עט סופר חלק ג מד

הש"ש פי"ג ולישנא דש"ס דאמרו קטן הוא משמע דאינו כלל מופלא הסמוך לאיש ואפי' יודע לשום מי נדר ומחדש בשנ' י"ב ויו' א' מופלא הסמוך לאיש דאוריי' דאמרי' משום חזקה דרבא ודאי יביא שערות בזמנו, אבל אם הגיע לשנות י"ג ויום אחד ולא הביא שערות אין נדרו נדר כלל ולא הוי תו בדין מופלא הסמוך לאיש כיון דלא הביא שערות בזמנו תו לית' לחזקה דרבא וא"כ מנא ידעי' שיביא שערות בשנה שאחריו אפשר יביא שערות אחר ד' או ה' שנים, וניחא דכיון דהוא לאחר זמן ולא הביא שערות קטן הוא לגמרי ואינו בכלל מופלא הסמוך לאיש מי יודע מתי יביא שערות ע"ב:

אמר רבא קטנה כל י"ב שנה ממאנת והולכת מכאן ואילך אינה ממאנת ואינה חולצת הא גופא קשיא אמרת אינה ממאנת אלמא גדולה היא אי גדולה היא תחלץ, צ"ע לשיטת שרוב לא עדיף משני חזקות, א"כ אינה ממאנת כי חזקה דרבא מטעם רוב, ורוב עדיף מחזקת קטנות שיש לה, אבל אינה חולצת כי יש שתי חזקות חזקת קטנות וחזקת איסור לשוק:

וכי תימא מספקא ליה, ומי מספקא ליה והאמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנים, ה"מ בסתמא אבל הכא דבדקו ולא אשכחו לא אי הכי תמאן חוששין שמא נשרו הניחא למ"ד חוששין אלא למ"ד אין חוששין מא"ל דאיתמר רב פפא אמר אין חוששין שמא נשרו, רב פפי אמר חוששין, ה"מ לענין חליצה אבל לענין מיאן חוששין, אלא לעולם דלא בדקו ולענין חליצה חיישינן וכי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעיא בדיקה:

והקשה בחהר"ן למיאון למה לי חזקה בחששא בעלמא סגי, י"ל דחזקה אהני לן לומר שאין ב"ד צריכין לטרוח ולבדוק אלא מסתמא אמרי' שהביאה סימנים ואין מיאונה כלום אלא שאין סומכין בכך לחליצה:

שעה"ת פרט ד' כתב איכא למידק לשיטת רי"ף ורמב"ם דרבא מיירי רק בבעל לפי מאי דאמר רב דימי בבעל אפי' נבדקה ולא נמצאו סימנים אין יכולה למאן דחיישי' שמא נשרו, א"כ האיך יוצדק הלשון שאמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה, אין צריכה בדיקה דמשמע בדיקה מהני הא לא מהני בדיקה דאפי' נבדקה ואין לה סימנים חיישינן שמא נשרו וכך הול"ל קטנה שהגיע לכלל שנותיה אין יכולה לבדוק חזקה הביאה סימנים לכך אין יכולה למאן ע"ש:

א"ר דימי מנהרדעא הילכתא חוששין שמא נשרו וה"מ היכא דקדשה בתוך זמן ובעל לאחר זמן דאיכא ספיקא דאוריי' אבל מעיקרא לא, ועי' רש"י משפ"י אבל מעיקרא לא ושעה"ת פרט ה' כתב ביבמות דף ק"ט סובר רב ששת המקדש קטנה גדלה קדושין דאוריי' בהדה, ורשב"א ונמ"י שם כתבו קידושיה תלוין עד שתהי' גדולה ואז גמרו הקדושין דהו"ל בשעה שנתן לה כסף קידושין כאילו התנה עמה הרי את מקודשת לי לאחר גדלות כאותו ששנינו הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום מקודשת אע"פ שנתאכלו המעות משום שנשאר עליה שיעבד והכא נמי הרי היא משתעבדת בכסף קדושין ע"ש א"כ לפי מ"מ פ"ז מאישות באומר לשליח צא וקדש לי אשה וקדשה בספק קדושין יש לומר דהוי שינוי בשליחות דמצי המשלח לאמור אני לא עשיתי שליח אלא בקדושין ודאי מן התירה אבל קדושי ספק לא ניחא לי ע"ש, א"כ י"ל דאומדנא דנעשה כאומר כשתגדלו ותביא בודאי סימנים תהי' מקודשת לי, משא"כ היכי שבדקו ולא מצאו סימן דחיישי' שמא נשרו והוי ספק קידושין לא ניחא ליה, ויש לדחות מש"כ ב"ש בסי' קנ"ה ס"ק ל"ב שכתב בע"כ רב דימי לית ליה דגדלה קידושין בהדה בלא בעל דאל"כ גם בלא בעל הוי ספיקא דאוריי' ואמאי לא חיישי' שמא נשרו וגדלו קדושין בהדה ע"ש לפמ"ש דבנידן דידן גם רב ששת מודה, ומיושב היטיב לשון ר' דימי אמר אבל מעיקרא לא והכוונה אם בעל חל הקידושין מעכשיו, אבל מעיקרא לא, ר"ל הקדושין שנתן לה מעיקרא לא חלין:

אולי הכוונה עי' מרי"ט פ"ק קידושין שכתב שכל ספק קדושין לחומרא אף שיש חזקה כנגד כיון דאיתרע חזקה כיון שנעשה מעשה קדושין כסברת תוס' בספק קרוב לו א"כ בשלמא כשבעל ונעשה מעשה קידושין כעת ורק ספק אם היא גדולה רו קטנה אמרי' לחומרא, אבל בלא בעל רק שגידל קידושין ולא נעשה מעשה כעת אמרי' אוקמי על חזקת פנויה, וז"כ מעיקרא על מעשה שנעשה כבר לא:

חהר"ן כתב א"ר דימי הלכתא חוששין שמא כשרו, כלומר ואינה יכולה למאן, וא"ת א"כ הא דאמרי' בודקין לחליצה ולמיאן היכי משכחת לה, ותי' רי"ף בפ' ב"ש, דנפ"מ להגיעה לכלל שנתיה וקודם תוך זמן ולא בעל לאחר זמן דהו"ל ספיקא דרבנן דלא אמרו כי גדלה גדלו קידושין בהדה וכו, ועי' תוס' ב"ב דף קנ"ו הקשה ג"כ אולי י"ל עפ"י שב"ש קנה ס"ק כ"ט מחדש אם נשארו הני שערות ולא נשרו תו לא חיישינן שמא הביאה שאר שערות ונשרו, מאחר ראינו הכי שערות שהי' בה ולא נשרו מהיכא תיתי לומר שהביאה אחרת והם נשרו עכ"ל א"כ מהני הבדיקה אם הי' בודקין לפני הפרק והי' לה שערות שומא, א"כ אם בודקין אח"כ ולא נשרו השומות לא חיישי' שהביא סימנים ונשרו ועי':

נב"י ח"ר א"ע סי' ס"א מחדש מה דאמרי' חזקה דרבא למיאן ולא לחליצה מכח קושי' הגמרא למ"ד שלא חיישי' לנשרו, אבל כיון דמסיק דהלכתא חיישינן שמא נשרו א"כ דברי רבא מתפרשים בריוח דגם לחליצה אומר חזקה שהביאה סימנים, ומה דאמר אינה חולצת ואינה ממאנת מיירי דבדקו ולא אשכחו ע"ב, ושו"מ ח"ג סי' שצ"ח מביא קושיא מדף מ"ח