עט סופר חלק ג יז

על יו"ט כי ששת ימים ב' של פסח א' שבועות, א' ר"ה ב' של סוכות תעשה מלאכה כי מותר באוכל נפש וביום השביעי בה יוכ"פ שבתון כל מלאכה לא תעשו כי אסור אכילה]:

אלה מועדי ה' כו' ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו, וספרתם לכם כו' וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש יהי' לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו כו' בחדש השביעי באחד לחודש יהי' לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש כל מלאכת עבודה לא תעשו אך בעשור לחודש כו' וכל מלאכה לא תעשו שבת שבתון הוא לכם כו', דבר אל בנ"י כו' חג הסכות שבעת ימים לה', ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו, ביום השמיני כו' כל מלאכת עבודה לא תעשו כו' ביום השמיני כו' כל מלאכת עבידה לא תעשו:

בפ' ראה ביום השביעי עצרת לה' אלקיך לא תעשו מלאכה, והראשונים האריכו להבין עמקי סוד ה' בתוה"ק בכל מועדים כתיב מלאכת עבודה ורק בפ' בא ובפ' ראה כתיב רק מלאכה ולא מלאכת עבודה, וגם בפ' בא כתיב כל מלאכה ובפ' ראה רק מלאכה ולא כל, ועי' רמב"ן פ' אמור וגור אריה, ורלב"ח סי' כ"ג, ולח"מ פ"א מיו"ט עם ס"ה שם, ולי יש דקדוק עצום שרק בשבת וביוכ"פ כתיב בכפול שבת שבתון וביו"ט רק שבתון:

ביום השביעי מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו:

רמב"ן פ' אמור כתב, פירש מלאכת עבודה כל מלאכה שאינה לצורך אוכל נפש כענין שנאמר ששת מים תעבוד ועשית כל מלאכתך ובכל עבודת בשדה, וקין הי' עובד אדמה, ומלאכה שהיא באוכל נפש היא מלאכת הנאה לא מלאכת עבודה תה מתבאר בתורה כי בחג המצוה שאמר תחלה כל מלאכה לא יעשה לכם הוצרך לפרש אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ובשאר כל ימים טובים יקצר ואמר כל מלאכת עבודה לא תעשו לאסור כל מלאכה שאיננה אוכל נפש ולהודיע שאוכל נפש מותר בתן ולא יאמר הכתוב לעולם באחד מכל שאר יו"ט כל מלאכה ולא יפרש בהם היתר אוכל נפש כי מלאכת עבודה ילמד על זה אבל בפר' כל הבכור בחג המצות אמר ביום השביעי עצרת לה' אלקיך לא תעשה מלאכה, והטעם מפני שכבר התיר בו בפירש אוכל נפש ולא הוצרך לאמור בו כל מלאכת עבודה והזכיר מלאכה סתם ולא אמר כל מלאכה כמו שנאמר בשבת וביוכ"פ הכוונה לא תעשה כל מלאכה אשר הזהרתיך עליה, וכתב ר' אברהם כל מלאכת עבודה מגיד שאינו מתיר אלא במלאכת אוכל נפש כדכתיב בענין הזה במקום אחר וביום הראשון מקרא קודש יהי' לכם כל מלאכה לא יעשה בהם ומהני שמזכיר שם כל מלאכה הוצרך לפרש אך אשר אכל לכל נפש הוא לבדו עשה לכם פי' מלאכת עבודה מלאכה המשתמרת לעבודת קנין כגון זריעה וקצירה וחפירה וכיוצא בהם אבל אוכל נפש אינה מלאכת עבודה ע"ש שמצא ספרי כל מלאכת עבודה לא תעשו מגיד שאסור בעשיית מלאכה מנין להתיר בו אוכל נפש נאמר כאן מקרא קדש ונאמר להלן מקרא קדש מה להלן להתיר בו אוכל נפש אף כאן להתיר בו אוכל נפש, ונראה לי כי עבודה אצל חז"ל טורח ועמל שאדם עובד בו לאחר מלשון עבודת עבד עבדים יהי' לאחיו וא"כ הי' באפשר שמלאכות קלות שאדם עושה להנאת עצמו מותרות ואע"פ שאינם אוכל נפש שיהי' אוכל נפש מרובה שהשמש עובד בו לרבו אסור, ועל כן שאל מנין שההיתר הזה הוא באוכל נפש עד שנתיר כל אוכל נפש אפי' בטורח ונאסור כל שאר המלאכות שאפי' הקלות שבהם מלאכת עבודה איקרו ת"ל מקרא קדש לג"ש ששם באת כל מלאכה לאיסור וכל אוכל נפש להתיר ע"ש ועי' רא"ה סי' תצ"ח:

בסה"מ מצוה שפ"ג, הזהיר מעשות מלאכה ביום ראשון של פסח והוא אמרו כל מלאכה לא עשה, שכ"ד הזהיר מעשות מלאכה ביום ז' של פסח והוא אמרו כל מלאכת עבודה לא העשו, שכ"ה הזהיר מעשות מלאכה ביום עצרת והוא אמרו מלאכת עבודה לא תעשו שכ"ו הזהיר מעשות מלאכה ביום ר"ה והוא אמרו כל מלאכת עבודה לא תעשו, שכ"ז הזהיר מעשות מלאכה ביום הראשון של חג והוא אמרו כל מלאכת עבודה לא תעשו, שכ"ח הזהיר מעשות מלאכה ביום שמיני של חג והוא אמרו כל מלאכת עבודה לא תעשו ודע שאלו הו' ימים טובים כל מי שיעשה מלאכה אתו שתהי' באיזה יום מהם לוקה אא"כ יהי' מלאכה ממה שיצטרך באוכל בפש כמו שבא בכתוב אחד מהם אשר יאכל לכם נפש הוא לבדו יעשה לכם ה"ה לשאר י"ט, נראה לענ"ד מלשונו הטהור שמדייק אא"כ יהי' מלאכה ממה שיצטרך באוכל נפש, ולא כתב שעושה מלאכה באוכל נפש, מבואר כסברת ה"ה מלאכות אלו ששייכות באוכל נפש בישול ואפי' וכדומה מותר גם שעושה שלא לצורך אוכל נפש. וז"כ המחבר תצ"ה כל מלאכה אסורה בשבת אסורה בי"ט חוץ ממלאכת או"נ ע"ש במג"א עמ"ש מלאכת או"נ בהנ"ל מובן:

מגן אבות דף י"ג כתב, מ"ש ה"ה דלא אמרי' מתוך רק בהוצאה והבערה ר"ל במלאכת דלא שייך באוכל נפש עצמו כמו הבערה אבל מלאכה דשייך באוכל נפש לעולם שייך ביה מתוך בכל גווני וע"כ גם בשוחט ומבשל אית שם דאמרי' מתוך משום דשייך באוכל נפש וע"כ בהוצאה שייך מתוך כיון דשייך באוכל נפש ובהבערה אע"ג דאינו באוכל נפש גלי קרא דכתיב ביום השבת וקשה לר"י דמתיר בלא"ה במכשירין למ"ל קרא דביום השבת למשרי ביו"ט משום ת"ל דבלא"ה ה"ל מכשירין דשרי וי"ל דגלי קרא דהבערה