עט סופר חלק ג כז

א"כ הו' מקלקל ופטור ביו"ט, ותי' במשנה מיירי בשביעית ואין אדם אוסר ד"ש שלו, ומנ"ח תי' דלא הוי מקלקל רק אם הוא דרך השחתה וקלקול כמנה של עולם כמו חובל וקורע שובר כלים אבל מה שמתקן עפ"י מנהגו של עולם רק איסורא רביעי עליו לא נקרא מקלקל, עוד תי' על זריעה חייב תיכף ונאסר בהנאה רק בהשריש ע"ש:

תוס' וא"ת ומה צורך איכא במבשל גיד כיון שהוא אסור, י"ל כיון שהי' בדעתו של זה לאכלו היינו צורך יו"ט, ועי' ט"א סוף מגילה באבני ממלואים, כתב שיש בו צורך יו"ט כהיתר מה"ת כיון שיכול לאכלו שלא כדרך הנאתו ואכילתן וגם לרל"ק שח"ש מותר חזי למיכל ביו"ט פחות פחות מכשיעור אם מבשל דבר אסור והא דממעט לכם ולא לנכרים במבשל מאכל של נכרי ע"ש באריכות ועי' אמרי בינה הלכות יו"ט סי' ג' שכתב באיסור הנאה אף שאוכל שלא כד"ה מ"מ חשוב אח"כ כנהנה דרך הנאה מילוי הכרס מהנאות מעיו, ובאיסור הנאה לא משכחת שלא כד"ה רק בעושה רטיה א"כ אף אם יאכל הגיד שלא כדה"נ מ"מ הנאות מעיו יש לו וכיון דאסור בהנאה מצד בב"ח לא הוי צורך קצת, ועי' מחנה חיים ח"ג על או"ח סי' טל פלפול גדול אם בעבור ח"ש מותר מלאכה ביו"ט אשר יאכל משמע אכילה בכזית ע"ש, ריטב"א מכות כ"א המבשל גיד וכו' אע"ג מתוך אלא שיש בו צורך יו"ט, י"ל דההיא למשרייה לכתחילה אבל לפטור ממלקות אפי' במבשל כזה אינו לוקה כיון שהבשל בעצמו ראוי ליו"ט ועביד ליה ליו"ט אלא דרביע עליה אריה דאיסורא:

בינה לעתים על הלכות יו"ט הקשה לשיטת רש"י דבלאו צורך קצת אמרי' מתוך א"כ מה בין ר' יוסף דאמר דהוצאה מותר ביו"ט בלא מתוך לבין רבה דס"ל משום מתוך לשניהם מותר בלא צורך קצת, וכ"ס סי' ס"ה תי' חילוק רב ביניהם לרבה בעושה לצורך חול ונכרי לוקה, משא"כ לר' יוסף ע"ש:

ירושלמי פ"ק ביצה הלכה ג', המבשל נבילה ביו"ט ר' חייה בשם ר' יוחנן אינה לוקה שהותר מכלל בשול ביו"ט, רשב"ל אמר לוקה שלא הותרה מכלל בישול אלא לאכילה בלבד התיב רבי בא בר ממל על הדא דר' יוחנן מעתה החורש ביו"ט אינה לוקה שהותר מכלל חרישה ביו"ט ע"ש, ופר"ח חצ"ה שלום ירושלים פ"ק דמגילה באריכות:

ראש כתב דטעמא דב"ה דשרו מפרש בגמרא דמתוך שהותרה הוצאה הותרה נמי שלא לצורך ולא שרי במתוך אלא דבר שהוא קצת לצורך כגון הנך שהן לצורך מצוה, דאי לא תימא הכי האופה מיו"ט לחול לא ילקה וכן שריפת קדשים ביו"ט אמאי אסרי' בשבת דף כ"ד, ומוגמר נמי אסרינן כתובות דף ז' ולא שרינן ליה במתוך לפי שאינו שוה לכל נפש כ"ש דבר שאין לצורך היום במקצת ועולת נדבה נמי חשיב ליה צורך היום כדאמר דף כ' שלא יהי' שולחן רבך ריקם ומבשל גדי בחלב אמו ואכלו אע"ג דאסור מ"מ כיון דבאכילתו איכא שמיו"ט חשוב צורך היום וכן בעילת מצוה שרינן במתוך משום דאיכא שמיו"ט, והא דאסר בדף כ"ב לכבות את הנר מפני דבר אחר משום דהוי כעין מכשירין ע"ש:

