עט סופר חלק ג מה

דאמרו שם כי אמר רבא חזקה רק למיאן ולא לחליצה והרי שם קאי למ"ד דחייש שמא נשרו כמ"ש רש"י ד"ה נשים וא"כ שוב אף לחליצה סמכינן היכא דלא נבדק ע"ש:

בקונטרס חזקות סי' ט' כתב לרי"ף ורמב"ם דחליצה קטנה אינה פסולה רק מדרבנן, קשה דאמרי' כי אמר רבא חזקה למיאן אבל לחליצה בעי בדיקה הרי במיאן בלא בעל אזלי' לקולא משום דהוי ספיקא דרבנן והא גם בחליצה אינו רק ס"ד, וא"ל משום דהיא בחזקת זקוקה ליבם דהרי חזקה דרבא מסייע לה ונוקמי חזקה נגד חזקה ע"ש:

פרט ג' אר"ה הקדיש ואכל לוקה פרש"י ואכל את הקדשו, ופלא מה רצה בזה, אולי כי מחנה לוי הקשה לקמן על רל"ק אמאי הקדיש ואכלו אחרים לוקה הא תוס' במכות הקשה על נזיר למה לוקה שמא ישאל על נדרו ותי' כמו שלא שאל עד עתה כן לא ישאל לעולם, ומל"מ נזירות פ"ב מסופק אם קטן שהגיע לעונות נדרים יוכל לשאול על נדרו. א"כ קשה עדיין קושי' תוס' שמא ישאל כשיגדל על נדרו, ולא שייך תי' תוס' כמו שלא שאל עד עתה, כיון קטן א"א לשאול כחקירת מל"מ, וא"כ קשה כאן האיך לקה כשאכל, על כן פרש"י שאכל הקדשו, כל מה שהקדיש אכל, ובאכלו כולו אין נשאלין אף דקי"ל אכלה כולו נשאלין עליה, כתב במי נדה היינו רק בשבועה דהוי איסר גברא אבל באיסר נדרים דהוי איסר חפיצא כיון דחפץ אינו בעולם שוב לא מהני שאלה [עי' עט סופר סוף ח"ב בהשמטות לסוגי' קטן א"נ הקשתי האיך לוקה הא אין מעידין על קטן]:

איתמר הקדיש הוא ואכלו אחרים, רב כהנא אמר אין לוקין, ר"י ורל"ק אמרו לוקין והקשה תוס' הא סבר רל"ק התראת ספק לא שמה התראה, ושמא לא יביא שערות עד ב' ג' שנים, וי"ל דאזלי' בתר רוב שמביאין ב' שערות בזמנן דהיינו בני י"ג ויום אחד, ומחנה לוי כתב לכאורה לרמב"ם שבועות פ"ה דכשאין הלאו מפורש לכ"ע ה"ס לא הוי התראה, א"כ קשה קושי' תוס' לכ"ע נהי מופלא סמוך לאיש דאוריי' מדרשא כי יפליא, מ"מ מיקרי אינה מפורש בתורה, ונראה מזה הוציא רמב"ם סברתו דבהגיע י"ג שנים ויום אחד אע"פ שלא הביא שערות נדריו קיימין ע"ב, ועי' כלל התראת ספק:

דף מ"ח ת"ר כל נבדקות נבדקות עפ"י נשים וכן הי' ר"א מוסר לאשתו וכו' חדר"ן מביא רמב"ן כתב דאפשר לת"ק נשים נאמנות בין להקל בין להחמיר בין לפני פרק בין לאחר פרק משום דלאו עדות הוא אלא גלויי מלתא בעלמא הוא ובכה"ג אפי' נשים נאמנות כדאמרי' ביבמות ל"ז ואשתמודענוהו אלדין פלניא דאחוה דמהכא דמן אחוהי דאפי' ע"פ קרוב ואפי' ע"פ אשה משום דגלוי מלתא בעלמא הוא, ורי"ף כתב בטעמו של דבר משום דלאו אמלתא דאיסורא ולא אממונא קמסהדי אלא מלתא בעלמא הוא דהדין הוא גבר פלן והא נמי לההיא דמיא ועדיפי מינה משום דמלתא קמן הוא לגלויה הילכך נשים נאמנות בין להקל בין להחמיר והלכה כת"ק ע"ב, ב"י קנ"ז כתב שאין אשה וקרוב נאמן לומר זה אחיו כשמעידין בשעת מעשה אלא שאם אמרו כן קודם למעשה ועי' נב"י א"ע סי' צ"ג:

תוס' בשלמא לפני הפרק, פרש"י ולא תחלץ, והדין עמו דליכא לפרש שומא נינהו ותמאן, דהא קתני בסיפא דאינה נאמנת לומר קטנה היא ותמאן, לפי סברת הנ"ל באשתמודעונהו שיש חילוק אם תעיד בשעת מעשה אינה נאמנות, אבל קודם מעשה נאמנת, א"כ לאחר הפרק ועדות בשעת מעשה אינה נאמנת, אבל לפני הפרק נאמנת גם שיהי' קולא לאחר הפרק ודו"ק:

וא"ת אמאי פריך אלא לאחר הפרק למה לי בדיקה הא נפ"מ שאם בדקו ולא מצאו שום שערות או שמצאו אותן שערות עצמן דאינה חולצת כמו שאנו מפרשים בדיקה דלפני הפרק וכו':

ונראה לישב, עפ"י סברת נב"י הידוע שכתב ביו"ד סי' מ"ג ונ"ל דעד כאן לא קאמר רשב"א דהיכא דאפשר לברר לא סמכינן אס"ס אלא היכא שיתברר האיסור בבירור אבל היכא שיתברר ספק אחד ועדיין נשאר ספק השני אף שמשום ספק אחד אין להיתר מ"מ עתה שהוא ס"ס אין צריך בדיקה כלל שאף ע"י בדיקה אכתי ישאר ספק אחד ע"ב, והנה סברה זו ג"כ י"ל ברוב כחזקה דרבא שהוא מצד רוב על כן צריך לחליצה בדיקה לברר כמש"כ ראשונים, כעת בס"ד שגם בחליצה יש חזקה דרבא ושפיר הקשה למה בדיקה לאחר הפרק כי גם אם מברר ולא נמצא שערות יש ספק שמא נשרו וא"א לברר ב' ספיקות, אבל לפני פרק בודקין כדי לידע אם לא נמצא שערות אחרות רק אותן שהי' לפני פרק שומא הם ולא שייך לאמור עדיין ספק שמא נשרו, כסברת ב"ש כיון ששומא לא נשרו גם אחרים לא הי' נשרו בודאי לא הביאה סימנים ודו"ק בזה ג"כ מיושב קושי' חהר"ן על גמרא, בשלומא לפני פרר בעינן בדיקה דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו, וא"ה כיון דס"ד השתא דחזקה דרבא מהני אפי' לחליצה אלמא כודאי חשבינן וכיון שכן היכי ניחא לן בדיקה דלפני הפרק משום דאי משתכחי לאחר הפרק שומא ננהו אדרבה כיון דאית לן חזקה דרבא אית לן למימר דודאי אחר הפרק הביאה סימנין אחרים ונשרו ע"ב, בהנ"ל ניחא כיון דיש לה שומא ולא נשרו לא אמרי' על אחרים שנשרו כסברת ב"ש: