עט סופר חלק ג יח

יהי' כאוכל נפש עצמו ונפ"מ דשרינן הבערה לשאר צורך קצת אפי' שלא לגבי אוכל נפש משום מתוך משא"כ אלו הי' רק מכשירין לא אמרי' במכשירין מתוך שהותרה לצורך במכשירין נתיר גם שלא לצורך בצורך קצת, גם י"ל דשרינן בהבערה אפי' באפשר מבע"י דגלי קרא דהו"ל כאוכל נפש עצמו, כלל הדבר כל מלאכה דשייך בו אוכל נפש שייך בו מתוך ושרי לצורך מכשירין דלא גרע מצורך קצת, אפי' לרבנן דר"י שרו וכן שרי אפשר מבעוד יום מה"ט דמתוך, ומלאכה דלא שייך רק במכשירין שרי רק לר"י ולא לרבנן ורק באפשר וכו' ולא אמרי' בי' מתוך מיהו בהעברה י"ל דגלי קרא דלהוי המכשירין כאוכל נפש עצמו והדר שרי אפי' באפשר מבע"י וגם אמרי' ביה מתוך להתיר צורך קצת אפי' שלא לצורך הכשר אוכל נפש ע"ש:

רמב"ם פ"א מיו"ט הלכה א' ששת ימים האלו שאסרן הכתוב בעשיית מלאכה שהן ראשון ושביעי של פסח, וראשון ושמיני של חג סוכות וביום חג השבועות ובאחד לחודש השביעי הן הנקראין ימים טובים, שביתת כולן שוה שהן אסורין בכל מלאכת עבודה חוץ ממלאכה שהיא לצורך אכילה שנאמר אך אשר ואכל לכל נפש וכו', כתב ה"ה מדברי רבינו שבכלל מלאכת עבודה סתם אינה מלאכת אוכל נפש ע"ש:

הלכה ב' כל השובת ממלאכת עבודה באחד מהן הרי קיים מצות עשה שהרי נאמר בהן שבתון כלומר שבות, וכל העושה באחד מהן מלאכה שאינה לצורך אכילה כגון שבנה או הרס או ארג וכיוצא באלו הרי בטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו כל מלאכה לא יעשה בהן ואם עשה בעדים והתראה לוקה מן התורה, וצ"ב למה מביא ב' פסוקים. כל מלאכת עבודה לא תעשו די שעובר על לאו, ולמה מביא עוד כל מלאכה לא יעשה בהן, גם לח"מ מאריך למה כתיב בפ' בא כל מלאכה וצריך אח"כ לכתוב אשר יאכל לכל נפש לשתק קרא מאשר יאכל לכל נפש ולימא כל מלאכת עבודה ע"ש:

לענ"ד לישב כל דקדוקים, לא מבעי לשיטת תוס' שצריך להיות צורך קצת גם לרש"י כתב הפנ"י צריך להיות צורך יו"ט אבנים לישב עליו, ותורה מרמז בפ' בא כל מלאכה גם מלאכת שלא נקראו מלאכת עבודה, ג"כ רק מותר אם אך אשר יאכל לכל נפש שיהי' איזה צורך אבל מלאכות שנקראו מלאכת עבודה כתב ה"ה אפי' עשאן לאכילה לוקה אבל מביט כתב וכל שאין בהן צורך אכילה בכתיבה ואריגה אסור מד"ת אפי' עשאן לאכילה דלא התירה התורה אוכל נפש אלא מה שהוא רגיל לעשות לצורך אוכל נפש כאפיה ובשול, ומ"מ נראה דאינו לוקה מדאורייתא דלאו בכלל מלאכת עבודה הוא כיון דעשאו לצורך אכילה, דלא כה"ה דכתב דלקי ע"ש. אבל לפי ה"ה מדויק לשון רבינו שנקט אם בנה או הרס או ארג שעבר על לאו שנאמר כל מלאכת עבודה, אם עשה שלא לצורך אכילה אז נקרא מלאכת עבודה, אפי' אם עשה לצורך אכילה ואז לא נקרא מלאכת עבודה, בכל זאת עבר על לאו כל מלאכה לא יעשה בהן, כסברת ה"ה על כן מביא שני פסוקים ודו"ק שמיושב בזה כמה קושי' של מפרשים א"כ יש שני שבותן לשבות ממלאכת עבודה וממלאכה והנה ביו"ט מצוה לשבות רק ממלאכת עבודה על כן כתיב רק שבתון פעם אחת, אבל בשבת וביוכ"פ חייב לשבות שני שבותן ממלאכת עבודה, וממלאכה על כן כתיב רק בשבת וביוכ"פ שבת שבתון, מן השמים הניחה לי בזכות הורי ומורי הקדושים ז"ל:

עוד יש לבאר למה בפ' ראה כתיב ביום השביעי עצרת לה' אלקיך לא תעשה מלאכה, ולא כתיב מלאכת עבודה כמו בשארי ימים טובים ועי' במפרשים, אולי כי פלוגתא בביצה דף ט"ו ר"א ור"י כתיב עצרת לה' או כולו לה' או כולו לכם דברי ר"א, ור"י סובר חציו לה' וחציו לכם, ורמב"ם פ"ו פסק כר"י, ע"ש בהג"מ הא דאמרי' בפסחים דף ס"ח מר בריה דרבינא כולא שתא הוה יתיב בתעניתא וכו' נראה לראביה דס"ל כר"א ע"ש, והנה רמ"א בסי' תקכ"ז פסק מי שמתענה ביו"ט אסור לבשל לאחרים וכתב מג"א, כיון שאינו יכול לבשל לעצמו ואין להתיר מטעם הואיל אלא היכא דמותר לבשל לעצמו בלא הואיל כגון לאפות חלה וכן אופה מיו"ט לחול ועוד אני אומר מי שמתענה בר"ה צריך ללמוד כל היום כיון דאינו מקיים חציו לכם צריך לקיים כולו ל"ה בזה גם ר"י מודה לר"א ע"ש במחהש"ק ועי' צלח שמישב בזה רש"י מי שנשבע להתענות ביו"ט לא אמרי' מתוך לפ"ז מדויק היטב הפסוק ביום השביעי עצרת ל"ה אלקיך מזה דרש ר"א כולו ל"ה, ומי שמתענה בר"ה או ע"י שנשבע צריך לקיים כולו ל"ה ואסור לבשל, על כן כתיב לא תעשה מלאכה אפי' אפי' ובשל שאינה בכלל מלאכת עבודה:

אעתק דבר נפלא מתשובת ריב"א סי' פ"ג שכתב הנה רש"י פסחים דף מז כתב למ"ד אין צרכי שבת נעשין ביו"ט ה"ט דשתי לחם אינן דוחין יו"ט דאין מותר או"נ אלא אם היא ראויה מיד באותו שעה והני לא חזי עד ישחט ויזרק הכשבים עליהן, והקשה תוס' א"כ איך שוחטין שלמי חגיגה הלא אסורין עד שיזרק דמן ואיך אופין הלא אינן ראוין עד שתאפה ר"ל א"כ לחייב על הלישה, ונ"ל בכוונת רש"י דלשיטה זו דבעי שיהי' ראוי לאלתר ע"כ הא דאופין מיו"ט לשבת משום הואיל דאורחים, וכל מידי דבידו לעשות אעפ"י שמחוסר מעשה אמרי' ביה הואיל, ועי' דף סג, א"כ בשוחט שלמי חגיגה אימת יתחייב על נטילת נשמה כשיגמור שחיטתו דמתחלה מקלקל הוא כמש"כ רמב"ם במשנה השוחט