עט סופר חלק ג לז

ישו"י סי' תצ"ה כתב הבאתי ראיה לתוס' פסחי' דף ה' כיון דבשעת הבערה אינו יכול להינות ממנו לא מקרי צורך אוכל נפש מהא דשתי לחם פרש"י כיון דקודם שחיטתן של כבשים אין הלחם נאכל וא"כ בשעת עשיית המלאכה אינו חשוב אוכל נפש, אמנם לפ"ז קשה הא דקאמר דלמ"ד נדונ"ד אינן קרבין ביו"ט לא תימא מדאורייתא מחזי חזי ורבנן גזרו שמא ישהה דהא שתי הלחם חובת היום ואיני דוחה לא שבת ויו"ט, ומאי קשיא דלמא נדונ"ד חזי מדאוריי' כיון דחשיבי אוכל נפש אבל שתי לחם דאף שנאפו אינו ראוי לאכילה עד שיזרק דם הכבשים ולכך אין דוחין יו"ט והוא קושי' גדולה ע"ש שמחדש לדידן דקי"ל מתוך רק דבעינן צורך קצת, א"כ אף דכעת אינו ראוי לאכילה מ"מ צורך קצת מיקרי כיון דאחר זמן יהי' ראוי באכילה בו ביום, רק בפסחים אליבא דרע"ק דס"ל דלא אמרי' מתיך וכן הסוגי' בשתי לחם קאי לרבה דלא ס"ל מתוך ע"ש באריכות:

רמב"ם פ"ה תמידין ומוספין, הלכה יוד, אין אפיית לחם הפנים דוחה את השבת ולא את יו"ט ובפ"ח הלכה ח' כתב בשתי לחם אין עשייתן דוחה יו"ט ואצ"ל שבת אלא אופין אותן מעיו"ט שנאמר הוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לגבוה, ועולת חודש מאמר תקנ"ג הקשה הלא למ"ד דס"ל דאמרי' הואיל ומדאוריי' אין צורכי שבת נעשה ביו"ט, וא"א לאפות שתי לחם דלא שייך בהם הואיל כפי' רש"י, והא דמשני הש"ס שאני התם דאמר קרא לכם ולא לגבוה הוא למ"ד דלית ליה הואיל וע"כ צרכי שבת נעשין ביו"ט, וא"כ רבינו דס"ל הואיל כמבואר בהלכות יו"ט פ"ו הלכה ט, טו, למה ליה להביא הך ראיה מלכם, ועוד למה לא כתב רבינו מקודם בפ"ה אצל לחם הפנים דאין אפיה דוחה יו"ט משום דכתיב לכם ולא לגבוה ע"ש ועי' טעה"מ פ"ג מיו"ט שמאריך לישב עם קושי' פלתי ק"ח אמאי איכה דוחה אפית שתי לחם ביו"ט עם שאר פת מפני שפת נאפת יפ' ביו"ט וכו' וגם עם מל"מ פ"ב משחיטה דדעת רמב"ם שאסור להביא פת בעזרה משום חולין בעזרה ע"ש, ועי' בספר חצי יונתן באריכות:

חגיגה דף ז' תוס' עולות נדונ"ד במועד באות ולא ביו"ט דאף ב"ה מודו דאין קרבין ביו"ט וכו' והא דלא מייתי להו נדונ"ד לעולא דאמר לב"ה אין קרבין נדונ"ד משום דנפיק בהו משום שלמי שמחה, דאיכא לאוקמי שכבר קרב שמחה כדינו, והרב ר' אלחנן ור"י מתרץ דלא אמר בסמוך דנפיק בשלמי שמחה בנדרים אלא היינו היכא שהקריבום משום שמחה אבל הביאום לשם נדרים לא נפיק רק משום הקדשם:

