עט סופר חלק ג טז

בני הבחור החרוץ וכו' מו"ה שמואל בנימין נ"י כתב. נלע"ד דאף אם אמרינן דלר"י לא אסור ח"ש רק בעינא ולא ע"י תערובות כידוע שיטות כמה רבוותא ז"ל מ"מ לדעתי בח"ש מאיסורי הנאה בודאי גם בתערוברת אוסר וחילא דידי מירושלמי (הל' תרומות) דמודה ר"ל באיסורו הנאה דח"ש אסור מה"ה, והנה הטעם בזה דכיון דנהנה אע"ג דרק מח"ש מ"מ הנאה הוי ואסור גם לר"ל א"כ י"ל ה"ה לר"י חע"ג דבכ"מ מודה דח"ש ע"י תערובות מותר אולם אם נתערב ח"ש מאסה"נ בודאי אוסר אף דהר בתערובות כיון דמ"מ נהנה מאסה"נ:

והנה בהצעה זו נלע"ד להסיר קושי' מהרש"א בפסחים מ"ד מעל שכם התוס' שתמה על תוס' שם ד"ה לענין חמץ בפסח דלא מצינו לאסור ח"ש רק בעינא ולא ע"י תערובות ע"ש ולענ"ד גם תוס' מעולם לא פקפק בזה דכן הוא דח"ש ע"י תערובות גם לר"י מותר ולא כתבו כן רק שם גבי חמץ בפסח דהוי אסה"נ דגם ע"י תערובות אסור משום דנהנה:

ויש ליישב בזה דברי הרמב"ם התמוהים בפ"א מה' חו"מ שהביא קרא לאסור כ"ש חמץ (עי' פרט ד' ד' קושיות עליו ועוד צ"ב דמנ"ל האי קרא להאי דרשה כיון דלא מצינו שדרשו כן חז"ל ועוד דאם אית לן קרא מפורשת למה לא לילקי) דהנה על קו' א' הי' אפשר לומר בפשיטות דאף דילפינן לאסור ח"ש מכל חלב אצטריך קרא גבי חמץ בפסח לאסור גם ע"י תערובות וכן מצאתי ראיתי בקונטרס אאמ"ו הגנ"י וכן תי' בס' בני יששכר פסחים פ"ג מ"א וכ' שם וניחא נמי דהרמב"ם סמיך דינים הללו ביחד בהלכה ו' שם כ' דין דתערובות ובהל' ז' כ' דין זה דכל שהוא לומר דעלי' קאי יע"ש אולם קושיות האחרות עומדות חזקים כראי מוצקים, ולפי מש"כ א"ש דהא דהביא הרמב"ם קרא דלא יאכל להורות בא דחמץ בפסח אסבה"נ וכמו דיליף לי' מהאי קרא בריש הל' חמץ וכקושית או"ח באמת וע"כ גם ע"י תערובות אסור כ"ש חמץ ומעתה יתרועעו אף יסורו כל הקושיות ודו"ק:

ועוד נלע"ד מלתא חדתא דהא דאיכא למילף ח"ש מכל חלב דוקא כשהי' מתחלה שיעור שלם שחל שם האיסר על כל הכזית (ועי' נוב"י מה"ת אבה"ע סי' קמ"א) וא"כ אם נתיר חלק מכזית זו משום דהוי ח"ש א"כ ע"כ צריכין אנו לומר שסר איסורו ממנו ע"כ כיון דיש לנו סברא דחזי לאצטרופי לכזית אמרינן דעוד באיסורו עומד ולא סר ממנו איסורו כיון דחזי לאצטרופי אולם ח"ש דלא הי' מעולם נקרא עליו שם איסר כגון דלא נשאר מערב פסח רק חצי זית שאור או שנתחמץ בפסח מעט חמץ פחות מכשיעור מנלן למימר שיחול עליו שם איסור משום דחזי לאצטרופי כיון דלא הוי מעולם עליו שם איסור והיתר הוי ואי מכל חלב הלא משם אין לנו לימוד רק אם הי' מתחלה שיעור שלם דומי' דחלב שהי' כשיעור וחל האיסור על כל הכזית אולם היכא דלא חל מעולם שם האיסור על חפץ זה ליכא למימר דיהי' אסור משום חזי לאצטרופי:

ויש לדמות ענין זה לסרוחי מעיקרא המבואר בע"ז דף ס"ח דלא יכול לחול עליו האיסר כיון דנפגם מעיקרא ודוקא אם אחר שחל עליו האיסור נפגם אז לא פקע האיסר ע"י הפגם לר"מ דס"ל נטלפ"ג אסור אולם היכא דנפגם דהוי כעפרא בעלמא לא יכול האיסור לחול עליו, וכן חלקו הראשונים בין חלות האיסור לפסיקות האיסור גבי נ"ט בר נ"ט דעל נ"ט בנ"ט דהיתרא אין כח לאיסור דיחול עליו יע"ש וכן הוא לדברינו גבי ח"ש דסברת חזי לאצטרופי פועל רק להחזיק האיסור שלא יסור מחפץ זה אולם שיחול האיסור על ח"ש שלא הי' מעולם בכלל איסור אפשר דגם לר"י מותר (ועי' חולין דף ק"ח בבא מיורה גדולה וברש"י שם, ויש לעיין ברש"י שם דף ק"ט ד"ה הא איסורא איכא פי' דח"ש אסור מה"ת אע"ג דמוקי מתני' בלב עוף שאין בדמו כזית ויש ליישב):

והנה לפי הנ"ל מה מאוד מדויק הלשון "חצי שיעור" ולא אמר כל שהוא אסור מה"ת דנפ"מ טובא לאסור ח"ש אם הי' שיעור שלם מתחלה ודוקא חצי משיעור שלם אסור שכבר הי' בכלל האיסור ולא כל שהוא, ומובן בזה היטב מדוע לכמה רבוותא לא שייך במלאכת שבת לאסור ח"ש דכיון דכל כמה דלא עשה מלאכה שלימה ליכא איסור כלל ולא מלאכה:

ולפי הנ"ל מיושב היטב קושי' כ"מ על רמב"ם הנ"ל שהק' למה לי קרא לאסור חמץ בפסח בכ"ש כיון דרבים פסק כר"י, והא"ש דשפיר אצטריך קרא לאסור כ"ש חמץ דלא הוי מעולם כדת שלם וא"כ לא חל האיסור מעולם על חמץ זה ובאופן זה לא הוי אסרינן חמץ זו ואצטריך קרא דלא יאכל כלל וכלל עכ"ל בני נ"י:

כלל ס"ג. פתיחה לסוגי' מתוך. פרט א'. בפ' בא כתיב, וביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי קודש יהי' לכם כל מלאכה לא יעשה בהם, אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו עשה לכם, כאן לא כתיב מלאכת עבודה:

בפ' אמור כתיב אלה הם מועדי, ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבותן מקרא קדש כל מלאכה לא תעשו שבת היא לה' בכל מושבתיכם, [ואחז"ל מה ענין שבת אצל מועדות עי' רש"י וידוע מש"פ הגאון ז"ל, שקאי