עט סופר חלק ג קסה

לאכול חולין בפנים וע"כ צריך להוציא לחוץ וא"כ גם לכהן נפסל החטאת ביוצא ולא מותר רק מטעם בטול וכמו כן יהי' מותר לישראל וצ"ע:

רשב"א כתב אי קשיא לך והא ס"ל לר"י דחתיכה בחתיכות עולה אלמא אף בראוי' לכבד בה בפני אורחים בטלה למאן דאמר את שדרכו לימנות שנינו י"ל דלא חשבינן ראוי להתכבד דאינו ראוי להתכבד אפי' בפני עכו"ם כיון חטאת טמאה אסורה בהנאה וא"ת והלא בב"ח אסור בהנאה ואפ"ה לא בטילא, י"ל דהתם אילו בטילה הי' ראוין בפני אורחים אבל חתיכות חטאת טמאה שנתערבה בטהורה אפי' לאחר בטיל' אינה ראוי לכבד בפני אורחין אע"פ שראויות לכהנים שאינו מאותו משמר מ"מ אסורה לעכו"ם ולישראלים ולנשי כהנים והלכך לא חשיבו, וכבר כתבתי בע"ז דמשמע מרש"י ורי"ף דחתיכות נבילה אפי' בראוי להתכבד בטלה כיון דלאו מאיסורי הנאה היא דלא כמתני' דגיד הנשה:

ריטב"א כתב חתיכת של חטאת וכו' כל מאי דשקלי וטרו בשמעתי' בהא דחתיכה היינו משום דבר שבמנין ויש מקשים ותיפק ליה משום חתיכה הראוי להתכבד בפני אורחים ויש שפי' שלא אמרו אלא בחתיכה שכיוצא בזה ראויה להתכבד בהו דאלו היא גופא אסורה היא כבו"ח וע"ז דאסור הנאה אלא ודאי ר"ל שכיוצא בזה חתיכה דהיתירא מתכבדים בה בפני אורחים וק"ל א"כ הכא בין ברישא בין בסיפא לא תעלה לפיכך פי' דחתיכה הראוי לכבד אם תתבטל קאמר וכו' ואינו מחוור לר"א ז"ל אלא פי' שזו החתיכה היא עצמה ראויה להתכבד בה בפני אורחים ישראלים אלו הי' מותרת ובריתא דהכא י"ל דמיירי כשאינה מבושלת א"נ דאפי' מבושלת כיון דרישא אינה אסורה מחמת עצמה אלא מחמת טומאה אינה נעשה חתיכה ראויה ע"ב ובחולין כתב ההיא דחתיכת חטאת טמאה שנתערבה שאיסורו מחמת טומאה לא עדיפא מחתיכה שנאסרה מחמת טעם האיסור עכ"ל ורמב"ם מאבה"ט פי"ט פסק ככר טמא שנתערב במאה ככרות טהורות כולן טמאין ושושנת עמקים כלל י"ד כתב ע"כ בדבר חשוב מייר' דאל"כ בטל ברוב ע"ש ולפי סברת ריטב"א צ"ע:

זבחים דף ע' כל הזבחים שנתערבו וכו' וניבטלה ברוב וכ"ת חשובי ולא בטלי הניחא למ"ד כל שדרכו לימנות שנינו אלא למ"ד את שדרכו לימנות מאי איכא למימר:

תוס' אלא למ"ד את שדרכו למנות תימא מי גרע שור גדול מאת שדרכו למנות הא אפי' חתיכא בעלמא חשיבא להתכבד בפני אורחים וכו' ואע"ג דאיסורי הנאה נינהו חשוב ראוי להתכבד כיון דאי הי' בטילה הי' ראוי להתכבד הילכך לא בטלי, והא דאמרי' ביבמות דחתיכה של חטאת טמאה במאה של חטאת טהורות תעלה התם אפי' תתבטל לא חשוב ראוי להתכבד בפני אורחים כהנים דאין מחזיקין טובה זה לזה שכולן שוין כדכתיב לכל בני אהרן תהי' איש כאחיו אבל של חטאת בשל חולין קאמר התם דלא תעלה דלאו דוקא טהורה בשל חולין דה"ה טמאה בשל חולין ובקונטרס פי' ביבמות דטמאה בטהורה תעלה משום דלהפסד מרובה חששו אבל טהורה בשל חולין הפסד מועט דחזיא לכהנים וזו תימא דכמה איסורי הנאה לא בטלי ולא חיישינן:

רע"ק מוסיף אף ככרות של בעה"ב תוס' אבל של נחתום לא שהם קטנות, והא דמשמע ביבמות דף פ"א דחתיכה של לחם הפנים בשל חולין לא בטלי שאני לחה"פ דסמידא טפי וראוי להתכבד בחתיכא ועי' תוס' יבמות ופ"מ ח"ר סי' צ"ח:

פרט ב' ע"ז דף ע"ד אלו אסורין ואוסרן בכ"ש יי"נ וכו' ובב"ח וכו' תנא מאי קחשיב אי דבר שבמנין קחשיב ליתני נמי חתיכות נבילה אי איסורי הנאה קא חשיב ליתני נמי חמץ בפסח א"ר חיי בר אבא האי תנא תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה וכו' הרי אלו למעוטי מאי למעוט דבר שבמנין ולאו איסורי הנאה א"נ למעוטי איסורי הנאה ולא דבר שבמנין:

תוס' הא תנא ליה התם הראוי לערל' וא"ת לעיל פריך וליתני חתיכת נבילה, הי' לו לתרץ משום דהא תנא ליה בחולין דף צ"ו חתיכת של נבלה שנתערב באלף כולן אסורות וי"ל גבי חתיכת נבילה ליכא לשניי הכי דאע"ג דתנא ליה התם בחולין מ"מ הדר איבעי ליה למתנייא הכא כקתני בו"ח ע"ש והקשה הפלתי דלמא קמ"ל דלא תימא דלא דמיא בב"ח לנבילה דנבילה ראוי לכבד לפני אורחים עכו"ם משא"כ בב"ח אסור בהנאה ע"ש ועי' ישו"י:

רי"ף כתב ואלו אסורין וכו' וליתי' להאי כללא דקי"ל דחמץ בפסח אסור ואוסר בכ"ש ור"ן כתב מיהו דוקא בשאר איסר הנאה דאין אסורין משום לתא דע"ז הוא דבעינן שיהא אסור דבר שבמנין אבל באותן שאסורין משום לתא דע"ז דהיינו יי"נ וע"ז אע"פ שאין דבר שבמנין אוסרין תערובתן בהנאה לפי שאסור להינות מאיסור הנאה וזה שלא כדברי רש"י שפי' יי"נ חביות באלף חביות וע"ז צורה שעבדהו ונתערבה באלף צורות דמשמע דס"ל אפי' בע"ז וכו' וה"מ כשהאיסור עומד בעיני אלא שאינו ניכר בהן אבל אם נמוח אינו אוסר אלא בששים שכל שנמוח לאו דבר שבמנין הוא אבל באסורי ע"ז דלא בעינן דבר שבמנין אפי' נימוחו אוסרין תערובתן במשהו בהנאה:

האי תנא תרתי אית ליה הך מתני' פליגי אמתני' ג"ה דתנן חתיכת נבלה וכו' כולן אסורות וכו' ואפשר