עט סופר חלק ג מז

הי' אותו דבר בחזקת היתר וכן בהקדש ע"ע הי' בחזקת חולין וע"י שיחול הנדר והקדש מפקיע מחזקה זו ואומר נגד חזקה זו, ועי' תוס' יבמות ס"ח משמע להדי' דחזקת קטנות הוי חזקה ע"ש:

בספר תשובה עזרת ישראל סי' י"א מביא ראיתי בספר ת"ח לישב סתירת רא"ש בתשובה פסק כשבדקו אותו לאחר י"ג ומצאו גדול מחזיקין אותו בגדול משנת י"ג, ובקידושין גבי בני זה בן י"ג כתב דאב מעיד על המעשה שהי' כבר דבההוא שעתא הי' בן י"ג שנה וגם הביא ב' שערות ומוכח מדבריו דאע"ג דעכשיו יש לו שערות והאב מעיד שהוא מכבר בן י"ג שנה אין מחזיקין אותו בגדול למפרע וצריך שיעיד האב שהי' לו אז ב' שערות, לפ"ז סתרי דברי רא"ש אהדדי, ותי' כשיש עדים על השנים והוה בירר גמור על השנים בזה דנין דין חזקה דרבא לומר דמסתמא הביא אז גם שערות, אבל במה שהאמינה תורה לאב לומר זה בני גדול זה דוקא כשמעיד על הסימנים ושנים אבל כשאינה מעיד רק על השנים אין לדון בזה חזקה דרבא כיון דאף על השנים אין לנו בירר גמור דהא אינו נאמן להחזיקן בגדול לעונשין, כעין זה כתב ח"ס א"ע סי' ק"א לענין קידושין בעד אחד ע"ש:

שעה"ת פרט יו"ד כתב שיטת ר"י היכי שנמצאו סימנים ב' שערות איכא חזקה שבאו לכלל שנים ואין צריך עדות על שנים אפי' לד"נ וחליצה בע"כ הוא חזקה אלימא, מיהו רא"ש כתב ועוד מצינו למימר דאי איכא שערות סמכינן אסהדותא דאב אף למכות ועונשין, משמע דסובר ב' שערות לבד לא הוי חזקה שבא לכלל שנים רק כיון דאב מעיד שבא לכלל שנים מהני הסימנים שיהי' האב נאמן אף לעונשין וכו' ויש לנו בזה ארבע שיטות, א שיטת רש"י ותוס' בשי' א' שתי שערות לבד כשאין ידוע השנים לא הוי חזקה כלל שבאה לכלל שנים וצריך עדות על השנים ויש לומר שנשים וקרובים לא מיהמני על השנים, ב שיטת ר"י לפי מריט ב' שערות מהני לענין זה שאפי' נשים וקרובים נאמנים על השנים, ג דעת רשדם בהבנת דברי ר"י דשתי שערות לבד הם ראי' המוכיח שבאו לכלל שנים ואין צריך שום עדות ומהני לחליצה ועונשין, ועדיף חזקה זו מחזקה דרבא דחזקה זו מהני אפי' לקולא ואין צריך שום עדות על השנים, ד דעת בעל העטור בהבאת שתי שערות איכא חזקה שהגיעה לכלל שנים רק חזקה זו הוא כמו חזקה דרבא ולא מהני רק להחמיר ולא להקל עכ"ל:

רמב"ם פ"ב מאישות הלכה חי, הבת שהביאה ב' שערות בתוך י"ב שנה והבן שהביא בתוך י"ג שניהם שומא, אע"פ שאותן שערות במקומן הם עומדת אחר י"ג לזכר ואחר י"ב לנקבה אינו סימן בד"א כשנבדקו בתוך הזמן ונודע שהן שומא אבל אם לא נבדקו אלא אחר זמן ונמצא שם ב' שערות הרי הן בחזקת סימנין ואין אומרין שמא קודם זמן צמחו כדי שיהא שומא, וה"ה הייא רמב"ן כתב וקטנה שלא נודעה אם הגיעה לכלל שנותיה והביאה סימנין לא מצינו בגמרא דינה מפורש, וי"א שמטילין אותן לחומרא כדין כל שאר ספיקות עכ"ל, וכתב המל"מ נראה לפרש דמיירי בקטנ' שלא ידעה מספר שנתיה והביאה סימנים ועכשיו היא גדולה בודאי ויש בה אותן סימנים עצמן בזמן ספק שנותיה ואי אמרי' שהי' קטנה אז הוי להו שומא ולא מהני מה שהגיעה לכלל שנותיה דאין כאן סימני גדלות ולכך נסתפק הרב דלמא חשביננן לה אז כגדולה כיון שבאו לה סימנים ושמא הגיעה לשנותיה כיון שעכשיו בודאי היא גדולה ויש לה סימנים ג"כ ולכך הוצרך לדברי יש אומרין שמטילין אותה לחומרא, אבל בקטנה שנסתפקו בשנותיה והביאה סימנים אם דנין אותה עכשיו כגדולה בודאי כד' שתחלץ להקל לא עלה על דעת הרב לומר שדנין אותה כגדולה דדלמא קטנה היא ושומא בעלמא נינהו ומי מוציאנו מידי חשש זה להקל עכ"ל, וחהר"ן בנדה מביא לענין קטנה שלא נודעה אם הגיעה לכלל שנותיה והביאה סימנים משמע דאין מיאונה מיאן אע"פ שלא בעל לאחר זמן ואפשר שאף זו בכלל בודקין למיאון לומר שאם הביאה סימנין אע"פ שלא נודע אם הגיעה לכלל שנותיה שוב אינה ממאנת ומטילין אותה לחומרא כדין הספיקות, עי' נב"י א"ע סי' ו' באריכות:

מה שאחרונים האריכו למה לא אמרי' סמוך מיעוט שאינם מביאים שערות לחזקת קטנות, נראה לענ"ד רק אם המיעט דבר לעצמו וחזקה ג"כ דבר אחר לעצמה כמו מיעט שוחטים אינם מומחים, ובהמה בחזקת איסר וכן מיעט מפילות וכדומה, אבל כאן המיעט אינם מביאים שערות והוא קטן מה היא החזקה ג"כ זאת חזקת קטנות ועדיין הוא קטן זה דבר אחד ודו"ק:

פרט ה' אם נמצא עכשיו גדול אם מחזיקין אותו גדול למפרע ב"ב דף קנ"ד, מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן הי' בשעת מיתה ובאו ושאלו את רע"ק מהו לבודקו א"ל אי אתם רשעים לטולו, ועוד סימנין עשוין להשתנות לאחר מיתה:

תוס' וא"ת האיך יכול להיות שאם נראה קטן בחייו שיראה גדול לאחר מיתה ופי' ר"ת שבחייו הי' לבנות והי' שומא ועכשיו הושחרו לאחר מיתה וכו' ואומר ר"י דשמא בחייו לא הי' גומות ומחמת מיתה יש שם גומות, וא"ת למה יש לנו לומר שהוא קטן כיון שהגיע לכלל שנים והא אמרי' קטנה