עט סופר חלק ג כו

י' ט"א ר"ה כט הקשה לב"ש דלא ס"ל מתוך שהותרה וסובר אין מוציאין וכו' למה לא גזרי' בכל ר"ה וסוכה לתקוע וליטול לולב שמא יעברנה, ותי' א"כ בטלת מצות שופר ולולב לגמרי ע"ש, ותשובת ריב"א סי' מ"ד תי' לבטל מצוה ודאית לא גזרו רק משים דלא בקיאין בקיבוע דירחא והוי ספק שבת ודאי א"כ לב"ש ממנ"פ אם היום יו"ט מצוה לתקוע ולא נבטל מצוה ודאית ואי לא היום יו"ט ליכא חששא, וגם מביא תי' ד"א בר"ה ליכא ביו"ט עי' בינה לעתים הלכות יו"ט, ועי' כ"ס סי' ס"ח שעה"מ הלכות שופר:

תוס' וא"ת אפי' ב"ה מודו דלוקה דס"ל נדרים ונדבות אין קרבים ביו"ט ואמאי מוקים לה אליבא ב"ש, וי"ל מהיכא אית ליה נדרים ונדבות אין קרבים ביו"ט מלכם ולא לגבוה א"כ הוי לאו הבא מכלל עשה דאין לוקין, וא"ת כיון דאהדריה אהדריה לאיסורא קמא דהא אמרי' גבי גוזז פסולי מקדשין וכו' וי"ל שאני גיזה שלא הותרה בפסולי מקדשין כלל בהדי' וא"כ הואיל ואישתכח סמך בהו לאיסורי' מוקמי' ליה באיסורא קמא אבל הכא גבי יו"ט דאו"נ הותר דכתיב אשר יאכל, וה"ה נדרים ונדבות מתוך שהותרה וא"כ אשכחנא דהותרה בהדיא ולא אמרי' אהדרה לאיסורי קמא אלא למאי דאהדרה אהדרה ולמאי דלא אהדרה לא אהדרא וקאי דוקא בעשה:

ישו"י תקי"ח, לשיטת ריב"א דסובר אף דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ אם עבר הל"ת נידחת מפני עשה, א"כ בשוחט עולת נדבה דשחיטת קרבן מצות עשה למה ילקה עליו ע"ש, לא זכיתי להבין בדבר שתורה מגלה שלא יעשה כן כי לכם ולא לגבוה, לא שייך עדל"ת עי' במקנה כלל נ"ו אות כ"ח באריכות:

תוס' ורש"י קים ליה דב"ה ס"ל הואיל והותרה הותרה לגמרי אלא רבנן דגזור בדבר שאינו צורך יו"ט כלל, וקשה מאופה מיו"ט לחול לוקה ולא אמרי' מתוך וכו' לכ"נ דוקא בהוצאה שיש בה צורך יו"ט קצת אמרי' מתוך, אבל שלא לצורך כלל ודאי אסור מה"ת כו' וכי פליגי ב"ש וב"ה בדברים שאינן לצורך או"נ ואיכא בהן צורך יו"ט קצה וכו' וא"ת השוחט עולה מה צורך יש בו, י"ל דהכא נמי איכא שמחת יו"ט שלא יהא שלחנך מלא ושולחן רבך ריקן,:

ישו"י תקי"ח כתב רש"י דף כ"ג סובר מלאכות אונ"פ שאפשר לעשות מעי"ט אינה דוחה יו"ט כ"ש אם אפשר לעשות למחר מה לי עיו"ט או מחר לכך אופה מיו"ט לחול לוקה זה ברור בכוונה רש"י:

מג"ש כתב מה שהקשה מאופה לחול דאע"ג דהתירה תורה כל מלאכות לא התירו אלא בזמן שראוים לעשות בהם א"נ כגון קודם אכילה דאז אמרי' מתוך, אבל מיו"ט לחול שהוא לאחר אכילה ואין המלאכה ראויה בו ביום לאוכ"נ כלל כ"א למחר בהא כ"ע מודו דלא אמרי' מתוך ובהא נחלקו רבה ור"ח אי אמרי' הואיל ומקלעי אורחים דהדר חזי לאוכל נפש, מיהו הבערה והוצאה נראה דשרי כל היום דיש בה' צורך כל היום אע"ג דאינה אכיל' ומ"מ קשיא לי לקמן דרשינן לכם ולא לעכו"ם ולא לכלבים וכי גרעו משלא לצורך כלל ע"כ נרא' דגזירת הכתוב הוא שלא לצורך יו"ט שרי טפי, ורא"ש הקשה על רש"י משריפת קדשים, זה כבר תי' רש"י דף כ"ז דשאני שריפת קדשים דרחמנא אחשביה דכתיב באש ישרופו הלכך מלאכה הוא וכו' ורמב"ם נראה שהוא ג"כ תופס שיטת רש"י וחילק בין הבערה להוצאה לשאר מלאכות אפי' בשחיטה לא אמרי' מתוך אבל צ"ע בשמעתי' דמוכח דגם בשחיטה ובשול אמרי' מתוך וכן בכתובות אמרי' מתוך שהותרה חבורה לצורך הותרה נמי שלא לצורך:

תני תנא קמיה דר"י המבשל ג"ה בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש לוקה משום מבשל גיד ולוקה משום אוכל גיד ולוקה משום מבשל בו"ח ולוקה משום אוכל בב"ח ולוקה משום הבערה, א"ל פיק תני לברא הבערה ובשל אינה משנה ואת"ל משנה ב"ש היא דאמרי לא אמרי' מתוך וכו' ה"נ לא אמרי' מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וכו':

צלח מדקדק בברייתא שנויה בשול קודם הבערה, ור"י היפך הסדר והקדים הבערה לבישל גם קשה שפתח בתרתי ומסיים בחדא ופי' הבערה ובשל שחייב שאתה מחייב שתי מלקות אינה משנה, דמאן דיליף חילוק מלאכות ולא תבערו ביום השבת ואין חילק מלאכות ביו"ט, ולא ממעיטן מיום השבת למעוטי יו"ט מהבערה שמותר, והבערה שוה ביו"ט לכל מלאכות, ומאן דס"ל לא תבערו ללאו יצאה ולא לחלק א"כ הבערה ביו"ט מותר גם שלא לצורך, אבל חילק מלאכ' ביו"ט כמו בשבת ואם עשה הרבה מלאכות חייב מלקות על כל אחת, ואלה הדברים הן הן דברי ר"י הבערה ובישל לחייב שתיים על הבערה ובישל משום חילק מלאכות אינה משנה, ממנ"פ או שאמרי' בהבערה מתוך, או שאין חילוק מלאכות ביו"ט ע"ש, ועי' כ"ס סי' ס"ה ס"ו:

הקשו אחרונים דילמא ברייתא המבשל מיירי סמוך לשקיעת חמה ואוכל בלילה ולא שייך מתוך ולא הואיל עי' או"ח פסחים דף מ"ו:

ברוך טעם הקשה, אמאי חייב על בישל גיד תנא דברייתא סובר דיש בגידין נ"ט וגה"נ מותר בהנאה דכשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה הותרה ומחמת שבישל הגיד בחלב נאסר הגיד בהנאה וא"כ הוי מקלקל גמור ע"ש ומנ"ח סי' רצ"ח מביא עוד קושי' גדולה בשם פלתי על משנה במכות יש חורש תלם אחד וחייב שמונה לאוין החורש בשו"ח וכלאים בכרם ויו"ט ומקשה הש"ס דיתחייב ביו"ט משום זורע ע"ש מאי מקשה משום זורע כ"כ אסור בתנאה