עט סופר חלק ג קסח

בטילה ופירשו כולן דהשתא לאו ר"ל ולכשתתבטל נמי לכהנים לאו ר"ל משא"כ טהורה בחולין א"כ איך קאמר התם לחם הפנים טמא בטהור בטל וטהור בחולין אין בטל ופסק כן רמב"ם פ"ו מפסולי מקדשין ממנ"פ אי לחה"פ חשיב משום קדושתו וחביבתו א"כ טמא בטהור אמאי בטל והלא כשתבטל תהי' ראוי ואי לא חשיבא טהור בחולין אין ר"ל בין אי בתר מעיקרא ובין אי בתר לבסוף וע"כ כרש"י שם דכיון דמצי לאכול לכהנים לאו הפסד מיקרי וכ"כ הקרית ספר שם א"כ אין ראיה כלל ועי' בספר שבילי דוד שמישב:

הפלתי מביא ראי' לתה"ד מפסחים דף פ"ט בחמשה שנמצא פסול אחד מפסחים דאמרי' דא"א לכל חבורה להתנות דיהי' פסח או שלמים משום חזה ושוק דא"א לכהן לאכלו דהא איכא פסח שלא למנויו ולזר א"א לאוכלו דאיכא חזה ושוק דאסור לזרים וקשה הא כאן חמשה זבחים וארבע חזה ושוק שייך לכהן ומותר בו ואחד שהוא חמישי היותו פסח אסור לכהן וכיון שלא נודע איזהו ה"ל חד בתרי בטיל ואין כאן מבטלין איסור דלא נתכוון לבטל רק לעשות פסחו כהוגן וצ"ל דהוי חזה ושיק חה"ל ולא בטיל ע"ש באריכות וחו"ד משיג דלא שייך ביטול ברוב רק במקום שספק נולד מכח התערובות ואם לא הי' רק אחד לא הי' ספק רק מכח התערובות נולד הספק שייך ביטול ברוב דומי' דסנהדרין שיש רוב מזכין ואלו לא הי' רק המזכין או המחייבין לא הי' ספק רק מפני ששניהם לפנינו נולד הספק משא"כ בדבר שאפי' אם לא רק אחד ג"כ הי' ספק כמו הכא א"כ כל חד וחד אסור מד"ת לא שייך ביטול, וראיה דמקשה לר"מ האיך אכיל בישרא ומאי קושיא ע"כ ר"מ לא פליג אביטול ברוב אלא ודאי כיין דאפי' לא הי' רק בהמה אחת הי' ספק בה ולא מצד התערובות לא שייך ביטול ובית אפרים סי' ע' משיג ברוב דליתא קמן לא שייך ביטול ופמג"ד בפתיחה לתערובות פ"א ר"מ מודה בביטל ברובא דאיתא קמן ע"ש:

לדעתי הקלושה לישב קושי' הפלתי שמסיים שאין זה מבטל איסר דלא נתכווין לבטל ונראה בשארי איסורים כיון שאין מכוין לבטל אין זה מבטל איסור וכ"כ ר"ן בע"ז ל"ג שמותר להגעיל האיסר ואין זה מבטל, אבל בקדשים שמצוה לשמור כאמור ושמרתם את משמרת תרומתי כידוע סברת אב"מ בתשובותיו סי' ח"י בקדשים לכ"ע אין מבטלין מדאוריי' יען דכתיב ושמרתם אנו מוזהרין שלא נפסדנה א"כ גם אם אין מכוין לבטל איסור בכ"ז לא קיים ושמרתם על כן אסור לבטל ומוסבר ג"כ סברת ריטב"א שמחדש לישב קושי' תוס' חולין דף ה' ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי שחיטתו כשירה הקשה תוס' מאי ארי' ברי לי דהא עזרה ר"ה וספק טומאה בר"ה ספיקו טהור ותי' שאני ספק דגבי שמירת מוקדשים דכיון דבעי למעבד בהו שימור ואפי' היסח הדעת פוסל בהם לא שרינן בהו ספק שימור עכ"ל ומוסבר בהנ"ל וינ"פ הרבני החריף מו"ה שלמה אונגאר ני' אמר בזה לישב סתירת המחבר שפסק בסי' צ"ט שמותר להוסיף לבטל איסר דרבנן ובנר חנוכה פסק שאסור להוסיף יען שסברה שמותר להוסיף אין זה מבטל איסר לכתחילה כי מוסיף רק להציל את ההיתר שנפל איסר לתוכו ואין כאן ששים לבטל ויהי' ההיתר ג"כ אסור על כן מוסיף לבטלו ואינו מכוין לבטל האיסר הא תינח בכל איסורים שייך לאמור שאינו מכוין לבטלו אבל בנר חנוכה שעשאו חכמים כנר של קודש כמנורה עי' ר"ן א"כ צריך לשמרו כמו שארי קדשים גם שנתערב אבל כיון דחכמים אומרים שאינו בטיל פחות מששים הוא אסור להוסיף בידים כי לא שייך לאמור בקדשים דבר שאין מיכוין ודו"ק:

המחבר ק"א פסק הא דבריה וחתיכה ראוי להתכבד לא בטלי דוקא שלימים וכו' ורמ"א כתב ואין חילק בין נתערבה במינם או שלא במינם וכתב הפלתי הד"מ השיג על או"ה דכתב דוקא במינו ואחרונים כתבו דמינו לאו דוקא ולא שמו עין במ"ש רמב"ם בפי' משנה ערלה פ"ב משנה ז' כל הדברים באלו דינים בזה הענין שכל דבר אסור שלא נתנו בו חכמים שיעור אלא נאמר בו אוסר בכ"ש כמו יי"נ ומה שמנו מן הדברים במינו כ"ש שלא במינו בנ"ט עכ"ל ונתכוון לאותן שמנו חכמים במס' ע"ז ע"ב:

שו"מ חלק ששי סי' ח' מאריך על רמב"ם, וכתב מצאתי דבר נפלא בירושלמי פ"ד דתרומות בסופו דאמרו שם דבלול מעלה ושאינו בלול אינו מעלה וכן הוא בתוספתא תרומות פ"א דר"י ס"ל דבלול תעלה בשאינו בלול לא תעלה ומעתה לפ"ז בקמח שנתערב שפיר תעלה אף בלחה"פ ולכך פט"ו ממ"א דביאר רמב"ם בהדיא דמיירי בסאה קמח שנפל שפיר אף בלחם הפנים תעלה אבל באינו בלול שפיר מחלק בפ"ו מפהמ"ק דאינו עולה בחולין ובלחה"פ טמא עם הטהור שפיר עולה כנלענ"ד דבר חדש בדברי רבינו עכ"ל:

רדב"ז ח"ר סי' רס"ז בהמות שנשחטו ונבדקו יחד ואח"כ חתכם לחתיכות הראויות להתכבד ושוב נמצאת אחת מהן טריפה מהו אי אזלינן בתר זמן העירוב ובאותה שעה לא היו ראויות להתכבד ובטל או דילמא אזלינן בתר השתא ואינה בטילה הדבר ברור דלא אזלינן אלא בתר השתא שהרי עתה שנמצאת הטריפה אתה בא לבטלה ובאותה שעה כבר נעשו כולם חתיכות הראויות להתכבד לפני האורחים ולא ביטילו עכ"ל:

פרט ד' בני הבחור החריף ר' שמואל בנימין ני' רצה להביא ראיה