ט"א הקשה אם איתי דקודם שקרב שלמי שמחה נדונ"ד קרבין ביו"ט א"כ לבתר דנפיק נמי יהו קרבין לרבה דאי' ליה הואיל ה"נ נימי הואיל ואי מקלעי אורחים ונו"ד אלו חזי ליה לאורחים לשלמי שמחה, וכ"ת הא דאין קרבין נדונ"ד משום גזה"כ לכם ולא לגבוה, ש"מ גבי גבוה לא אמרי' הואיל מגזה"כ דאל"כ ולא לגבוה המ"ל הא איכא לאוקמי בעולות א"נ בקרבנות דעופות ומנחות דאין יי"ח שמחה בהן אבל קרבנות הנאכלין לא משום הואיל וכו' עוד הקשה מאי עבר שחט דקאמר הא אפי' לכתחילה מותר משום הואיל כו' ונראה דאע"ג דיי"ח ש"ש בנונ"ד בכל ענין אפ"ה אין קרבין ביו"ט דהא בלא"ה כל נדונ"ד חוץ מעולה יש בהן צורך הדיוט ואפ"ה אין קריבין מטעמא דכהנים משלחן גבוה זכו וצרכי הדיוט טפל לגבוה, ה"נ אע"ג דיי"ח ש"ש בנונ"ד מ"מ עיקר השחיטה נעשית משום נדונ"ד שמחוייב ועומד כבר אלא שממילא יצא י"ח ש"ש דהא יש לו בשר במה לשמוח ע"ש:

תוס' פסחים דף מ"ו הואיל א"ב מתשיל עליה, לא שכיח לא אמר להתיר כדמוכח לקמן גבי לחם הפנים שתי הלחם דאין אפייתן דוחה יו"ט אע"ג דאיכא למימר הואיל ואי בעי פריק ליה שאין התנור מקדשה שאם הי' מקדשה א"כ יפסלו בלינה כיון דאופין אותן קודם יו"ט ע"ש:

מנחות דף מח, והא תניא כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או ששחטן בין לפני זמנן בין לאחר זמנן הדם יזרוק והבשר יאכל ואם הי' שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה להקטיר אומרין לערב, ואמאי לימא עמוד חטא בשביל שתזכה, עמוד חטא בשבת כדי שתזכה בשבת אמרינן, עמוד חטא בשבת כדי שתזכה בחול לא אמרי' תוס' תימא יזרוק כדי לאוכלן חי, דכה"ג תנן דף צ"ט, וי"ל דאין זה זכות ואין לחטא בכך, כ"ס או"ח סי' צ"ו כתב דבריהם צריכין ביאור למה אין זה זכות מ"ש חי מ"ש מבושל, ונ"ל דאכילת חי הוא שלא כדה"נ אכילת בני אדם גם לאנשי אפכסנדריא וא"י ידי מצות אכילת קדשים והא דאכלו במיוכ"פ חי כדי לבערו מעולם קודם שיעשה נותר אבל ידי מצוה לא יצאו ולכן לא אמרי' חטא שיאכל חי דהא לא מקיים מ"ע דאכילה ומשום שלא יהו' נותר בלילה הו"ל חטא היום בשביל שתזכה כדי שלא לעבור למחר בב"ת כנ"ל נכון מאוד עכ"ל, סיום דבריו הקדושים לא זכיתי להבין כי בלילה יוכל לאכול במבושל ויקיים העשה ולא רק שלא יהי' נותר, רק חטא היום לזכות בחול לא אמרי':

תוס' ואין לדמות למה שהתירו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב שבת, שבת דף ד' הכוונה שם לא נעשה שום איסור אם רודה מתנור לא עבר למפרע, אבל כאן כבר עבר ששחט בשבת שלא כדת, עי' צלח פסחים דף עח ואמרי בינה הלכות יו"ט סי' ה':

פסחים נ"ט אר"ה בריה דרב נתן לרב פפא והא כמה דלא מתקטרי אימורין כהנים לא מצי אכל