עט סופר חלק ג מא

דוקא לשם שלמים אבל אם שחטן לשם חגיגה יוצא משום חגיגה, ורש"י כתב בשתי לחם אין דוחין שבת דלאו דומי' דחגיגה שזמן קבוע ברגל והקשה מרם ברבי לראב"ד אם שחטו שלמים מעיו"ט לשם חגיגה יוצא משום חגיגה, קשה מ"ש שתי לחם או חגיגה:

פרט ד'. רמב"ם. פ"ב משגגות הלכה י"ג, השוחט בשבת קרבן ציבור שלא לשמו הרי זה חייב חטאת ויקטיר אימורים לערב, וכן אם שחט יתר על חובת היום חייב חטאת על התוס', שחט קרבנות יחיד שאין דוחים את השבת בשבת בשגגה חייב חטאת והבשר מותר בהנאה ואין זורקין את הדם ואם עבר וזרק דמם לשמן בין בשוגג בין במזיד עלו לבעלים לשם חובה ויקטיר אימרין לערב והבשר יאכל ויביא השוחט חטאת על שגגתו:

צלח פסחים דף ע"א כתב לחלק שקרבן יחיד שמתחילה לא ניתנה שבת לדחות אצלו לפיכך אפי' עתה שכבר שחטן עדיין הזריקה אסורה אבל קרבנות ציבור שמתחלתן ניתנה שבת לדחות אצלן לשמן אלא שעבר ושחט שלא לשמו הזריקה שיזרק לשמו לא אסרו חכמים ע"ש באריכות:

כאן כתב הצלח מדבריו מוכח בקרבן ציבור זורק לכתחיל' שכתב ויקטיר אימורין לערב ואם לא זרק הדם כבר נפסל ואיך יקטיר לערב, וסותר ממש"כ פט"ו מפה"מ שני כבשי עצרת ששחטו שלא לשמה או ששחטן בין לפני זמנן ובין נאחר זמנן הדם יזרק והבשר יאכל אעפ"י שלא עלו לבעלים לשם חובה ואם הי' שבת לא יזרק ואם זרק הורצה להקטיר אימורין לערב גם דבריו בשגגות צריכין ביאר דלמה בקרבן ציבור זורק לכתחילה ובקרבן יחיד לא יזרק, גם מתפלא מדוע השמיט רמב"ם דין נדונ"ד שעבר ושחטן ביו"ט שנחלקו בו רבא ורבה בר"ה:

אולי סובר רמב"ם חילק בין אם עבר בשוגג אז מותר ליזרק לכתחילה בקרבן ציבור, ובפ' ט"ו שם קאי במזיד לא יזרק לכתחילה:

מל"מ פי"א הלכה ד' מעשה קרבנות, יכול יהי' הכהנים רשאים בחזה ושוק קודם הקטרת אימורין ת"ל כו' ונראה וכן הבעלים אינם אוכלים בשר השלמים קידם הקטרה צלח מאריך בזה שלא מצא דין זה מפורש ברמב"ם, גם לא מצא ברמב"ם שהביא דין דנטמאו אימרין או שאבד שהכהנים אוכלי' חזה ושוק, רק פ"ד הלכה ב' מק"פ כתב נטמאו האימורי' והבשר קיים זורק את הדם והבשר נאכל לערב, א"כ מבואר שהבשר נאכל אע"פ שנטמאו אימרין ולכך לא הוצרך שוב לכתוב נטמאו אימרין שהכהנים רשאים בחזה ושוק דהיינו הך, ומעתה מוכח דס"ל דאין חילק בין אכילת כהנים לאכילת בעלים:

הצלח מאריך כאן, אם יש מצות עשה באכילת קדשים קלים כמשמע מרמב"ם פ"י ממעה"ק שכתב אכילת חטאת ואשם מצות עשה וה"ד לשאר קדשים שאוכלים הכהנים אכילתן מצוה, משמע להדיא שקדשים קלים שנאכלים לכל אדם אין מ"ע באכילתן ואפי' המורם מהם ג"כ אינו נאכל לכהנים לחוד אלא גם לנשיהם ולעבדיהם וכו' ואולי גם אכילת תרומה ובקדשים קלים אני מסתפק אם שייך לומר עשה דוחה ל"ת:

רא"ה מצוה ק"ב כתב נצטוו הכהנים לאכול בשר מחטאות וכו' ואחז"ל כהנים אוכלים ובעלים מתכפרין, ובכלל זה ג"כ שיאכלו חלקם המגיע להם מכל קרבנות הנקראים קדשים קלים, וכן אכילת תרומה בכלל המצוה ואולם אין אכילת קק"ל ותרומה כמו אכילת בשר חטאת ואשם שבאכילת חטאת ואשם תשלם כפרת המתכפר, ואכילת קק"ל ותרומה לא יוסיף ולא יגרע במצות המקריב והנותן וכו' ונוהגת מצוה זו בזכרי כהונה ועובר עליה ולא אכל חלקו המגיע מהן בזמן המוגבל לו בטל עשה ונענש עוד מצד כפרת הבעלים שתלוים בו:

ומנ"ח מביא הצלח, וכתב במחכ"ת נעלם ממנו רש"י פסחים כ"ט מפורש להדי' דבין הנאכל לכהנים ובין הנאכל לבעלים הוא מ"ע, וכן מבואר ברא"ש נדרים דף ד', אך מר"ן שם משמע להיפך, ורמב"ן בסה"מ מצוה א' דאכילת קדשים קלים לבעלים מ"ע כמו אכילת ק"ק לכהנים ובאכילת קדשים שלא בד"א תלוי במל"מ כ"ה מיס"ת אם במ"ע יוצא שלכ"א ע"ב, ועי' כ"ס צו' בקדשים דכתיב למשחה בודאי לא יצא שלכ"א ועי' רש"י שמואל כי הוא יברך הזבח ודו"ק:

טהרת הקודש זבחים דף ע"ג ד"ה אמר רבא השתא דאמר רבנן, יש להקשות הא דאמרי' בביצה ואם זרק הורצה, ואמאי ליהוי דיחוי דהא שחוטין לכ"ע נידחין ואמאי יקטיר האימורין לערב הא נידחי האימורין דהא רבא ס"ל לקמן דף פ"ז דלינה מועלת בראשו של מזבח וא"כ נדחה מתחלה לגמרי עכ"ל ועי' תשובת נחלת בנימין סי' קכ"ד שמאריך בו:

חולין דף מ' תוס' חייב שלש חטאת, וא"ת ואמאי חייב משום שוחטי חוץ והא אינו מתקבל בפנים דחטאת עוף ליתא אלא ביחיד ואין קרבן יחיד קרב בשבת וי"ל דכיון דאם זרק הורצה כדאשכחן ביצה דף כ' גבי כבשי עצרת ששחטו שלא לשמן או שלא לזמנן יש לו להתחייב משום שחוטי חוץ ובתשובת מהרי"א או"ח סי' קצ"ו כתב ק"ל מאי ראיה כלל מהתם דלמא קרבן ציבור דוקא שנתנה שבת לדחות אצלו