עט סופר חלק ג לג

פרט ט'. לשתות טומין. ביצה דף כ"א בש"א לא יחם אדם חמין לרגליו אא"כ ראוים לשתיה וב"ה מתירין, תוס' וא"ת מאיזה טעם שרי ב"ש ואפי' ראויין לשתיה הא לית להו מתוך, וי"ל דמיירי כגון ששותה ומרבה לרחוץ רגליו והכי איתא בירושלמי דלב"ש צריך לשתות מהן, וב"ה מתירין ודוקא לרגליו אבל לכל גופו מודה דאסור דדבר השוה לכל נפש בעינן וזה אינו ראוי אלא לבני אדם מעונגין אבל ידיו ורגליו שוה לכל נפש:

רש"י כתב לא יחם אדם חמין לרחוץ רגליו, או"נ התיר הכתוב ולא להבעיר אור בשביל רחיצה, ואחרונים הקשו למה לא כתב רש"י בעבור בשל מים, אבל עי' בפר"ח יו"ד סי' ס"ח ופנ"י שבת דף מ"א דלא שייך במים בשול שאינו ניכר בו פעולת הבישל:

עי' קרבן נתנאל בדף כג שצועק על אנשים ששותין טוטין, ופנ"י שבת דף ל"ט כתב הייתי רגיל לאסור לפי שיטת תוס' דרחיצת כל הגוף אסור מדאוריי' משום דמיקרי דבר שאינו שוה לכל נפש ובתשובת דרכי נועם סי' ט' מן המתירין וכתב מה שאומרים שמי שנוהג לשתותו ביו"ט אסור לשתותו ביום תענית ומי שנוהג לשתותו ביום התענית אסור לשתותו ביו"ט זה לא כלום דמה שייכות יש לתלות זה בזה דלא עדיף האי מטועם אוכל ביום התענית דמותר כל שאינו בולע אע"פ שחיך נהנה ממנו כ"ש בעשן זה שאין בו ממש וכו' מ"מ בט' באב משום חומרי ואבלו של יום ראוי למנוע מלשתותו שלא להסיר דעתו מאבל, וראוי ליזהר בתענית לשתותו בשוקים שלא יראוהו האו"ה ויש בדבר חילל ה' דאינהו אית להו שאסור לשתותו בתענית ע"ש, ועי' ברכי יוסף תקי"א שמביא ק"נ ומשיג כי טאבאק עונג יו"ט שוה לכל נפש משא"כ במוגמר ובסי' תקס"ז שמותר בתענית חוץ ט' באב:

מג"א בסי' ר"י כתב צ"ע מי ששותה טוטין אי דמי לטועם ופשוט שאין צריך ברכה או דלמה דומא לריח שצריך לברך ק"ו כאן שגם גוף נהנה ממנו שהרבה שבעים ממנו כמו שאכל ושתה, ועי' שם בשערי תשובה שמביא אחרונים בענין יו"ט:

בסי' תקי"ד ס"ק ד' מביא כ"ה דאסור לשתות טוטין משום מכבה ול"נ שאסור משום מוגמר דאינה שוה לכל נפש, ועי' נשמת אדם כלל צ"ה, ובינה לעתים פ"ד הלכה ו':

פמג"ד תקי"א כתב והנה אני רגיל לשתות טוטין ביו"ט כמנהג עולם לרפואה ובפרט בהיום ממש שוה לכל נפש ולקרוע הנייר צריך מעיו"ט גם נייר שכתב בו אותיות יש לאסור דהוי מוחק מדרבנן עכ"פ ע"ש:

כ"ס סי' ס"ו מאריך בנפלאות וכתב צריך ליזהר שלא יקח גחלת מן מדורת אש להדליק בו כי מיד כשנוטל הוא מכבה, גם אסור להדליק צינדהעלצל באפר חם, וכן לחכך בברזל מלובן בתנור שפארהערד צ"ע להתיר ע"ש. גם מביא סתירת שעה"מ בהלכות לולב פ"ז הלכה כ"ה האריך למי שנזהר שלא לשתות טוטין אם מותר לטלטל הכלים, וכתב כיון שדרך שמכבדים למכובדים ולא הקשה מדעתו ומותר לטלטל, ובהלכות אישות פ"ז הלכה י"ב העלה דהנמנעים להדליק הטאבטק בנר של חלב דאסור ליתן למי שנוהג היתר שידליקנה דעובר לפ"ע כיון דלדידיה אסור ע"ש:

פי' משניות בש"א לא יחם, אוסרים ב"ש שיבעיר אדם אש להתחמם בו לפי שעיקרה ממה שאמר אך אשר יאכל לכל נפש אינו נכנס תחתיו הנאת הגוף מבחוץ, וב"ה אומרים כי מאמר השם אך אשר יאכל לכל נפש כלל הנאות הגוף כלם:

ירושלמי פרק משילין, מהו להדליק נר של אבטלה, חזקיה אמר אסור מתניתא פליגא על חזקיה, לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת בשבת אין את מבעיר אבל מבעיר את ביו"ט, אין תומר בדברים שיש בהם אוכל נפש אנן קיימין והכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, אלא כינן קיימין בנר של אבטלה, א"ר אבונה ותניי תמן, ב"ש אוסרין וב"ה מתירין, ר' נחום אחוי דרב אילא בעא קומי ר' יוחנן א"ל לא תאסר ולא תשרי ועי' כ"ס באריכות כוונת ירושלמי, ועי' כ"ס סי' ס"ה אם מותר להדליק נר יצ"ט ביו"ט:

תשובת ריב"א סי' י"ז בפר"ח במנהגי איסור שלו באו"ח מביא מי שנהג חומרא בדבר אחד משום דחושש לדעת האוסר, דאסור להושיט אותו דבר למי שסומך על המתירין כגון המנוע לעשן טאבאק ביו"ט כיון דלדעתו אסור ועובר על לפ"ע, וק"ל לפי"ז מגמרא ב"ב דף כ"ו דאמר רבב"ח לר"י אנא לא קייצינא אי ניחא לך זיל קוץ ועי' בכ"מ הלכו' מלכים דהוא סבר דלא בעי הרחקה כ"כ לכן אסור הקציצה אבל ר"י סובר דבעי הרחקה מותר לו לקצוץ, מכ"מ קשה לרבב"ח דסבר דאסור לקצוץ האיך הניח לר"י לכנוס לתוך שדהו לקוץ וצ"ע עכ"ל:

פרט יו"ד. חילוק מלאכות בשבת יו"ט יוכ"פ. יבמות דף נ' דתניא דבי ישמעאל לא תבערו אש בכל בכל מושבותיכם מת"ל אי לר' יוסי ללאו אי לר' נתן לחלק, דתניא הבערה ללאו יצתה דברי ר' יוסי ר' נתן אומר לחלק [פרש"י לחלק שלא תאמר אינו חייב סקילה עד שיחלל שבת בכל מלאכות לכך יצתה הבערה מן הכלל לחלק מה הבערה מיוחדת שהיא אב מלאכה וחייב עליה כרת וסקילה בפני עצמה אף כל שהוא אב מלאכה]: