עט סופר חלק ג כג

התורה להבערה דין אוכל נפש עצמו ולא יהי' דין מכשירין ולזה קאמר שפיר בגמרא דכיון דיש לזה דין אוכל נפש עצמו א"כ אי נימא מתוך א"כ גבי חמץ נמי רשאי לשורפו מטעם מתוך אלא ע"כ דרע"ק לא סבירא ליה מתוך ודוק היטב עכ"ל:

פרט ד' א' פנ"י מביא ראש מלוניל הקשה אפי' אי אמרי' מתוך נמי שפיר קאמר רע"ק מצינו להבערה שהוא אב מלאכה ואסור ביו"ט דהא חמץ בשריפה לא ילפי' אלא מנותר שריפת נותר גופא לא דחי יו"ט דקבע לו תורה בקר שני לשריפתו וישו"י תצ"ה כתב בנותר האיסור מצד כיבוי דלא אמרי' מתוך ע"ש שמאריך שרע"ק סובר מלאכה שא"צ לגופו פטור ועי' כתר כהונה סי' חי ובית יצחק יו"ד סי' כ"א:

ב' עוד הקשה פ"י ואו"ח, לרש"י דף י"ב דעיקר פלוגתי' ר"י ורבנן היינו שלא בשעת ביערו דוקא היינו מתחילת שש וא"כ מאי קאמר רע"ק הכא מצינו להבערה שהיא אב מלאכה ות"ל לאחר זמן איסורו השבתו בכל דבר:

ג' או"ח כתב קשה לי לפי' ריב"א מה רבותא דייק רבא מכאן דמוכח דרע"ק ס"ל הבערה לחלק יצא, הא בל"ז מוכח זה מדף קי"ד פ' אלה קשרים דדרש רע"ק לקרא דעולת שבת בשבתו דחלבי שבת קריבין ביו"ט. וקשה אם ס"ל הבערה ללאו יצאת ומותר ביו"ט לגמרי וכיון דאין שם מלאכה עליה א"כ קרא למה לו להתיר להקריב חלבו שבת ביו"ט פשיטא כיון דהבערה לגמרי מותר ביו"ט [אולי בהקטרה יש כיבוי עי' שנ"א סי' עא]:

ד' או"ה מביא מגאון רבי אברהם ברודא ז"ל, מנ"ל לרבא דרע"ק ס"ל אין ב"ח אלא שריפה דלמא ס"ל מדכתיב סתם חשביתו פירושו גם שריפה ומוכח נמי דהיינו בעיו"ט דאי ביו"ט קשה איך קאמר קרא לבער חמץ גם בשריפה הא הבערה בי"ט מי שרי ולעולם אימא לך דחשביתו פירושו בין בשריפה בין בשאר ביעורים:

ה' רש"י פי' ש"מ מדלא נפקא ליה דהאי יום הראשון עיו"ט הוא אלא משום דאסור להבעיר ביו"ט ש"מ וכו', הקשו נב"י ואו"ח למה תפס לשון ההיפך מדלא נפקא ליה ולא כפשיטה מדנפקא ליה מהכא דהוא עיו"ט מכח איסור הבערה ש"מ דס"ל אן ב"ח אלא שריפה ונראה לישב קושי' הגאון ז"ל עפ"י רבינו חננאל הנדפס אצל ש"ס שפי' ש"מ הבערה לחלק יצאתה דאי ס"ד ללאו יצאת תיתי עשה דהשבתה לידחי לאו דהבערה עכ"ל, ואי ס"ד דסובר השבתה משמע גם שארי ביעורים זורק לים וכדומה א"כ אפשר לקיים שניהם ולא אמרי' עשה דל"ת בע"כ שאין ביער חמץ אלא שריפה על כן אמר שאב מלאכה שיש בו עשה ול"ת ואם הי' רק לאו אץ בו עשה כמבואר ברשב"א יבמות דף ו' דאינה עשה אלא אבות מלאכות, ומדוייק גם לשון רשי יען שאמר מצינו שהבערה אב מלאכה, אבל אם נקוט יען שאמר שהוא עיו"ט לא מוכרח שאין ביער חמץ אלא שריפה כקושי' הגאון ז"ל השבתה בכל דבר וגם שריפה בכלל ודו"ק:

ו' שג"א סי' עא הקשה לפי תוס' פסחים כט שמשהה ע"מ לבערו אינו עיבר עליו כי ניתק לעשה, ורבא אמר ש"מ דלא אמרי' מתוך ופי' תוס' דאי אמרי' מתוך שרי אע"ג דבעינן צורך קצת הכא מה שמבער הוי לצורך, ועי' מג"א תמו, א"כ מנ"ל דלית ליה מתוך דילמא אית ליה ואפ"ה ביו"ט לא דכיון שיוכל להשהותן ע"מ לבערו א"כ אין בהבערה זו צורך כלל ע"ש באריכות שמעתי לישב כי שג"א סי' פ"ב חקר אם אשה חיבת בעשה חשביתו כיון שחייבת בלאו ב"י ג"כ מחוייבת בעשה כמש"כ בקידושין דף ל"ד דעשה שיש עמו לאו אף הלאו אלים אף אנו נאמר איפכא דלאו שיש עמו עשה אף העשה אלים ונשים חייבות, אבל רק אם השבתה בכל דבר א"כ שייכי לאו עם עשה תלוים זה בזה, אבל אם אין ב"ח אלא שריפה ואם מפרר וזורה לרוח אינה עיבר על ב"י אבל עשה תשיבתו אינו מקיים א"כ העשה ול"ת אינם אגודים ביחד ונשים פטורות מעשה. ורמב"ם בתמורה פסק אם לאו כולל יותר מעשה לא הוי ניתק לעשה, א"כ לדידן דקי"ל השבתה בכל דבר א"כ עשה ול"ת קשורין ביחד וגם נשים חייבות אז משהה ע"מ לבערו אינה עובר כי לאו ניתק לעשה שפיר פסק המחבר ומג"א במוצא חמץ כופה כלי כי אינו עובר שמשהה ע"מ לבערו הוא, אבל ר"ע דס"ל אין ב"ח אלא שריפה א"כ העשה ול"ת אין תלויין זה בזה ונשים פטורות מעשה וא"כ הלאו כולל יותר ולא הוי ניתק לעשה ומשהה ע"מ לבערו עובר שפיר כתב תוס' דהבערה צורך קצת הוא:

ז' איגרא רמה כתב בחידושיו, העולם מקשים לרבא בשבת דף כ"ד דלא מתרץ כרב אשי דיו"ט עשה ול"ת ע"כ ס"ל דיו"ט ל"ת גרידא הוא, א"כ קשה אעפ"י שהבערה אב מלאכה למה לא ידחה העשה הלאו, ונראה לי דיש לדקדק למה מדייק רע"ק מצינו להבערה שאב מלאכה דהא אע"פ שלא יהי' אב מלאכה אלא ל"ת גרידא מ"מ אסור ביו"ט, ונ"ל תוס' בביצה דף ח' מקשים דבשבת משמע דלית ליה לרבא דיו"ט עשה ול"ת הוא ובסוגי' משמע דס"ל דיו"ט עשה ול"ת הוא, ונראה דלק"מ דרשב"א יבמות דף ו' כתב דעשה שבתון אינו אלא באב מלאכה לפ"ז י"ל ג"כ הכי ביו"ט ומתורץ קושי' תוס' דרבא ס"ל לנפשיה כר' יוסי דהבערה ללאו יצאת אע"פ דקאמר דרע"ק הבערה לחלק יצאת, מ"מ לדידיה לא ס"ל וכיון שכן שפיר צריך רבא בשבת לתרץ שריפת קדשים אינו דוחה מלבדו, דאין כאן עשה כיון שאינו אב מלאכה אבל בביצה בחפירת קרקע לכסות בודאי אב מלאכה