עט סופר חלק ג לב

הפלאה כתובות דף ז' כתב דעת פוסקי' בסי' תקי"ד דמכבה לא הותר ביו"ט אע"ג דהותר בבשרא משום דאין הכיבוי לצורך אוכל נפש ממש, ונראה דס"ל משו דבבשרא אגומרא אין הכיבוי צורך אונ"פ ה"ל מלאכה שאינה צריכה לגופא וממילא לר"י דס"ל מלאכה שאצ"ל חייב באמת אף מכבה היתרה ביו"ט ע"ש:

רא"ה סי' רצ"ח כתב, דכי שרינן אוכל נפש דוקא כשאדם משתמש בגופה של מלאכה אבל אם משתמש בסילוקה של מלאכה אסור וזה שאסרו לכבות הבקעת אע"פ שדעתו לכבותה כדי שלא תתעשן הקדרה ולענין צלית בשר על הגחלים דהיינו בשרא אגומרי אע"פ שאש מכבה בלחות הבשר אין זה נקרא משתמש בסלוקה של מלאכה כי צורך הצליה לעשותה כן ומשתמש בגופה של מלאכה הוא ושרי:

המחבר תק"א פסק מסיקין בכלים שלימים רא"ם דייק מזה אפי' סתירה גמורה לא שייך בכלים, ומג"א כתב ס"ק יג דהבערה אב מלאכה והיתרה לצורך ה"ה סתירה ע"ש במחהש"ק שכתב ר"ל דהא בשעת הבערה הותרה אב מלאכה דהבערה כיון דהוי צורך אוכל נפש ומה לי אם עשה באותה שעה מלאכה אחת או שתים דהיינו הבערה וסתירה, וכמג"ד בפתיחה פ"ב שרמב"ם סובר דיש בנין וסתירה בכלים, ולר"מ סתירה לוקה אפי' לצורך אונ"פ כמו בנין ואיך פסק פ"ב מיו"ט דמסיקין בכלים:

ראש מה לכבות הנר מפני ד"א א"ל אסור, אע"פ שהתירו בעילת מצוה ע"י מתוך והכא נמי יתירו כיבוי לצורך בעילה ע"י מתוך שהותר כיבוי לצורך אונ"פ כגריפת תנור או שלא תשרף הקדירה י"ל בעילת מצוה שאני, א"נ כיבוי זה חשוב כמכשירי אונ"פ וכו' והאי דאסור לכבות כדי שלא תתעשן הקדירה היינו באפשר להצילו מעשון בלא כיבוי שיסירנה מאש זה לבשלה על אש אחר ואם אין לו אש וצריך לבשל קדירתו באש זה ואם לא יכבה תתעשן הקדירה מותר לכבות לצורך אונ"פ כמו שמותר לבשל ולאפות:

שבת דף קי"ד ת"ר עולת שבת בשבתו לומד על חלבי שבת שקרבין ביהכ"פ יכול אף של יהכ"פ בשבת ת"ל בשבתו דברי ר' שמעאל רע"ק אומר עלת שבת בשבתו לומד על חלבי שבת שקרבים ביו"ט יכול אף ביכ"פ ת"ל בשבתו, כשתימצא לומר לדברי ר"י נדונ"ד קרבין ביו"ט וכי איצטרך קרא ליכ"פ, לדברי רע"ק נדונ"ד אין קרבין ביו"ט וכי איצטרך קרא למשרא ביו"ט:

ישו"י סי' תצ"ה הקשה דאי נימא בכיבוי לא אמרי' מתוך ומעתה בהקטרת חלבי שבת על אש הוא מכבה ולא שייך להתיר מטעם מתוך אבל בנדרים ונדבות שחיטתן אמרי' מתוך והקטרתן אפשר בלילה לכך קרבים ביו"ט, ואצטרך קרא להתיר עולת שבת ביו"ט והיכא דייק הש"ס לר' ישמעאל לא צריך קרא:

עוד הקשה כי מל"מ פי"א משבת הקשה למה לי קרא להתיר מליחת חלבים בשבת הא אין עיבוד באוכלין ותי' דדבר שאינו נאכל רק קרב למזבח שייך איסור עיבוד, א"כ נראה במליחה לא שייך מתוך שלא לצורך אונ"פ, כי מלאכת עיבוד לא הותר כלל באוכל נפש והאיך נאמר מתוך שהותר עיבוד באוכל נפש כי לא שייך כלל עיבוד באונ"פ וקשהג"כ שצריך קרא להקטרת חלבי שבת ביו"ט כיון בהקטרתן צריך למלוח ואיכא עיבוד, ובנדרים ונדבות רק שחיטתן ובשחיטה אמרי' מתוך:

עוד הקשה לשיטת דסוברים דכיבוי בשרא אגומרי' אסור דבר תורה וא"כ יש בהקטרה שני איסורים משום מכבה ומשום מבעיר, וביבמות דף ל"ג הקשה זר ששימש בשבת חייב, שימש במאי אי בהקטרה האמר ר' יוסי הבערה ללאו יצא' דילמא חייב בהקטרה משום כיבוי שהוא אב מלאכה ותי' ר"י סבר מלאכה שאין צריכה לגופה פטור וכיבוי מלאכה שאין צריכה לגופה, [וכ"כ שעה"מ פ"ג מיו"ט שהקשה ג"כ דילמא מצד עיבוד במליחה ותי' ג"כ ר"י סובר מלאכה שאין צריכה]:

שג"א סי' ע"א הקשה למה לא אמרו ר' ישמעאל סבר הבערה ללאו יצא ובהקטרה אין איסור רק הבערה וא"כ לא צריך קרא על יו"ט ומוקי על יוכ"פ ורע"ק לשיטתו הבערה לחלק יצאת ואסור ביו"ט צריך קרא על יו"ט, עי' בן אורי לכתב שרמב"ם פ"א מתמידין פסק חלבי שבת אין קרבין ביוכ"פ וא"כ צ"ל שפסק כרע"ק שקרא קאי על יו"ט, ולמה לן קרא כי מותר מצד מתוך, ותי' כיון דקי"ל נדונ"ד אין קרבין ביו"ט מצד לכם ולא לגבוה ממילא ממעט גם חלבי שבת ביו"ט ובגבוה לא אמרי' מתוך וא"ש דצריך קרא על יו"ט:

אמרי בינה הלכות יו"ט סי' ה' מביא פנ"י דף כא הקשה על תוס' דמטעם פת נאפת יפה לא שייך להתיר איסור דאוריי' ע"ש קושטא דמילתא דקי"ל מתוך ומטעם פת נאפה יפה הוי עכ"פ צורך קצת, וכתב דלא אמרי' מתוך רק היכא שמגוף המלאכה יש צורך קצת לישראל, אבל כאן מגוף האפי' פת של נכרים ליכא צורך לישראל רק גרם הנאה שלא יהי' מקום לחמימותו להתפשט ומתוך שהתנור מלא מתמעט חללו, בכה"ג לא אמרי' מתוך ודומה להא דאין מכבין את הבקעת שלא תתעשן הבית וקדירה, והנר מפני ד"א כיון דאינו משתמש בגופה של המלאכה להנות ורק מסילוקו של הדבר נהנה ואסור: