עט סופר חלק ג קסו

שזה כוונת רי"ף שלא כתב אותה משנה בפרק גי"ה וכתב כאן דליתי' להאי כללא דהא איכא חמץ בפסח מכלל דס"ל דבשארה איתיה וראב"ד מקיים שניהם ואומר מתני' דהכא ודהתם לא פליגי דהכא ה"ק החי תנא ס"ל דאין איסר הנאה אוסרין תערובתן בהנאה אא"כ הי' דבר שבמנין מש"ה לא קתני חמץ דכיון דלא הוי דבר שבמנין ונהי שאוסר תערובתו באכילה במשהו אפ"ה בהנאה אינו אוסר אבל לעולם דבר שבמנין שבאסור אכילה אוסר תערובתו במשהו באכילה, אבל נראה שאין כן דעת רי"ף וכבר תפס עליו ראב"ד מנין לו לרב ז"ל דחמץ אוסר תערובתו במשהו בהנאה וכו' ואינו ברור בעיני לומר שאסור בהנאה שאינו דבר שבמנין יאסור תערובתו באכילה ולא בהנאה וכי אסור זה נתבטל או לא נתבטל, א"ת לא נתבטל יאסר בהנאה וא"ת נתבטל עד שהותר אסור הנאה שבו האיך נשתייר בו איסור אכילה וכי מי חלקו לאסור זה שמקצתו נתבטל ומקצתו לא נתבטל ואולי לומר דכיון מדאוריי' חד בתרי בטיל כל היכי' דליכא טעמא נהי דבדאיכא טעמא אסור מדאוריי' דהא קי"ל טעמו וממשו אסור ולוקין עליו ה"מ לענין אכילה דשייך בה טעמא אבל לענין הנאה כיון דלא שייך בה טעמא חד בתרי בטיל ע"ש ועי' אמרי בינה פסחים דף כ"ט באריכות:

רמב"ם פט"ז ממ"א ה"ו וכן חתיכה של נבלה אד של בשר הטמאין שנתערבה בכמה אלפים חתיכות הכל אסור עד שיגביה אותו חתיכה ואח"כ ישער השאר בששים שאם לא הגביה הרי הדבר האסור עומד ולא נשתנה והחתיכה חשובה אצלו שהרי מתכבד בה לפני האורחין וה"ד בחתיכה של בו"ח או של חולין שנשחט בעזרה שהרי הן אסורים מדבריהן בהנייה אוסרין בכ"ש עד שיגביה אותן:

פט"ו הלכה י"ד הערלה וכ"כ עולין באחד ומאתיים וכו' נפלה לפחות ממאתיים הכל אסור בהנייה וכתב ראב"ד אינו כן שאין לך דבר שאוסר ערובו בהנאה אא"כ הוא דבר שבמנין חוץ מאיסורי ע"ז וי"נ:

הלכה י"ג פרוסה של לחם הפנים לתוך פרוסות של חולין עולין באחד ומאה כתב הכ"מ איכא למידק בפ"ו מפמ"ק פסק פרוסה של לחם הפנים הטהור במאה פרוסות של חולין לא יעלה זה סותר מה שכתב כאן וי"ל דהכא מיירי בפרוסה הטמא ולזה עולה מפני שאילו אמרו אינה עולה הי' מתחייב שריפות הכל לפי שא"א לאכול אפי' לכהנים אבל כשפרוסה טהור לא תעלה שאין הפסד שהכל יאכלו לכהנים ע"ב:

פ"ו מפסולי מקדשין הלכה כ"ב, חתיכות ק"ק שנתערבו בחתיכות קדשים קלים או הנאכלין ליום אחד בנאכלין לשני ימים אכל כחמור שבהם חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאת טהורה וכן פרוסה של לחם הפנים שנטמא שנתערבה במאה פרוסות של לחם הפנים הטהור ה"ז תעלה אבל חתיכה של חטאת שנתערבה במאה חתיכות של חולין וכן פרוסה של לחם הפנים הטהור שנתערב' במאה פרוסות של חולין הרי אלו לא יעלה אלא יאכל הכל לכהנים ככל המדומעת:

פרט ג' תרומת הדשן סי' ק"ג. שאלה בני אדם הדליקו בבית אחד ונתערבה נר חנוכה אחת בין שתי נרות שהן שמשין וכולן מניחין ודולקין ולא ידעינן איזה מן הנרו' נר חנוכה שרי ע"י ביטול ברוב ומותר ליהנות משלשתן או לאו. תשובה יראה דלא בטיל אע"ג דקיימ"ל דכל איסורין מן התורה בדברי יבש חד בתרי בטל ומותר בכל התערבו' כולן הכי הו' דבר שבמנין שהרי מדליקין אותו במנין כל לילה ודבר שבמנין אפי' שהיא איסור מדרבנן לא בטיל כדפסק בספ' התרומ' אההי' דליטרא קציעות וכ"ת לא מקרי דבר שבמנין אלא דבר שמודדין אותו בשוק במנין ולא במשקל ובאומד ובהכי ניכר שהוא דבר חשוב ולכך לא בטיל אבל הני נרות נהי נמי דמדליקין אותן במנין מכ"מ אם היו נמכרים מן החנות ממקום שמוכרין רוב דברי' במשקל כמו בארץ לועז היו נמכרין במשקל לצורך תשמיש ולהכי לא הוו מדברים החשובים ובטל ברוב והדלקה במנין זהו מטעם חובת המצות שכך מצותו נראה לומר אעפ"כ הואיל ונתערבו לאחר שהודלקו למצות והשתא הן דברים שבמנין במלתייהו אע"ג דלענין חול וכי האי גוונא לא הוי דבר שבמנין מקרי שפיר דבר שבמנין וכסברה זו אשכחן אפי' לקולא בתוספת ובאשירי פרק גיד הנשה וכן בתוספות פרק הערל דמקשה אהא דאמרינן חתיכה הראוייה להתכבד לא בטלה וא"ת אמאי חתיכה חטאת טמאה שנתערבה בחתיכת חטאת טהורות בטלה ומתרצינן דשאני חתיכת קדשים דלא מיקרי ראוייה להתכבד הואיל ואינה ראוייה אלא לכהנים והם אינם מחזיקין טובה זה לזה דכתיב ולכל בני אהרן תהי' ורגילין היו לאכול זה עם זה אף על פי שהיו חולקים במשמרות כדי שלא יבאו הקדשים לידי נותר באחזינן הכא דאף על גב דחתיכת חול כי האי גוונא הוי ראוייה להתכבד האי דחטאת הואיל ובמילתייהו כמו שהן עתה לא חשיבי ראויין להתכבד אזלינן בתר קולא ולא כל שכן איפכא לחומרא וק"ל עכ"ל:

ט"ז סי' תרע"ג כתב תמהני על גברא רבה זה אדרבה משם ראיה להיפך דכתבו תוס' דאזלי' בתר מה שיהי' אחר הביטול מש"ה בחטאת שנתערבה בחולין לא תעלה משום דלאחר שמתבטל ראוי להתכבד בה, אבל ברישא שנתערבה בחתיכות טהורה של חטאת דכי נמי תעלה אין ראויה לכבד