עט סופר חלק ג ד

וח"ש בהמה ומרבה התורה מכל אוכל חלב לרבות כוי אף דהוא ח"ש ע"ש כי מתוק:

בספר בנין שלום בית כ"ו חדר ה' כתב במעילה דף י"ח אמרי' מניין שמצטרפין במעילה אפי' מכאן עד שני שנים ת"ל למעול מעל ריבה כו' והנה הא דארל"ק ח"ש מיתר מה"ת, צריכין להבין א"כ כזית ביוכ"פ היכי משכחת לה אם נאמר לרל"ק חצי זית קמא אין עליו שום שם איסור עד שנאמר דחזי לאיצטרופי עם חצי כזית בתרא האיך יצטרף ח"ז קמא עם ח"ז בתרא, אע"כ מוכרחין אנו לומר דס"ל לרל"ק דכזית בכא"פ שאני הואיל ואוכל כל הזית בכדי אכ"פ מחשיב כולא לחדא אכילה וע"כ על כל חלק מאותו הזית נקרא שם האיסור כאילו אכל כל הכזית בפעם אחת, ואין אנו צריכין כלל לסברא דחזי לאיצטרופי כיון שכולה חדא אכילה הזא משא"כ אם שהה באכילתו יותר בכדי אכ"פ דאז נחשב לשתי אכילות וכיון בכל חדא אכילה ליכא שיעורא כזית ע"כ מותר מה"ת, א"כ במעילה שמצרף אפי' לזמן מרובה בע"כ נקרא שם האיסור על כל חלק גם רל"ק מודה דח"ש אסור, ומובן הירושלמי מודה רל"ק בשדעת להשלים והוי כינו חדא אכילה דעל כל חלק מחלקי הכזית יש עליו שם איסור, ומדוקדק דברי רש"י ביומא ע"ג ד"ה או בסתם וכתב מיהו לא אכל אלא ח"ש ודו"ק ומיושב קושי' עצומה שהקשה בספר מספר צבאם בשבועות כ"ד מתיב ובא כו' אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואם אית' משכחת חמש שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב ע"ש והקשה אפי' בלא כולל קשה ליחשוב כגון דאמר שבועה שלא אכל ח"ש דחייל לתוס' על ח"ש אפי' בלא כולל, ובהנ"ל מיושב, דעד כאן ס"ל ר"י דשבועה חל על ח"ש ורל"ק ס"ל שמותר לגמרי היינו היכא דאינו אוכל רק ח"ש אבל היכא דאוכל שיעור שלם בכדי אכ"פ כ"ע מודה דעל כל חלק וחלק מהשיעור יש עליו חומר האיסור של כשיעור, א"כ בין לר"י בין לרל"ק לא חייל שבועה לפ"ז מתני' יש אוכל אכילה אחת מיירי באוכל שיעור שלם בכדי אכ"פ דאל"ה לא מצטרף לחייב חטאת לכך לא מקשה רק לרבא דאית ליה כולל ודו"ק:

פרט ב'. יומא דף פ"א, ארל"ק מפני מה לא נאמרו אזהרה בעינוי משום דלא אפשר היכי נכתב נכתוב רחמנא לא אכל אכילה בכזית כו':

א הקשה המל"מ מה ס"ל לר"י בפי' תענו אי ס"ל דתענו אפי' כ"ש במשמע דומי' דאכילה אלא דאתא הלכתא ואפקיה לקרא ממשמעותיה לעונשין ואוקמי אכותבת, א"כ מאי האי דאמרי' ביומא מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי משום דלא אפשר לא יאכל אכילה בכזית, יש לתמוה דהשתא נמי דכתב רחמנא תענו ומשמעותיה הוא בכל שהוא אלא דאתא הלכתא ואוקמי אכותבת א"כ ליכתב קרא לא תאכל וליתי הלכתא ולוקמיה לקרא לעונשין אכותבת כו' וי"ל דסברת רא"מ אינו אלא לר"י אבל רל"ק חולק בזה וסבירא ליה דסתם אכילה אינה אלא בכזית, ורל"ק הוא דקאמר הכא מפני מה לא נאמרה אזהרה בעונוי ע"ש:

ב שג"א סי' ע"ו מחדש ביוכ"פ חייב שלא כדרך אכילה, משום דלא כתיבא גביה אכילה אלא אשר לא תעונה כתיב והרי לא נתענה, והקשה לכאורה א"כ מאי קאמר נכתב רחמנא לא יאכל וכו', למה לא קאמר מש"ה לא כתב רחמנא לא תאוכל משום דא"כ בשלא כדרך אכילה אינו במשמע באזהרה זו דלא יאכל ואלו יוכ"פ אסור וחייב אפי' שלא כדרך אכילה ע"ש:

ג כ"ס סי' ל"א מחדש מי שאכל קידם יוכ"פ פחות מכותבת וכשנכנס יוכ"פ תכא"פ השלים ואכל עד כותבות חייב יען דכתיב נפש לא תעונה ועד דאכל כותבות מעונה הוא וע"י שמשלים לכותבות אינה מעונה חייב על אכילה דמייתביא דעתי', ויש להקשות דקאמר אי כתיב אכילה ה"א כזית הול"ל דה"א דבעי דוקא שיאכל ביוכ"פ כל השיעור משא"כ עכשיו דכתב עינוי גם כשאכל ח"ש בעיוכ"פ כהכ"ל חייב ע"ש. ולא זכיתי להבין כי לא תעונה קאי על שיעור במה דמתיבא דעתו וכי בעבור ששבע כעת בחצי כזית יהי' חייב:

ח"ס בחידושיו בסוג' דח"ש כתב בגמרא אי אתה מוצא אלא במפרש ח"ש, לשון א"א מוצא קשה דהרי משכחת לה נמי שלא כדה"נ כמ"ש תוס' שבועות כ"ב, מכאן נ"ל דלרל"ק דלא בעי הנאת גרונו אלא אכילה במעיו חייב נמי שלא כדה"נ כיון שנתמלא מעיו נתמלאו, בזה מיושב קושי' שג"א דלא מצי למיכתב אזהרת אכילה ביוכ"פ, כי ביוכ"פ שלא כד"א אסור ולהנ"ל לק"מ דהרי לרל"ק גם בכל אכילות שבתורה חייב שלא כד"א דבעי אכילה במעיו כי', ולא זכיתי להבין בודאי גם לרל"ק צריך הנאת גרונו ג"כ ועי' מל"מ פ"ד ממ"א בכרכו בסיב ועי' כ"ס או"ח סי' צ"ו קי"ז שכתב כ"פ לרל"ק צריך גם הנאת גרונו ע"ש:

שבועות דף כ"ג, שבועה שלא אוכל כו' הא גופא קשיא אמרת שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאין ראויין לאכילה שתה משקין שאין ראוין לשתיה פטור והדר תני שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב מ"ש רישא פטור ומ"ש סיפא דחייב:

הא לא קשיא רישא בסתם וסיפא במפרש מפרש נמי גופיה תקשי אמאי מושבע ועומד מהר סיני הוא, רב ושמואל ור"י דאמרי בכולל דברים המותרין עם דברים האסורים, ורל"ק אמר אי אתה מוצא אלא במפרש ח"ש ואליבא דרבנן אי בסתם אליבא דרע"ק דאמר אדם אוסר עצמו בכ"ש, בשלומא ר"י לא אמר כרל"ק דמוקים לה למתני' כדברי הכל, אלא רל"ק מ"ט לא