עט סופר חלק ג כה

פרט ה'. הסוגי'. ביצה דף י"ב, בש"א אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ס"ת לר"ה וב"ה מתירין, עי' במפרשים אם אין מוציאין הקטן למילה או לטייל:

תני תנא קמיה דרב יצחק בר אבדימי, השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה א"ל דאמר לך מני ב"ש היא דאמרי לא אמרי' מתוך שהותרה הוציאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך, דאי ב"ה הא אמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך הכא נמי מתוך שהותרה שחיטה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ואחרונים מדקדקים למה לא מסיים לב"ש הכא נמי לא אמרי' מתוך כמו שמסיים לב"ה, עי' צלח שאין הכרח לב"ש דלמא בשחיטה מודה ע"ב:

א' תוס' הקשה ה"ה דמצי למימר רע"ק היא דלית ליה מתוך אלא ניחא ליה למנקט ב"ש דסבירא להו הכי בהדי' טפי, וצלח דף כה במשנה בהמה מסוכנת כתב דברי תוס' תמוהים דהרי כאן מוכח דר"ע סובר בשחיטה דאמרי' מתוך ע"ש:

ב' פנ"י הקשה על תוס' דאדרבה לרע"ק מוכח בהדיא ממקרא מלא דלא אמרי' מתוך דהא שמעינן בשבת קי"ד דאמר עולת שבת בשבתו לימד על עולת שבת שקריבן ביו"ט ואי ס"ד דאמרי' מתוך אמאי איצטרך קרא לחלבי שבת אטו מי גרע משלא לצורך ע"ב, [אולי הבערה יש איסר כיבוי דלא אמרי' מתוך]:

ג' ישו"י סי' תצ"ה כתב לישב קושי' תוס' עם סברת ה"ה בהבערה אינו באוכל נפש עצמו, א"כ אין ראיה מרע"ק דלא נימא מתיך בשחיטה שהוא באוכל נפש עצמו לכך הביא ב"ש דבהוצאה לא אמרי' מתוך אף שהוא באוכל נפש עצמו ע"ש ועי' בתשובת כתר כהונה סי' חי:

ר' לח"מ הקשה לפי פשטו של ה"ה דטפי יש לנו להתיר בשחיטה ובישל מבהוצאה והבערה שהרי הוצרך לבקש שם טעם, א"כ איך אמרו גבי השוחט מני ב"ש דלא אמר מתוך, אפי' כב"ש לא אתי עד כאן לא פליגי ב"ש על ב"ה אלא בהוצאה דאפי' לצורך אכילה יש לנו להתיר בדוחק, אבל בשחיטה ואפיה מודה ב"ש דאמרי' מתוך:

מר"ם ברבי מביא בשם אור יקרות תירץ נכון תוס' הקשה מה צורך קצת איכא ותי' שלא יהי' שלחנך מלא ושולחן רבך ריקם, ור"י קאמר התם דב"ש לית ליה מתוך גבי הוצאה ה"ה גבי הבערה, והשתא הק' ר' יצחק ב"א, הא ב"ש לית ליה מתוך גבי הוצאה ה"ה דלית ליה מתוך גבי הבערה והשתא שחיטת עולת נדבה ליכא צורך קצת דלא משכחת שלחן רבך אלא הבערה דעולה כולה כליל ובהבערה לא אמרי' מתוך א"כ אסור להעלות עולה נדבה למזבח והוי שחיטה שלא לצורך דאף אי נשחט שולחן רבך ריקם עכ"ל, ולא זכיתי להבין כאשר נראה מאחרונים גם זריקה חשוב שלחן רבך מלא:

ה' טור אבן חגיגה דף ז' אמאי נדונ"ד אין קרבין ביו"ט נימא הואיל ואי בעי מיתשיל עלה וראוי להדיוט דהא אפי' עולות נמי יהי' קריבין ביו"ט מטעם דהואיל למ"ד חולין נשחטה בעזרה לאו דאוריי' ואפי' באכילה מותר עי' שם שמאריך בהקטרה ל"ל הואיל, ומנ"ח סי' רצ"ח מישב קושי' תוס' אליבא דרע"ק קשה נימא הואיל ובעי מתשל ע"כ מוקמי כב"ש דס"ל אין שאלה בהקדש ע"ב:

ו' צלח הקשה לקמן דף כ' איתמר עבר שחט רבא אמר זרק הדם ע"מ להתיר בשר באכילה, רב בר ר"ה אמר זורק ע"מ להקטיר לערב וא"כ אם עבר שחט עולה אין כאן בשר לאכילה אינו זורק דם ופשיטא שאינו מקטיר אימרין כיון שלא נזרק דם ואין כאן אפי' קצת צורך היום וגם ב"ה אין אומרים מתוך ולוקה ולמה אמר כאן מני ב"ש גם לב"ה אתיא, והפלאה דף ז' כתב כיון דדעתו להקטיר הו"ל צורך קצת ע"ש, וצלח מחלק במבשל גיד שם המבשלו הוא עצמו אוכלו וכיון שכן שפיר כתבו תוס' שמקרי לצורך אבל כאן אם השוחט הוא זר אטו הכהן שמע לו לעבור על איסור ויזרק דם וכיון שכן איכא למימר שזה אינו מקרי צורך היום כלל ולוקה אפי' לב"ה:

ז' עוד הקשה דהאי תנא רצה להשמענו דלא אמרי' מתוך הול"ל המקטיר עולת חול ביו"ט לוקה, וצריך לומר דסובר הבערה ללאו יצא ולא נאסר בי"ט והוכרח לומר השוחט ומיושב קושי' תוס' שלא הי' יכול לאוקמי כרע"ק דאיהו סבר לחלק יצא א"כ הדק"ל למה לא תני המקטיר:

ח' פנ"י הקשה שרמב"ם שפסק בהלכות שבת פ"ח החובל חייב משום מפרק א"כ שייך בשחיטה שני מיני איסורין נטילת נשמה ומפרק והא דלא מחייב שוחט משום מפרק כדמוכח השוחט בשבת בחוץ חטאת לא קתני, דהיינו משום דחובל גופא לא מחייב משום מפרק אלא כשצריך לדם לכלבו דאל"כ מקלקל ומלאכה שאין צריכה לגופא, משא"כ בשחיטת קדשים ודאי צריך לדם זריקה וא"כ דלמא ב"ה מודה הלוקה דלענין איסור מפרק לא שייך מתוך שלא הותרה כלל לצורך דהא מפרק תולדה דדש היא והדישה גופא לא הותרה לצורך כדאי' בירושלמי ע"ש ועי' הפלאה כתובות דף ז' באריכות לר"י דסובר מלאכה שאצ"ל חייב א"כ בכל שוחט ביו"ט הו"ל מפרק, הרי הותר מפרק ביו"ט ע"ש:

ט' ממאי דב"ש בהא פליגי דלמא בערוב והוצאה, פרש"י אבל שחיטה שהיא אב מלאכה אפי' לב"ה לא הותרה שלא לצורך, ומקשים אחרונים וכי לא ידע מתני' דף כ"א בש"א לא יחם חמין וב"ה מתירין אלמי' דב"ה אית ליה מתוך: