עט סופר חלק ג לח

בשר, דתניא יכול יהי' כהנים רשאין בחזה שוק קודם הקטרת אימורין ת"ל והקטיר הכהן את החלב המזבחה והדר והי' החזה לאהרן ולבניו וכמה דכהנים לא אכלי בשר בעלים לא מתכפרי, דתניא ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין, א"ל כיון דלא אפשר עשאום כמו שנטמאו או שאבדו דתניא יכול נטמאו אומרין או שאבדו לא יהו כהנים זכאין בחזה שוק ת"ל והיה החזה לאהרן ולבני מ"מ:

תוס' עשאום כמי שנטמאו, למ"ד דף ע"ז אין הציץ מרצה על העולין ניחא הא דנקט הכא שנטמאו או אבד, אבל ברייתא לקמן דף פ"ג על מה הציץ מרצה על הדם ועל החלב, צ"ל הואיל מדרבנן לא מרצה הוי כאילו אבדו האימורין:

וכתב מהרש"א, על מה הציץ מרצה על הדם, וא"כ בנטמאו אימורין הציץ מרצה עליהם להקטירן והכהנים אכלין הבשר שפיר ומתכפרין הבעלים, ותרצו כיון דמדרבנן אסור להקטירן ה"ל כאילו אבדו עכ"ל וצל"ח דף כ' בביצה כתב ראיתי במהרש"א שכוונת התוס' מתחלה הוא למ"ד הציץ מרצה מקריב אימורין ואוכל הבשר ובתירץ התוס' חידשו שמדרבנן לא מרצה וכו' אבל פשוט הוא שכך הוא כוונת התוס' שהוקשה להם על גוף הדין למה יהי' מותר לאכול הבשר כשנטמאו אימורין הלא מדאוריי' רשאי להקטיר שהציץ מרצה וא"כ אסור לאכול הבשר, ועל זה שפיר סיימו הואיל ומדרבנן לא מרצה הוי כאילו אבדו ומותר לאכול הבשר ע"ב:

ט"א חגיגה דף ז' כתב על תוס' מרפסין איגרא וכי ע"י חומרי דרבנן אזדא ליה איסור של תורה ועי' שג"א סי' ק"ח:

נזיר נ"ח כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן וכו' תוס' ואם הי' שבת לא יזרוק דהוי כמו תיקונו מדרבנן אסור וכו', ומרם מינץ סי' ח' כתב מבואר דבזריקה איכא איסור שבות דהוי כמו תיקון והוי תולדה דמכה בפטש אולם אכתי לא ידענו טעמא מדוע יהי' בזריקה איסור שבות כיון דתקון מותר ביו"ט כל דבר שהוא לצורכו, ונ"ל לתת טעם לשבח עפמ"ש רמב"ם פכ"ג משבת שני טעמים על הא דאין מפרישין תרומה בשבת א' משום מתקן. ב משום מקדש דקי"ל דאין מקדשין דהוי כמו מו"מ, וכתב הרלב"ח בסי' ט"ז דאלו שני טעמים צריכי משום דנפ"מ דיו"ט דל"ש טעמא דמתקן דכל מכשירי אוכל נפש מותר וטעמא דמקדש שייך אף בי"ט, והנה הצלח ביצה דף י"ב הקשה למה אסור להוליך תרומה לכהן ביו"ט דל"ש שני טעמים, דכבר הקדיש בשעה שהפריש, ותי' משום קודם נתינה לכהן יכול למתשל עלה אבל לאח"כ שנתן לכהן לא יוכל לתשאל ע"ב לפ"ז קודם שזרק יוכל לתשאל אבל לאחר זריקה עי' תוס' כריתות דף י"ג, א"כ ע"י זריקה נעשה הקדש שפיר הוי שבות דהוי כמקדש ביו"ט ע"ש ועי' צלח פסחים דף ס"ד זריקה אסור מצד צובע:

פסחים דף נ"ט, רמי ליה רב ספרא לרבא כתיב לא ילין לבקר זבח חג הפסח לבקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין וכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט, א"ל הכא בי"ד שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קריבין ביו"ט כו', ומלוא רועים ערך נדונ"ד אות יוד כתב רבא ס"ל נונ"ד קריבין ביו"ט כ"כ תוס' שבת כה, ועי' תוס' ביצה דף ח, וקשה לפ"ז לווה הוצרך רבא לאוקמי הך דלא ילין בי"ד שחל להיות בשבת, דלמ"ד קריבין ס"ל כר' ישמעאל דעולות חול ביו"ט שרי כמ"ש שם בד"ה בארבעה עשר דבן תימא יסבור כר"י דס"ל חלבי חול קריבין ביו"ט:

עוד כתב על בי"ד שחל בשבת הקשה ירושלמי דאיך אפשר בשבת דהא כתיב חג וחגיגה אין שוחטין בשבת, ופי' בירושלמי בעבר ושחט החגיגה קמ"ל קרא דלא ילין, וקשה למ"ד א"ע לא מהני א"כ פסולה החגיגה ע"ש בקדשים א"ע מהני או סברת הש"ך דזמן גורם א"ע מהני:

יבמות דף צ' א"ל בעאי לאותובך ערל הזאה ואזמל סדין בציצית וכבשי עצרת פרש"י ששנו בתוספתא כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן וכו' ואם הי' שבת שחלה עצרת בשבת וניתנה שבת לידחות אצל לשמן וטעה זה ושגג בשלא לשמן לא יזרק ואם זרק הורצה וכו' והא הכא דזריקה בשבת שבות דעלמא הוא וקתני לא יזרק ועקרא שבות דרבנן ג' עשה דזריקת דם והקטרת אימורים ודאכילת בשר אלא שב וא"ת שאני ע"ש:

פרט הסוג'. ביצה דף כ' אר"ה לדברי האומר נדונ"ד אין קרבין ביו"ט לא תימא מדאורייתא מיחזא חזי ורבנן הוא דגזרו בהו גזירה שמא ישהא [עד המועד שיהא לו בשר מצוי ברגל שמא כשיבא המועד יארע לו אונס ונמצא מאחר נדרו ומנחות דף ק' כתב רש"י, שמא ישהה קרבנות כל השנה שיהא נודר ונודב ולא יקריבם עד הרגל ונמצא מכוין וממתין מלאכה עד המועד ועוד שמא יעבור בבל תאחר] אלא אפי' מדאוריי' נמי לא חזו דהא שתי לחם דחובת היום נינהו וליכא למיגזר שמא ישהא ואינו דוחה לא את השבת ולא את יו"ט:

והקשה הצלח, כיון דעל חוה"מ ודאי לא גזרו, כמ"ש ט"ז קיז דדבר המפורש בתורה שמותר אין כח חכמים לאסור וכתיב אלה תעשו במועדיכם ועי' תמורה דף י"ד, א"כ איך אפשר לומר שאיסור הקרבתם ביו"ט אינו מן התורה רק מגזירת חכמים שמא ישהה, ומה הועילו חכמים בגזירתם ואכתי ישהה ויקריבם בחוה"מ: