עט סופר חלק ג קסז

דלא שייך כבוד כהנים במקדש הלכך תעלה דה"ל כל שדרכו למנות עכ"ל פי' ואנן קי"ל דוקא את שדרכו למנות וכאן בחנוכה אם נאמר שיבטל הנר חנוכה ברוב של חול לא יהי' דבר שבמנין דהא בחול אין משתמשין בו במנין ודמי לרישא אם נתערבה חתיכה טמאה בין טהורות דשפיר בטיל עכ"ל:

בהגהות מברוך טעם כתב המעיין בתה"ד יבין דבריו לאשורו והוא דהי' פשוט לתה"ד דהיכא שיש לאיסור חשיבות דבר שבמנין כשיתבטל לא יהי' דבר שבמנין אמרי' דלא בטיל מצד חשיבתו ונשאר באיסורו וחשיבתו ולא עלה על דעת תה"ד להיות מסתפק, רק אם נר חנוכה נחשב לדבר שבמנין דאפשר לומר אף דבר מצוה הוי דבר שבמנין דמצותו מ"מ כיון דסתם כל הנרות אינם דבר שבמנין גם חנוכה לא הוי דבר שבמנין אף מחמת שהוקצה לנר חנוכה יש לו שם מנין לא מקרי דבר שבמנין לענין מניעת ביטולו דאזלינן בתר שאר נרות דחול שאינם דבר שבמנין כך הי' ס"ד לומר לזה מביא תה"ד ראיה מדברי תוס' כמו כלן דאזלינן בתר עצמות איסור גבי חר"ל ה"ה הכא בנר חנוכה אזלי' בתר עצמות הנר שנתערב שהוא דבר שבמנין עכ"ל:

בתשובת פ"מ ח"ר סי' צ"ח כתב דברי תה"ד ברירין בטעמא דהא דכתבו תוס' דאזלי' לחומרא גבי חתיכה נבילה אף דנבילה לא חשיבא לישראל מ"מ כיון דאם הי' מתבטל הי' ראוי' להתכבד משא"כ בחתיכות טמאות דקודם הביטול אינו ראוי להתכבד וגם לאחר הביטול אינו ראוי מטעם דכהנים אינם מחזיקים טובה זה לזה ולכך אזלי' לקולא אבל דבר שהוא חשוב קודם ביטול ואף לאחר שיתבטל יבטל חשיבתו מ"מ לא בטיל והביא ראיה לזה מחתיכות חטאת טמאה אע"ג דבעלמא הוי ראוי להתכבד מ"מ בתר השתא אזלי' ר"ל קודם הביטול אינו ראוי להתכבד וגם לאחר הביטול אינו ראוי אזלינן לקולא ק"ו כאן לחומרא ר"ל בנר חנוכה, דלענין מצוה הוי דבר שבמנין אף דלגבי חול לא הוי דבר שבמנין אזלי' בתר השתא שהי' חשוב בשעת שנתערב באיסורא קאי וראיה מפורשת מפרוסה של לחה"פ שנתערבה במאה פרוסות של חולין דלא בטיל וכתבו תוס' אע"ג דבעלמא אמרי' דוקא ככרות של ב"ה חשיבי אבל לא פרוסות מ"מ לחם הפנים חמור טפי וראוי לכבדו כמו ככרות של בה"ב וע"כ צריכין לומר דאין חשיבתן מחמת סולת נקי דא"ר ליתני תנא דלפעמים פרוסות נמי דבר חשוב היכא שהן מסולת נקייה אלא ע"כ בחולין לא הוי חשיבי אלא ככרות שלימות אלא בלחם הפנים מחמת חומרא דקדשים הוי חשיבי ולא בטלו ואף כשיבטלו לא יהי' ראוי להתכבד אפ"ה אזלי' בתר מעיקרא ודבר חשוב מקרי ולא בטלי ה"ה בנר חנוכה כיון דקודם ביטול הי' דבר שבמנין עכ"ל עי' תוס' זבחים דף ע"ב ד"ה ככרות של בה"ב:

