עט סופר חלק ג לה

מתני' דחורש אתי' כרע"ק דקי"ל כוותי' דס"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין וע"כ לא תבערו אתי' רק לענין חטאת מש"ה אין חילק מלאכות ליו"ט דלא ילפי' לאוין מחטאת ע"ש:

מגילה דף ז' אין בין שבת ליוכ"פ וכו' ט"א כתב, הא לענין חילוק מלאכות זה וזה שוים ומתני' ר"י דיליף בשבת דף ע' לחילק מלאכות מאחת מהנה דכתיב גבי חטאת של כרת סתם בין שבת בין יוכ"פ במשמע ע"ש:

ירושלמי שבועות פ"ג הלכה ד' הדא אמרה שאין אבות מלאכות ביוכ"פ אילו מי שעשה כולם בהעלם אחד כלום חייב אלא אחת על כולן אילו מי שעשה כל אחת בפני עצמה שמא אינו חייב על כל אחת ואחת [מראה פנים כתב שמעינן מהכא הא דנקטינן דאין חילוק מלאכות ביו"ט גם יוכ"פ בכלל יו"ט, ורמב"ם פ"א דשביתת עשר סתם דבריו ועי' שלום ירושלים פ' מפנין שמביא פי' מגאון מר"ש לאנדוי ז"ל ובשעה"מ שמיטה, ושו"מ ח"ד בסוף סי' כ"א]:

שעה"מ שמיטה ויובל, מביא רמב"ן במתני' יש חורש תלם אחד, ואי קשיא לך ליחייב נמי משום חורש בשביעית י"ל דאין חילק מלאכות בשביעית כשם שאין חילוק מלאכות ביו"ט ע"ש שמאריך אם יש חילוק מלאכות ביוכ"פ, רמ"ע מפאנו כתב אין חילק מלאכות ביוכ"פ, ע"ש:

פרט י"א. לקוטים. בעט סופר כלל ג' פרט ג' הבאתי השעה"ת מביא קושי' ממעין חכמה לרע"ק דסובר בבכורות דף כ' דחייש למיעט, ולית ליה מתוך האיך מותר לשחוט בי"ט דלמא טריפה ויעשה מלאכה שלא לצורך ע"ש לכאורה רע"ק דסובר לכל נפש אפי' נפש בהמה יהי' מיושב, וגם פגמ"ד סי' טו מחדש אם שחט ע"מ שימצא כשר אם נמצא טריפה אין כאן חיוב חטאת שהרי מלאכת מחשבת אסרה תורה ע"ש:

רשב"א סוכה ל"ג, הקשה אמאי לא אמרי' מתוך שהותר ללקוט ענבים לצורך יו"ט הותרה נמי שלא לצורך אונ"פ דקי"ל מתוך וי"ל דלא שרינן מתוך אלא מלאכה דעלמא שאינו עשה כלי אבל זה שעושה כלי לא ע"כ, ומוסבר עפ"י יש"ש מובא במחהש"ק תקט ס"ק ז' אפי' לדידן דקי"ל דמכשירים שא"א לעשות מעי"ט מותר ביו"ט, מ"מ כל שעושה כל אסור לפי דא"א להתיר במכשירים יותר מאונ"פ עצמו וכיון שאסור לטחון ולרקד אלמא לא שרי באונ"פ מלאכות הנעשה לזמן מרובה וכיון שכן א"א להתיר במכשירים יותר מזה וכל שעושה כלי הדבר ברור שהיא מלאכה הנעשה לימים הרבה עכ"ל:

ונראה לישב הקושי' כי מתקן מנא כתב כפ"ת אב מלאכה מכה בפטיש ועי' מנ"ח במוסך שבת באוכל לא שייך מכה בפטיש ולא אמרי' מתוך רק במלאכה דשייך באוכל נפש ע"כ אסור ללקוט לתקן מנא ודו"ק, כאשר כתב פנ"י במגבן לא שייך בונה בית מצד מתוך שפיר כתב רמב"ם הבונה ביו"ט חייב:

אב"מ בתשובות סי' ב' אם מותר לשחוט לנכרי וישראל יקנה הבשר ממנו, מביא שב יעקב העלה דבר זה לאיסור ונב"י סי' כ"ט העלה להתיר ע"ש שמחדש שאסור לעשות מלאכה בדבר הפקר אע"ג שיוכל לזכות בו אח"כ אם בשעת מלאכה מתכוין שלא לזכות בו ה"ל שלא לצורכו, וה"ט דשריפת חמץ אסור ביו"ט אע"ג שיוכל להינות מגחלת, כי חמץ אסור בהנאה והפקר הוא וכיון עכשיו בשעת מלאכה אינו שלו, ואוכל נפש לא הותר אלא לישראל במה שהוא דידיה, גם אם מבשל של נכרי לא אמרי' הואיל דאי בעי קני ליה או הואיל מקלעי אורחים נגד נב"י, ועי' אמרי בינה הלכות יו"ט סי' ה':

צלח מחדש באיסור דרבנן גם ב"ש סובר מתוך:

עי' פרט א' הבאתי גדולי אחרונים משתמשים בסברה אם הבערה ללאו יצאת אז אין בו רק ל"ת ולא עשה כאשר כתב רשב"א יבמות דף ו' ומנ"ח סי' רצ"ח משיג ומחלק בסברא דווקא במחמר ותחומין אי לאו דכתבה התורה בפירש לא הי' אסור בשבת כי לא הי' כלל במשכן ואינם בכלל אבות ואף לא תולדות, רק דהתורה בלאו בפ"ע אסרה הדברים הללו אבל לא מחמת מלאכה, אבל בהבערה אי לאו דגלי קרא לאו בפ"ע היו מחויבים סקילה א"כ הוי בכלל מלאכה רק גזה"כ היא דאינו חייב על מלאכה זו רק מלקות, מ"מ כיון דהוא בכלל מלאכה רק התורה הוציאה מן הכלל דלא יעבור רק בלאו מ"מ העשה כדקאי קאי כי הוי מלאכה חשובה ועי' תוס' יבמות דף ו' דמוקי הברייתא דמיתת ב"ד א"ד שבת כר' יוסי דהבערה ללאו יצאה, והקשו תוס' מה או אינו דקאמר מה"ת לא ידחה כיון דלא הוי רק לאו ותי' דהו"ל עשה ול"ת נראה דגם רשב"א מודה דאף דהבערה אינו רק לאו מ"מ עובר על העשה ג"כ ע"ש:

תוס' חילין פ"ד, א"ל תקיעת שופר בגבולין תוכיח, וא"ת והא טעמא דשופר משום שמא יעברנו ד"א בר"ה והא לא שייך בי"ט, וי"ל דשייך נמי ביו"ט דאם אשה היא זה הטומטום אסור להוציא לצרכה דהא לא מיחייבא ואין להתיר מטעם הואיל והותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך דהיינו דוקא דהוי צורך קצת אבל הכא ליכא צורך היום כלל, ועי' שג"א סי' ק"ו אם נשים שקבעה תורה על עצמן תק"ש ולולב אם מותר להוציאן שופר ולולב בר"ה, ועי' כ"ס סח, ע"ז באריכות על חקירת ב"ל אם יש ביו"ט וביוכ"פ