עט סופר חלק ג מ

להבין השיער במפרק כגרוגרת וכי צריך דם לזרוק כגרוגרת וצריך לומר גם בפחות חייב מצד אחשביה כמש"כ מגן אבות במילה ועי' בהערות לתשובת ריב"א סי' ה' ודו"ק] א"כ קשה בשוחט ביו"ט יאומר לא מהני ולא צריך לדם ויהי' פטור בעבור לאו מפרק ויש תיקון אי אמרי' לא מהני, אבל אם לא יזרוק דם ויהי' שלחן רבך ריקם ולא יהי' צורך קצת ויהי' חייב על השחיטה כי לא שייך מתוך, על כן טוב דמהני ויזרק ויהי' פטור מצד מתוך הא תינח ביו"ט דאמרי' מתוך אבל בעבר ושחט בשבת אז אמרי' א"ע לא מהני ויהי' תיקון שלא יעבור גם על מפרק ודו"ק הטיב:

ד' שמ"ק הקשה לרבה לא זריק ואע"פ שאין שבות במקדש וזריקה משום שבות אסרוה, מ"מ בכה"ג שעבר ועשה שלא כדין העמידו דבריהם אפי' במקדש ועי' כ"ט או"ח סי' קט"ו:

ה' ואם זרק הורצה להקטיר אימרין לערב, ושמ"ק הקשה מ"ש דנקט זריקת הדם משום הקטרת אימרין לערב, נימא דליזרק כדי לאכול בשר לערב אולי י"ל כי שמ"ק כתב ואם הי' שבת לא יזרוק פרש"י כיון שאין ראוי לבשל, ולא נהירא דהא חזי למיכל באומצע, והנכון דהכא העמידו שבות דזריקה מפני שעבר ושחט שלא כדין וכיון שלא ניתן להכשיר שום אוכל נפש בשבת לא מזרקי הדם להכשירו עכ"ל, והנה הזריקה אסור מצד שמתקן כמש"כ תוס' בנזיר, ומצינו בביצה דף י"ח בטומאה דרבנן כיון שראוי להשתמש בו אז אין הטבילה תיקון כלי כיון שראוי להשתמש בו ועי' מג"א סי' שכ"ג ס"ק י"א וכן זריקה בעבור אכילת בשר לערב אין זה חידש כיון שיוכל לאכול גם היום באומצע ואין זה חטא בשבת כדי לזכות בחול ויש רבותא להקטיר בערב:

ו' ואם זרק הורצה בשלומא לרבא ניחא אלא לרבה בר"ה קשיא, מדקדקין אחרונים למה הוצרך למידק מסיפא ולא פריך מרישא דקתני להדיא ואם הי' שבת לא יזרק, ואמרי בינה בביצה כתב לתרץ הבית אפרים ביו"ד ל"ט תי' על קושי' משוחט בשבת דלא אמרי' א"ע לא מהני רק אם צריך כוונה כמגרש ומימר כו' אבל אם המעשה מתקיים בלא כוונת העושה לא שייך א"ע לא מהני, [ועי' כלל כ"ד פרט ג' במקנה] אבל בקדשים צריך כוונה אי עביד לא מהני, וקשה לדבריו, מהך דעבר ושחט נדונ"ד לא קשה, דהנה כיון שיכול לעשות איזה הכשר שיוכל לאכול מן הבשר לא עשה איסור כלל, אמנם מהך דכבשי עצרת דשחטן בשבת הרי עבר אמימרא דרחמנא ויהי' זבח פסול, וצריך לאמור התירץ דכל היכא דא"א לתקן המעשה בזה לא אמרי' א"ע לא מהני' לפ"ז מתורץ הקושיא דמרישא לא הי' יכול להקשות דהיינו אומרים דלכך לא יזרוק משום א"ע לא מהני אמנם כיון דתני בדיעבד אם זרק הורצה וע"כ דהזבח אינו נפסל ולכך הקשה דאפי' לכתחילה יזרק עכ"ל:

ז' צלח דף י"ב, השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה מני ב"ש היא דלא אמרי' מתוך, הקשה לרבא אם עבר ושחט עולה שאין כאן בשר לאכילה אינו זורק דם ופשיטא שאינו מקטיר אימרין כיון שלא נזרק הדם, אין כאן שלחן רבך מלא ואין צורך היום קצת, ואפי' לב"ה אין אומרים מתוך ולוקה, ולמה אמר כאן מני ב"ש היא, ומרם מינץ סי' ח' כתב ונעלם ממנו תוס' שבת דף ד' שהקשה מאי בעי היא זו אם התירו לרדותה פשיטא שלא ישמע לנו אם נאסור לו, ותי' ריב"א דאם לא התירו לא מחייב סקילה כיון שמניח לרדות ע"י מה שאנו אוסרים לו וכו' וא"כ ה"נ כיון דזריקה אינו אלא שבות בעלמא ומה"ת רשאי לזרוק אך דרבנן גזרו א"א ללקות על שחיטת עולה אליבא דב"ה כ"א אליבא דב"ש דאף אם יזרוק יתחייב כמובן לדעתי הקלושה יש לחלק שם במה שנתן פת בתנור ואח"כ נוטל מתנור לא נעשה שום איסור והוא רצה לרדותה ורק חכמים אוסרים לו הוא אנוס עפ"י דיבור ולא נעשה שום איסור במה שנתן לתוך התנור אבל כאן עבר ושחט הוא עשה איסור והוא רצה לתקן קצת שיזרק שיהי' שלחן רבך מלא ולא יעבור בל"ת רק בעשה, וחכמים אסרו ליזרק ונשאר הלאו כאשר עשה בתחילה, בני הבחור החריף מו"ה שמואל בנימין ני' מסביר עם ירושלמי שמובא בש"ך ח"מ סי' כ"א וח"ס ח"מ סי' א' אנסא כמאן דלא עבד אבל לא אמרי' אנסא כעבד ודו"ק:

ח' בתשובת מהרי"א או"ח סי' קפ"ח מביא בשם חתן סופר שהקשה אם עבר ושחט אמאי לא נימא א"ע לא מהני, וליכא למימר כתי' של מרי"ט על שוחט בשבת כיון מ"מ עבירה נעשה, זה אינו לשיטת רש"י דאמרי' מתוך גם שלא לצורך כלל, והא נדונ"ד אין קריבין משום קרא מיעטי לכם ולא לגבוה, אבל אי נימא לא מהני והוי שחיטה פסולה תו לא מקרי לגבוה ולא עביד איסור חבורה למפרע משום מתוך ע"ש:

ט' צלח דף כ"א מביא תלמידי מו"ה וואלף טרישט השיב לי בק"ק ידע שמשלחן גבוה זכו אבל לא בקדשים קלים, אלא קשה לי לפ"ז מה אמר לא תימא מדאוריי' וכו' שהרי שתי לחם, וכו' ולסברה זו שיש חילוק א"כ מאי ראיה משתי לחם שהם ק"ק ובודאי משלחן גבוה זכו, אבל שלמי נדבה שהם קדשים קלים אולי באמת מותרים משום הנאכל להדיוט ואסירי רק מדרבנן שמא ישהה ע"ב:

י' בית יצחק ח"ר סי' פ"ז מביא קושי' לתוס' חגיגה דף ז' דמשום שלמי שמחה נדונ"ד קרבין ביו"ט א"כ האיך הו"מ דהטעם שמא ישהה ומה הועילו חכמים בתקנתן והרי עדיין ישהה לצורך שלמי שמחה:

י"א פסחים דף ע' שלמים ששחטו מעיו"ט לא יוצא משום חגיגה וראב"ד הלכות חגיגה פסק