עט סופר חלק ג לא

צורך לכל נפש ומה"ט אמרי' בכתובות דף ז' אשר יאכל לכל נפש דבר השוה לכל נפש וזה אינו אלא למפונקים או למי שריחו רע]:

א"ר אסי מחלוקת להריח אבל לגמר אסור, איבעיא להו מהו לעשן רב ירמיה בר אבא אמר רב אסור [דמפניק יתירא הוא ואין שוה לכל נפש אלא לאיסטניס, ובהאי עשן איכא אב מלאכה כדמפרש ר"ה טעמיה דרב מפני שהוא מכבה הגחלים כשנותן אבקת הבשמים עליהן] שמואל אמר מותר [דאוכל נפש הוא וראוי אף לעניים אלא שאינו מצוי להם ודמי לנזדמן לו צבי ביו"ט כדאמרי' בכתובות ז'] ר"ה אמר אסור מפני שהוא מכבה, א"ל רב נחמן ונימא מר מפני שמבעיר א"ל תחלתו מכבה וסופו מבעיר, לכאורה צ"ע מה מקשה לימא מפני מבעיר כי בהבערה שייך מתוך, או שאין איסור הבערה כלל ביו"ט שסובר ללאו יצא ודו"ק:

א"ר יודא ע"ג גחלת אסור, ע"ג חרס מותר [דכבוי ליכא והבערה נמי ע"י שינוי היא כלאחר יד וליכא איסור דאוריי'] תוס' הר"ר יצחק פי' דשפיר הוי הבערה כדרבה, ומ"מ שרי דקסבר דהבערה שלא לצורך שרי לעשותם ביו"ט וכן משמע בירושלמי מהו נר של בטלה ביו"ט, ר"י אסר ורבנן שרי והטעם מאן דאסר סבר דהבערה לחלק יצא והוי מלאכה ואסור ביו"ט ומאן דשרי סבר ללאו יצא והבערה שלא לצורך מותר לעשותה ביו"ט ולא הוי אב מלאכה, מיהו התם קאמר לא תאסור ולא תשרי וכו' ואפי' למאן דשרי הבערה שלא לצורך כלל היינו לפי שישנו פעמים לצורך אונ"פ אבל כבוי לעולם אינו לצורך תיקון אונ"פ ודאי אסור לכ"ע ביו"ט, ורבא דשרי אע"ג גחלים היינו משום דחשיב ליה דבר השוה לכל נפש דאם היו עשירים צריכים הן לכך:

רבא אמר ע"ג גחלת נמי מותר מידי דהוה אבשרא אגומרי, ובשבת קל"ד ת"ר אין ממתקין חרדל בגחלת והתניא ממתקין בגחלת לא קשיא כאן בגחלת של מתכת כאן גחלת של עץ [אסור דשייך בה כיבוי לפי שעושה פחם גחלת של מתכת לא שייך בה כיבוי דאינו נעשה פחם] א"ל אביי לר' יוסף מ"ש מבשרא אגורי [שצולין ביו"ט ואע"ג דמכבה] א"ל התם לא איפשר הכא אפשר:

רי"ף כתב איבעיא להו מהו לעשן. פירוש מהו לעשן את הפירות כדי להכשירן לאכילה ואסיקנא רבא אמר ע"ג גחלת נמי מותר מ"ד בשרא אגומרי וכן הילכתא גרסינן פדריא ת"ר אין ממתקין חרדל בגחלת והתניא ממתיקן בגחלת לא קשיא כאן בגחלת של מתכת כאן בגחלת של עץ א"ל אביי לר"י מ"ש מבשרא אגומרי, א"ל התם ליכא כיבוי הכא איכא כיבוי, וכתב ר"ן זו גירסת רב אלפסי אבל רש"י גורס התם כיבוי לא אפשר כלומר לצלות מאתמול דביומא שכיח טפי וכיון שאינו אפשר אלא לעשות בו ביום אין מדקדקין בדבר לומר א"א לצלות בענין אחר אלא בענין זה שמזדמן או הוא רוצה בו התירו משום שמחת יו"ט אבל חרדל אפשר למתקן מעיו"ט שכך דרכו למתוק ממנו הרבה:

בעה"מ כתב אנן לא גרסינן הכי כי כל כבוי שהוא מחמת אונ"פ מותר מה לי הבערה ומה לי כיבוי, אלא ה"ג התם לא אפשר הכא אפשר כלומר אי אפשר באכילת צלי אלא כך כי הוא המובחר שבצלי אבל מתוק החרדל א"א בלעדיו לפי שאין צורך אלא לאנשים מפונקים ומעונגים יותר מדאי ואינו דבר שוה לכל נפש ולא שרי מלאכה בכל כי האי מילתא, ורמב"ן כתב דכל מה שהוא אוכל נפש מותר לכל אדם למה זה דומה לשחיטת צבי ביו"ט, וגרסת רבינו נכונה וכך פירושה שמתוך החרדל תקין הוא ואינו בכלל אפיה ובשול אלא כטחינת חיטים ומפני כך אסרה וט"ז סי' תקו כתב לא ירדתי לסוף דעתו דאם תדמה לטחינת חטים גם האפייה הוא תיקון טפי מטחינת חטים וא"כ מ"ש מותיק חרדל ע"ש:

רמב"ם פ"ד מיו"ט, אע"פ שהותרה הבערה ביו"ט שלא לצורך אסור לכבות את האש אפי' הובערה לצורך אכילה שהכיבוי מלאכה ואין בו צורך אכילה כלל וכשם שאין מכבים את האש כך אין מכבים את הנר ואם כבה לוקה כמו שארג או בנה ועי' פר"ח תצ"ח ולא אמרי' מתוך בכבוי שמותר לצלות בשר, אבל הכיבוי אין צורך לצליה עי' שעה"מ פ"א שהקשה מכתובות שהקשה ממוגמר הא בכיבוי לא אמרי' מתוך:

אין מכבין את הנר מפני תשמיש המטה וכו' אין מעשנין בקטרת ביו"ט מפני שהוא מכבה ואפי' להריח בה ואצ"ל לגמר את הבית ואת הכלים שאסור ומותר לעשן תחת הפירות כדי שיוכשר לאכילה כמו שמותר לצלות בשר על האש וממתקין החרדל בגחלת של מתכת אבל לא בגחלת של עץ מפני שהוא מכבה ואין מכבין את האש כדי שלא תתעשן הקדרה או הבית [עי' שבילי דוד דין מכשירי אוכל נפש שמאריך בו]:

לח"מ כתב רבינו לא כתב שאסור משום מבעיר משום דקסבר מתוך, ובדברי גמרא קשה האיך הוקשו ונימא משום מבעיר יהי' שרי משום מתוך, וי"ל אלו אמוראים סוברים כרע"ק דלא אמרי' מתוך וסוברים דאפי' ב"ה מודה בהבערה דלא אמרי' מתוך ע"ש, ועי' לח"מ פ"ג הלכה י"ב:

פ"ג הלכה יו"ד אין גורפין תנור וכירים ואם א"א לאפות בו או לצלות אא"כ גרף מותר, ה"ה מביא רשב"א כתב לגרף גחלים לאחר הסקה מותר אע"פ שהוא מכבה כשם שמותר להבעיר לצורך אוכל נפש כך מותר לכבות לצורך אונ"פ והרי זה כמניח בשר על הגחלים: