עט סופר חלק ג מב

בזמנו ולשמו לכן גם שלא לשמו ושלא בזמנו אם זרק הורצה אבל קרבן יחיד שלא ניתן לדחות שבת אצלו כלל מנ"ל דאם זרק הורצה וכה"ג מחלק צלח פסחים ע"א, ועוד עדיפי תמיה לי למה הוצרכה תוס' כלל למילף כן מקרבן ציבור והא בקרבן יחיד עצמו תוספתא פ"ה דפסחים והובא בכ"מ פ"ב משגגות דין י"ד, ועי' צלח פסחים דף צ"ו ודף צ"ז:

רמב"ם תמידין מוספין פ"א הלכה ז' חלבי שבת קריבין בלילי יו"ט אם חל יו"ט במ"ש אבל אין קריבין ביוכ"פ שנאמר עולת שבת בשבתו ולא עולת שבת זו בשבת אחרת ולא עולת חול ביו"ט, י"ד שחל להיות בשבת מקטירין חלבי הפסחים בלילי יו"ט מפני שהם כחלבי שבת:

כלל ס"ה. פתיחה לכלל חזקה דרבא. פרט א'. תשובת רא"ש כלל ט"ז, ששאלת מאין לו דבן י"ג שנה ויום אחד הוא בר עונשין אבל פחות מכן לא דע כי הל"מ הוא, והוא בכלל שיעורן חציצין ומחיצין שהן הלכה למשה מסיני, דשיער קצבה לכל דבר נתן למשה בעל פה, וכן ההוא דבת שלש ביאתה ביאה פחות מכן לא, וכן בן ט' ביאתו ביאה ולא פחות וכן סריס שהוא קטן עד כ' שנה הוא אז גדול אם נולדו בו סימני סרים ואם לא נולדו בו סימני סריס הוא קטן עד ל"ו שנה כל אלו הלכה למ"מ הן עכ"ל ועי' ח"ס יו"ד שי"ז, ומחנה חיים ח"ר סי' יו"ד כתב ששואל שאל מנ"ל דלא הוי גדול קודם י"ג שנים והשיב הראש שהוא הלכה למ"מ, אבל הא דנעשה גדול בי"ג שנים זה לא שאל השואל וגם רא"ש לא השיב משמע ודאי מה שהוא גדול לאחר י"ג שנים הוא נלמד מכח איש דכתב בתורה משמע בר י"ג כמו בשמעון ולוי ולא צריך הלכה למ"מ ע"ש, בזה מיושב מה שתוס' חדשים אבות פ"ה משנה כ"א כתב רע"ב בן י"ג למצוה נלמד מבני יעקב ות"ח ציין תשובת ראש שהלכה למ"מ ודו"ק ועי' זכרון יוסף סי' ו' ותוס' יוכ"פ דף ט"ז:

שעה"ת ח"ב כלל ל' כתב ויש לחקור אם חזקה זו הוי חזקה כלל מה"ת רק חכמים עשאו לחזקה לכן לא מהני להקל שתחלץ רק להחמיר שלא תאמן, וי"ל דחזקה הוא דאוריי' והא דלא מהני לחליצה משום דקי"ל דלא סמכינן על רובא וחזקה היכי דאפשר לברורי וכ"כ רמב"ן ורשב"א פ"ק דחולין ונב"י א"ע סי' ס"א, וכן מוכח דהוי חזקה דאוריי' ר"י ורל"ק סוברים הקדיש ואכלו אחרים לוקין והקשה תוס' דהוי התראה ספק ותי' דאזלי' בתר רוב, ור"ל חזקה דרבא היינו חזקה דאתיא מכח רובא, וכ"כ בפנ"י קידושין ס"ג דהוא חזקה דאוריי' והפלאה תמה עליו דבע"כ הוא חזקה דרבנן כיון דל"מ להקל בחליצה ודבריו תמוהין ע"ש:

פ"א מקרבן פסח הלכה ח' מקטירין חלבי פסחים כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר, במה דברים אמורים כשחל י"ד להיות בשבת שהרי חלבי שבת קרבין ביו"ט אבל אם חל י"ד בחול אין מקטירן חלבי חול ביו"ט:

שו"מ מהדורא ג' ח"א סי' ת"ג מביא קושי' מהגאון ר' יעקב יוטעס במ"ש במנחות דף מ"ח גבי כבשי עצרת ואמאי לימא עמוד חטא בשביל שתזכה ומשני עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בשבת אמרינן עמוד וחטא בחול כדי שתזכה בחול לא אמרינן ועל זה הקשה דהא שייך כדי שתזכה בשבת והיינו דאל"כ הי' השחיטה למפרע באיסור כל שלא זרק הדם אבל אם יזרוק הדם יהי' השחיטה למפרע בטוב ע"ש:

וש"ש ש"ה פט"ו כתב מטור ח"מ ל"ד משמע דחזקה דרבא אינו אלא ספיקא מדכתב קטן פסול לעדות עד שיבא שערות אחר י"ג שנים וכו' ומחדש דבר נפלא לענין עדות וקידושין לא סמכינן על ספק הרגיל משום דלא אתי ספק ומוציא מידי ודאי קטנות ואמרו בגיטין כ"ח שמא מת לא חיישינין שמא ימות חיישי' פרש"י שמא מת לא חיישי' דאוקי ליה אחזקיה שהניחו חיי אבל זה שנתן גט ע"מ שיחול שעה אחת סמוך למיתתו לשמא ימות חיישי' דלא מרע לחזקה בהך, ומש"ה כשהגיע שנת י"ג ואנו מסופקים אם הביא שערות לא אתי חזקה דרבא ומוציא מידי ודאי קטנות והיינו אין ספק מוציא מידי ודאי אבל מופלא סמוך לאיש דאמרי' מסתמא יביא לו שערות בזמנו שפיר סמכינן על ספק הרגיל דכה"ג לא מרע לחזקה ולא שייך ביה אין ספק מוציא מידי ודאי כיון גם עכשיו קטן הוא שפיר סמכינן על חזקה דרבא ע"ש:

שעה"ת פ"ב כתב יש לומר טעמא דלא מהני חזקה דרבא להקל בחליצה דהחמירו חכמים שלא לסמוך על רובא בדבר שבערוה, כמש"כ שמ"ק ב"מ דף ד' דלא מהני ס"ס בדבר שבערוה, ומרדכי בפרק מצות חליצה סי' נ"ט כתב דיבמה לשוק הוי דבר שבערוה וכ"כ הג"מ פ"ב מאשות, אולם לפ"ז יצא קולא דבשאר איסורים אפי' באיסר דאוריי' מהני חזקה דרבא להקל ומפוסקים מוכח דאפי' בשאר איסורים ל"מ חזקה דרבא עי' מג"א ל"ט וסי' קצ"ט וסי' נ"ה:

שאלתות פ' בחוקתי, כתבו מיפלג פליגי רב פפי ורב פפא ח"א חיישי' שמא נשרו וח"א אין חוששין שמא נשרו מאן דלא חייש דהא ליכא, ומאן דחייש כיון דרובה בזימניהו מתיין והא לא אייתי איכא למימר מהאיך מיעוטא דלא מתיין בזימניהו ואיכא למימר מהאיך מיעוטא דנתרן והוה ליה ספיקא וחיישינן, שו"מ ח"ג סי' שצ"ט כתב האיר עיניו בקדושת תורתו דיש מיעוטא דלא הביאו