאפשר לברר ושם א"א לברר משום ניוול ומשום דמשתנות לאחר מיתה הקשה תוס' שפיר, וס"ל לתוס' דחזקה דרבא אלימא מרוב דמוציאין ממון ע"י חזקה זו ע"ש אבל כ"ס או"ח ח, ובית אפרים סי' מ"ג, מתפלאים עליו כי אין זה כוונת תוס' לסמוך על חזקה דרבא להוציא ממון כי לשון תוס' למה לנו לומר וגם מהמשך התוס' מה שכתב לעיל מבואר שכוונת התוס' על טעם דחיישי' שמא נעשה גומות לאחר מיתה על זה הקשה למה לנו לומר קטן הי' ולתלות בשינוי ביותר יש לנו לתלות דמחיים סימני גדלות היו כיון דאיכא חזקה דהביא סימנים הגם שאין להוציא ממון כל זמן שלא נראה סימנים אבל כל שנראים סימנים לפנינו מה לנו לתלות באין מצוי כל כך שנשתנו לאחר מיתה טפי הי' לנו לתלות בסימני גדלות, על זה העלה תוס' שכבר בדקנוהו ולא נמצאו שערות כלל ואזדא החזקה ע"ש, ועי' מחנה חיים ח"ר סי' יו"ד תשובה גדולה בזה, ועי' נב"י ח"ר ח"א סי' ד' שהקשה על רא"ש למה צריכה גם משניהם ע"ש ופלא שרא"ש קאי על קטן שקידש ולא הספק עליה עי' מ"ח מזה:

תשובת רא"ש כלל ל"ג, כתב יראה לי כיון שהגיע לכלל שנותיו ונמצאו לו שערות מחזיקין לו כגדול משעה שהי' בן י"ג שנה ואע"ג דמסקינן בנדה מ"ו לחליצה בעי בדיקה ולא סמכינן על חזקה, מ"מ היכי דבדקוה ונמצאת גדולה מחזיקין לה בגדולה משעה שהגיעה לכלל שנותיה וראיה מב"ב א"ל רע"ק שמא נשתנה לאחר מיתה הא מחיים אמרי' מועלת בדיקה ואמאי דילמא השתא הוא דאייתי סימנין ובשעת מכירה לא הי' לו סימנים אלא ודאי כיון שהגיע לכלל שנותיו מחזיקין ליה בגדול משהגיע לכלל שנותיו ע"ש וכן פסק בטור ח"מ סי' ל"ה, ועי' ב"ש וח"מ סי' ל"ז ס"ק ה':

ב"י א"ע סי' מ"ג מביא תשובת הרא"ש, וכתב מורי ריב"ר שה"ר דורא"ן ורשב"א חולקין על זה וכתב שצריך שיעידו עדים שו' חדשים קודם היי לה שתי שערות וכל זמן שלא יעידו על זה אפי' תהי' בת ט"ו שנים היא בספק קידושין ואם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם, וש"ש מאריך בזה שרמב"ן שפי' שמת מיד חולק על רא"ש ע"ש והקשה על רא"ש מיבמות ל"ד בשופעת וכו' וגם מנזיר דף כ"ט ע"ב:

פרט ו'. רמב"ם. פי"א נדרים, קטן בן י"ב שנה ויום אחד, וקטנה בת י"א שנה ויום אחד שנשבעו או נדרו בין נדרי איסור בין נדרי הקדש בודקין אותן ושואלין אותן אם יודעים לשם מי נדרו ולשם מי הקדישו ונשבעו נדריהן קיימים והקדשן הקדש, ואם לא ידעו אין בנדריהם ובדבריהם כלום, וצריכין בדיקה כל השנה כולה שהוא שנת י"ב לקטנה ושנת י"ג לקטן כיצד הרי שנדרו או הקדישו בתחלת השנה זו ושאלו אותן ונמצאו יודעין נתקיים נדרן ונדרו נדר אחר אפי' בסוף שנה זו צריכין בדיקה ואח"כ יתקיים ואין אומרין הואיל ונמצאו יודעין בתחלת השנה אין צריכין בדיקה אלא בודקין אותן את כל השנה הזו כולה וכתב הכ"מ בגמרא אמרי' היכא דבדקנא ליה ולא ידעה להפלות אימא תו לא צריך בדיקה קמ"ל, ומשמע משום דלא ידעה להפלות הא אם ידעו להפלות לא צריך תו בדיקה ע"ש, [עי' ש"ך יו"ד רל"ג שפסק מי"ג ויום אחד לזכר אע"פ שאין יודעין לשם מי נדרים נדריהם נדר אע"פ שלא הביא ב' שערות ועי' שמלת בנימן ויד שאול]:

הלכה ג', קודם הזמן הזה אע"פ שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו אין נדריהן נדר ואין הקדשין הקדש, ואחר הזמן הזה שנמצא הבן בן י"ג שנה ויום אחד והבת בת י"ב שנה ויום אחד אע"פ שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו דבריהן קיימין והקדשן הקדש ונדריהן נדרים ואע"פ שלא הביאו ב' שערות וזו היא עונת נדרים האמורה בכל מקום הואיל והגיעו לשני הגדולים נדריהן קיימין אע"פ שלא הביאו סימנין ועדיין לא נעשו גדולים לכל דבר, ודבר זה מדברי תורה שהמופלא הסמוך לאיש הקדשו ונדרו נדר, אע"פ שנדריהן קיימין אם חללו נדרן או נשבעו והחליפו אינן לוקין עד שיגדילו ויביאו ב' שערות הקדישו ובא הגדול ונהנה מן ההקדש שהקדישו לוקה משום שנדריהם נדרים מן התורה כמו שבארנו, [עי' מקנה כלל ל' פרט ד'] [וס"ל לרמב"ם דתרי גוונא מופלא סמוך לאיש יש, א' בתוך הזמן ב' אחר הזמן עי' קה"י אות מופלא]:

מל"מ הקשה על מש"כ אע"פ שלא הביאו שערות, בנדה מ"ו אההיא דתוך זמנו אי כלפני זמן דמוכח בהדיא דכל שלא הביא שערות קטן הוא ונדריו נבדקין ודברי רבינו צ"ע: