עט סופר חלק ג מג

ויש מיעוטא דנשרו וא"כ יש לחוש אם זו מהמיעוט דלא הביאו או שהיא מהמיעוט דנשרו לכן חיישי' מספק:

והנה לכאורה י"ל דהך מיעוטא דנשרו עדיף טפי מהך מיעוטא דלא מייתין ולא הוה ספק השקול, וביאר הענין דהנה רשב"א יבמות קי"ט כתב דמיעט מפילות מרע הרוב ממש, כלומר שמאותו חלק הרוב שמתעברות יש מקצתן שמפילות ומן הרוב אתה מסלקו וא"כ חשוב לעמוד נגד הרוב ולכך אמרי' סמוך מיעט לחזקה, אבל המיעט שאינן מתעברות אינו ממעט ומגרע כחו של רוב רק שעומד לגמרי נגד הרוב זה אינו חשוב מיעוט ולא אמרי' סמוך מיעט לחזקה, והיא מרגניתא טבא, ובזה אני אומר שהמיעוט שנשרו מגרע כח הרוב דהיינו שמאותו הרוב שמייתי שערות יש מיעוט דנשרו וא"כ זה מיעוט חשוב שאינו עומד נגד הרוב רק מן הרוב עצמו אתה מסלקו, אבל המיעט דאינן מביאין שערית זה עומד לגמרי נגד הרוב וזה לא חשוב מיעוט וכיון שכן לא חשוב להיות ספק שקול וא"כ שוב מהראוי לחוש לשערות שמא נשרו, בזה נראה מה דאמר רבא חזקה למיאן ולא לחליצה ובעי בדיקה וכל הקדמונים נדחקו בזה, ונראה כבר נודע שמ"ק ב"מ גבי עשירי ודאי דגם רוב היא ספק והתירה תורה, אבל כל דבעי ודאי לא מהני רוב דאינו ודאי לפ"ז דמקשינן אשה לאיש א"כ בעינן שיהי' איש ואשה בודאי, א"כ ניהו דהוה חזקה דרבא היינו חזקה דאתי' מכח רובא דרובן מביאין שערות מ"מ כיון דעכ"פ מיעוט יש שאין מביאין שערות אף דאינו מיעוט חשוב דאינו מגרע כח רוב רק שעומד לנגדו ויותר יש לומר שנשרו מ"מ עכ"פ אנן ודאי איש בעינן וזה לאו ודאי איש וה"ד אשה ודאית לכך לא חלצת אבל לענין מיאן שפיר חיישי' לשמא נשרו דהא המיעט שנשרו חשוב טפי ולא הוה ספק השקול וז"ב כשמש עכ"ל:

תוס' יבמות דף ס"ח ד"ה רישא, וא"ת וספק בן ט' היאך פוסל בביאתו נוקמיה אחזקה קמייתא דהוה פחות מבן ט' ונוקי איתתא בחזקת כשרות וי"ל דהכא כגון דהשתא דאתי קמן הוי ודאי בן ט' אע"פ שהי' ספק כשבא עליה לא מוקמינן ליה אחזקה קמייתא אלא אזלינן בתר השתא שהוא ודאי בן ט' דחזקה קמייתא איתרע ליה:

מרי"ט ח"א סי' מ"א כתב דברי תוס' צריך לעמוד עליהם א' ממקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות וכו' אי לאו טעמא דהעמד טמא על חזקתו הוי מוקמי' מקוה אחזקתיה אע"ג דחסר לפניך, ב' בפ' בכל מערבין תנן תרומה ונטמאת מחשיכה ה"ז עירוב, ואם ספק ה"ז ספק עירוב משום דאוקי תרומה אחזקתיה, אע"ג דהשתא ודאי היא טמאה לפנינו, ג' מתוספתא טהרות נגע באחד ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר השכים ומצא מת וכו' ומודים חכמים לר"מ אם ראהו חי בערב שהוא טהור משום דמוקמי' לה בחזקה קמייתא שהי' חי אע"ג דהוא מת לפניך, והאיך כתבו תוס' משום דהשתא הוא בן ט' איתרע לה הזקה קמייתא, וכן פנ"י בק"א קידושין סי' צ"ד מתקשה בתוס' ע"ש, לענ"ד לישב עי' יו"ד סי' ח"י שחט בסכין בדוק ונאבד קודם שיבדקנו אחר השחיטה ונמצא פגום שחיטתו כשרה הואיל ויצא בהיתר וכתב הט"ז בזה מתורץ מה שיש להקשות מסעי' ט"ו בנפל הסכין לארץ אין תולין וכאן מקילין, וניחא בכל תורה אנו הולכין אחר החזקה אא"כ הדבר לפנינו לבודקו לא סמכי' על חזקה מש"ה בסעי' ט"ו שלא נאבד הסכין ולא הי' לו שעת הכושר שום פעם עדיין ע"כ יש להחמיר בספק, משא"כ כשנאבד והי' לו אז חזקה טובא, ואלו בא אותו פעם לשאול היינו מורים לו היתר נמצא שהי' זמן להיתר על כן אמרי' דאף בנמצא אח"כ והוא פגום כיון שאפשר שנפגם אחר השחיטה וכבר הי' לו היתר אין הספק אסרו ע"ב, וכן בכל שלשה מקומות שהביא מרי"ם לא הי' לנו שום ספק בשעת מעשה כאשר הי' נוגע בערב או בשעת טבילה במקוה או בעירב בתרומה רק אח"כ למחר נולד ספק שנראה שמת או חסר תמקוה ונטמא התרומה שפיר אמרי' אוקמי על חזקה קמייתא עד כעת שנשתנה מחזקה אבל בקטן תיכף בשעת ביאה הי' הספק דלמא בן ט' הוא ופוסל אותה ע"כ אזלי' בתר השתא:

פרט ב'. הסוגי'. נדה דף מ"ו איבעיא להו תוך זמן כלפני זמן או כלאחר זמן, רב ור"ח דאמרי תרווייהו תוך זמן כלפני זמן, ר"י ור' יהושע ב"ל דאמרי תרווייהו תוך זמן כלאחר זמן, מתיב רב המנונא אחר זמן הזה אע"פ שאמרו אין אנו וכו' הא תוך זמן כלפני זמן. א"ל רבא אימא רישא וכו' מגופא דמתני' קדייק הא לאחר זמן היכי דמי אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא אלא לאו דאייתי שתי שערות וטעמא דלאחר זמן הוא דגמרא לה למילתיה הא תוך זמן כלפני זמן וכו', והקשה מהרש"א דאימי דאיירי בלא בדקו וכיון שהגיע לכלל שנותיה אוקמה אחזקה שהביא שערות אבל היכא דאיכא שערות אפי' בתוך זמן הוי כלאחר זמן ע"ש:

ומחנה אפרים אשות סי' ב' הקשה דלמא מיירי מתני' כשנבדק ולא נמצא ב' שערות ולאחר זמן דאיכא חזקה דרבא חיישי' שמא נשרו וחל הנדר אף שאין יודע להפלות דהוי איש ובתוך זמן דליכא חזקה דרבא לא חיישי' שמא נשרו אבל אם נמצא ב' שערות בתוך זמן שפיר י"ל דהוי כלאחר זמן עי' בשעה"ת כלל ל' פרט ה':

אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא פרש"י ומופלא סמוך לאיש נמי לא הויא דהא אינו יודע לשם מי נדר וכתב