קרבן נתנאל כתב אבל שיטת רש"י ורמב"ם סברי אפי' דבר שאין לצורך היום כלל אמרי' מתוך וכל הקושי' יש לישבם, מה שהקשה מאופה יו"ט לחול, דלא אמרי' מתוך אלא בזמן אכילה עי' מג"ש, מה שהקשה פ"ח דלא אמרי' מתוך במבשל לעכו"ם התם התורה אסרתה בפירש לכם, מה שהקשה משריפת קדשים קושיא זו אינה אלא לר' אשי דלאידך מ"ד כולהו אפי' מקרא דאין שורפין קדשים ביו"ט וגזירת הכתוב הוא ולרב אשי תי' רש"י בעצמו לקמן כ"ז דרחמנא אחשביה ע"ש, ושעה"מ פ"א מיו"ט מביא בשם מ"ק דה"ט דשריפת קדשים דהוי עשה ול"ת ולא אמרי' מתוך משום דבשרא אגומרי הוי מכבה ובכיבוי לא אמרי' מתוך ע"ש, וכ"כ שמ"ק וא"ת א"כ דלמ"ד דאית ליה מתוך הותר כל דבר ואע"פ שאין בו צורך כלל לכם ולא לנכרי דאמר רחמנא היכי משכחת לה, וי"ל דאע"פ שהתורה התירה שלא לצורך כלל אפי' הכי אסרה לצורך עכו"ם ואין צריך לתת טעם בדבר הואיל וגלי ביה קרא וגזרת הכתוב הוא ומן הטעם הזה אסר מאן דאית ליה הואיל ואין צריך לידחק ולומר דבדברים האסורין דליכו בהו הואיל מיירי כמ"ש רשב"א ז"ל:

ר"ן פ"ק, יתעסקו בו עמים, כתב רמב"ן דהוצאות המת לקבורה כהוצאת אבנים לבנין שאין לומר בו מתוך כיון שאין בו צורך היום כלל, וכ"ת הא איכא צורך כיון דאיכא מצוה ליתא דהא שריפת קדשים מצות עשה ואפי"ה אינו דוחה יו"ט:

רמ"א תקכ"ז מי שמתענה ביו"ט אסור לבשל לאחרים אפי' לצורך בו ביום, כתב מג"א כיון שאינו יכול לבשלו לעצמו ואין להתיר מטעם הואיל ויכול לשאול על נדרי דלא אשכחן דמותר לבשל מטעם הואיל אלא היכא דמותר לבשל לעצמו בלא הואיל ע"ש:

שבת דף כ"ד, מתני' אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט, גמרא מ"ט לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט, מנה"מ אמר חזקיה אמר קרא ולא תותירו ממנו עד בוקר וכו' אביי אמר קרא עולת שבת בשבתו, רבא אמר קרא הוא לבדו כו' רב אשי אמר שבת שבתון עשה והו"ל יו"ט עשה ול"ת וכו':

רש"י פי' מנה"מ דאין שורפין דאי לא ממעט לה קרא אית לן למימר ליתי עשה דבאש תשרופו וידחה את ל"ת כל מלאכה, וכתב הפנ"י מלשון רש"י משמע כשיטת התוס' ממה שכתב דאיצטרך קרא דלא נימא עשה דוחה ל"ת ולא כתב בפשיטות דאיצטרך קרא שריפות קדשים מותר מטעם