עט סופר חלק ג קסד

להתכבד לפני אורחין עכו"ם אבל של חטאת טמאה אסור בהנאה דהא חתיכת בב"ח דלא בטלה אע"ג דאסור בהנאה וי"ל דכל דבר הראוי להתכבד אם הי' מבטל חשוב ולא בטיל אבל בחטאת התם אינה ראוי אלא לכהנים ולא חשיבי דכהנים אין מחזיקין טובה זה לזה שכולן שוין דלכל בני אהרן תהי' איש כאחיו כתיב אבל חטאת בחולין קאמר התם דלא תעלה וא"ת דמשמע הכא דנבילה לא בטלה ובע"ז דף ע"ד משמע דבטלה דפריך האי תנא מאי קא חשוב וכו' ומשני דתרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה וי"ל דהתם לא קאמר אלא דלא איירי בהו תנא דמתני' דהתם ולא משום דסבר דבטלי ע"ב וכ"כ רשב"א:

פרי תאר סי' ק"א כתב ומסתברא לי דלא אמרו תוס' דלא חשוב אלא בחטאת דכתיב ביה לכל בני אהרן תהי' איש כאחיו כמו שדייקו התוס' אבל שאר קדשים בתר דזכו כל כהן וכהן בחלקו קפדי וקפדו וחשיב החתיכה ראוי להתכבד כגון חתיכת בכור וזרוע בשלה או בשר קדשים קלים דאינו מותר לכל ישראל אלא לטהורים שבהם הגם שאינו מותר לכל אם נתערב בהם חתיכות טמאת דיינין בה חה"ל עכ"ל:

רשב"א כתב שלא אמרו חתיכה ר"ל לא בטלו אלא בשאסורה מחמת עצמה כנבילה אבל חתיכת היתר שקבלה טעם מאיסר ונאסרה אפי' למ"ד ח"ע נעשה נבילה בטלה בששים שהרי האיסור שהוא מתבטל אינו חשוב ואע"פ שאמרו בב"ח שאינה בטילה שאני התם כיון שנתבשלו זה בזה חזר הכל כגוף אחד של איסור, ורי"ף ז"ל לא הביא משנתינו נראה דסובר שמשנתינו חולקת אמשנת דע"ז ע"ב:

ריטב"א בריה שאני כשם שחשוב לענין מלקות שלוקין עליו בכ"ש כך חשוב לענין איסור שאוסר בכ"ש במינו, עוד כתב בשם רא"ה שלא אמרו חתיכה ראוי להתכבד לא בטיל אלא כשאיסור מחמת עצמה משא"כ חתיכה של היתר שבלעה איסור בטלה וחתיכת חטאת טמאה שאיסורו מחמת טומאה לא עדיפא מחתיכה שנאסרה מחמת טעם האיסור:

כ"ס יו"ד סי' ס"ג כתב הנה תוס' בחולין כתב תחילה דנבילה ראוי להתכבד לפני עכו"ם ושוב הקשה מבב"ח דאסור בהנאה, והעלה דראויה להתכבד אחר שנתבטל והנה משום שראויה להתכבד אח"כ בודאי חומרא גדולה היא דעל זה אנו דנין שלא יתבטל מפני חשיבתו והרי עכשיו אינו חשוב ונ"ל שלא החמירו כ"כ רק משום שאסור בהנאה ואיכא תרתי שאסור בהנאה וגם איכא קצת חשיבות שיהי' ראויה להתכבד אח"כ בצירף שניהם החמירו בו כמו בדבר שאין אסור רק באכילה דחשוב ראויה להתכבד לפני נכרים, אבל איסר אכילה שאין ראויה לכבד עכשיו רק אחר הביטול לא החמירו בו משום חשיבות שיהי' לו אחר הביטול ע"ש שמישב שיטת רי"ף ובסי' ס"ה כתב דאפשר דלא החמיר כ"כ לילך בתר שנתבטל רק בב"ח דחתיכה זו הי' ראוי לכבד קודם שנעשה בב"ח וע"י שנעשה בב"ח בטלה חשיבותה כיון שעכשיו נתערב ותחזור לקדמותה כמות שהי' חשבי' לה כאלו ראויה להתכבד עכשיו ולא בטלה וכן בחטאת טהורה או טמאה שנתערבה בחתיכות של חולין כיון דחתיכות דעלמא כיוצא בה ראויה להתכבד ואח"כ תהי' ראויה החמירו אבל כל שאין כמוה ראויה להתכבד רק אחר הביטול תהי' ראויה להתכבד אפשר כה"ג לא החמירו ויש לעיין עכ"ל בדברי רבינו ז"ל נראה לישב מה שפלתי בסי' ק"י ס"ק כ"ב ד"ה באופן אחר כתב דתוס' דייק איברי תמימים בבעלי מומין אינם עולין למה לא בטילו וכתב כבר כתבו שחר"ל אף שעכשיו אסיר בהנאה כיון שיתבטלו יהי' חר"ל ולא בטיל וכן הדבר בעולין אם יתבטל יהי' הכל בחזקת תמימין וירצו למזבח אף עכשיו קרוים עולין ע"ש בהנ"ל יש הבדל גדול כי בחתיכה של איסר היא ראוי לכבד רק האיסר גורם וכיון לאחר הביטל נסתלק האיסר והי' ראוי לכבד כמקדם אבל באיברי מומין מעולם לא הי' ראוין למזבח ולא נקרא עולין ורק לאחר הביטל יהי' עולין, בזה לא אמרינן שלא יהי' בטיל בעבור לאחר הביטול תהי' ראוין לעולין ועי' במחנה חיים ח"ג על או"ח סי' ה' באופן אחר:

יבמות דף פ"א תניא חתיכה של חטאת טמאה שנתערב' במאה חתיכות של חטאות טהורה וכן פרוסה של לחם הפנים טמאה שנתערבה במאה פרוסות של לחם הפנים טהורות תעלה ר' יודא אמר לא תעלה אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות וכן פרוסה של לחם הפנים טהור שנתערבה במאה פרוסות של חולין טהורות ד"ה לא תעלה וכו':

תוס' ד"ה לא תעלה נראה לפרש דטעמא דסיפא שנתערב' בשל חולין משום דלאחר שנתבטלה ראוי להתכבד בה לפיכך לד"ה לא בטלה אבל רישא שנתערבה בחתיכות טהורות של חטאת דכי נמי תעלה אין ראויה להתכבד בה דלא שייך כיבוד לפני כהנים במקדש ולהכי לת"ק תעלה דהוי כל שדרכו וכו' וק"ק אמאי לא נקט טמאה בשל חולין ד"ה לא תעלה וכו'. פי' רש"י ד"ה לא תעלה ת"ק מודה הואיל ואפשר למכרן לכהן בהפסד מועט וחתיכה ופרוסה דרכן לימנת משום הפסד מועט לא מבטלין איסורא דאוריי' וכו' ורישא תעלה דאין להם תקנה אלא שריפה ואיכא הפסד קדשים:

ערוך לנר כתב לפי המבואר במל"מ לכל השטות שאסור לאכול חולין בעזרה א"כ האיך כתב רש"י דבסיפא לא תעלה משום דאיכא הפסד מועט שיכול הכהן לאכול התערבות בהיתר הא בעזרה ע"כ לא יכול לאכול דאסור