ישו"י כתב דברי תה"ד נכונים דבאמת כשהדבר חשוב בעצמו א"א שתתבטל מחמת חשיבתו ואף שאחר שתתבטל יתבטל חשיבתו כיון דבעת תערובות לא נתבטל אימת יגיע זמן ביטלו אבל אם אינו ראוי מחמת איסורו וע"י כן נימא שיהי' בטיל כיון דאינו דבר חשוב בזה אמרי' שפיר כיון דבעצם החתיכה זו חשובה וראוי להתכבד לפני אורחים אלא שמחמת איסורה בטל חשיבותה אמרי' אדרבה מפני ביטול איסורה חזרה להיות ראוי להתכבד כמו שהוא בעצמותה ראוי דכיון דבטל איסורה חזרה לכמות שהיתה קודם וא"כ איך נימא דבטילה אבל בזה דבר פשוט דחשובה מפני שנר חנוכה הוא דבר חשוב ואינה בטלה ועל זה לא צריך התה"ד לשום ראיה כלל כי הדבר מובן מעצמו אלא דלא נימא כיון דנרות האלו מצד עצמותן אינן חשובים אלא שמצותן מחשבין ולאיש אחר שאין צריך למצוה לא חשיבי נימא דהדבר אינו תלוי במה שהם כעת חשובין ויתבטלו שאין הדבר תלוי רק במה שהן בעצמן חשובים או אינם חשובין לזה הביא התה"ד דברי תוס' דאף לקולא לא אזלינן רק בערך מה שהם ראוים כעת ולא אזלינן בתר כמותן לומר שחתיכה גדולה כזאת חשובה ולא בטלה רק אמרי' כיון שהיא של חטאת תעלה מטעם שכתבו התוס' כ"ש לחומרא דלא אזלי' אחר כמות הדבר רק אחר איכותו ואינו בטל וזה ברור ואמת בדעת תה"ד עכ"ל:

ח"ס סי' צ"ו ביו"ד כתב דברי תה"ד נכונים מאוד ואין ספק דכל שהוא דבר חשוב בין מעיקרא ובין אחר הביטול לעולם לא בטיל דהשתא טהורות בחולין דלא הוי דבר חשוב עד אחר הביטול אפ"ה לא בטיל מכ"ש אם הי' חשוב קודם הביטול דלא יתבטל ולא משכחת ביטול אלא טמאות בטהרות דאינו חשוב כלל לא בתחלה ולא השתא ומזה לא מיירי תה"ד כלל, ואי נניח למוחלט דנר חנכה הוי דבר שבמנין אע"ג דלאחר הביטול לא יהי' דשב"מ מ"מ פשוט דלא בטיל מק"ו דטהורות בחולין כנ"ל אך על זה גופיה צריכין לדין כיון דנרות אינו דשב"מ כל השנה ולא עתה אצל כל אנשי העולם אינן נמנין רק האיש הזה שייחדן לנרות חנוכה הוא החשיבם עכשיו בימים אלו מאן לימא לן דכל כמיניה לעשותם דבר חשוב הואיל וחשובים לו זמן מה על זה מביא ראיה מטמאות וטהורות דלא הוי ד"ח מפני שכהנים אינם מחזיקים טובה אע"ג שחתיכות בשר הוי ד"ח כל השנה אצל כל עולם וגם הכהנים בחולין מחזיקים טובה רק השתא במשמר שלו בשר קודש אינם מחזקי' טובה ומ"מ לא הוי ד"ח והשתא לקולא אמרי' הכי דלבטל חשיבותא מכ"ש לחומרא להחשיב נרות חנוכה לפי הזמן והאדם עכ"ל ועי' תשובת רעק"א ח"ב סי' קנ"א:

על ראיה שמביא פ"מ מלחם הפנים כתב פמג"ד בסי' ק"א קשיא לי אהא דתניא ביבמות חטאת טמאה בטהורה