עט סופר חלק ג קסג

ביצי של עוף טמא וראש יוסף כתב למסקנא דמסיק דביצה שיש בה אפרח ל"ש עוף טמא או טהור כמ"ש רש"י לקמן צ"ט ד"ה אפרח שהבשר נותן טעם ל"ש טהורה או טמאה, אלא בה"א גופא לא ידענו למה דווקא טמא ולא של נבילה וטריפה דבעינן ס"א לבטל ובד"ה ודע כתב לישב שרש"י רצה לישב קושי' תוס' דמאי נקוט ביצה טפי מכל איסורין, לכך אמר ביצה עוף טמא ולאפוקי מר' חלבו דאמר ס"ב בעינן וכטעם רמב"ם דבריה הוא הוסיפו עוד בשיעורא וזה שייך דוקא בעוף טמא מקרא דבת היענה דהוה כמאן דמפרש בין קטן ובין גדול הוה בריה מש"ה הוסיפו בפליטתה ס"ב אבל ביצה טריפה לא הוי' בריה לא בענין ס"ב ובמסקנא דמסיק ביצה שיש אפרח נמי א"ש דאפרח מקרי בריה, ולר"ח אר"ה בעינן ס"ב ור"ה פליג ואמר די בס"א ע"ש:

א"ל רב אידי בר אבין לאביי למימרא דיהבת טעמא והא אמרי אינשי כי מיא דביעי בעלמא א"ל הב"ע בביצה אפרח אבל טמאה לא פרש"י אפרח שהבשר נותן טעם ול"ש טמאה ול"ש טהורה דנבלה היא וכתב ראש יוסף משמע בהדיא דאפרח שלא יצא לאויר אסור מד"ת משום נבילה ואף אם שחטו דלא שייך ביה שחיטה כלל והא דאמרי' בא"ט מדרבנן וקרא אסמכתא בהא ביצת עוף טהור שריקמה היינו שהתחיל להתרקם קצת מש"ה ליכא איסור לא משום דם ולא משום נבילה אבל כשנגמר העוף בתוך הביצה אסור משום נבילה וע"ש ברשב"א בשם בעל התרומות כתב כן והוא ז"ל חלק עליו ואמר דאינו אלא מדרבנן ועי' פר"ח פ"ו ס"ק כ"א כתב כמ"ש דאם נגמר כולו אסור משום נבילה:

אתמר א"ר חלבו אר"ה ביצה ב"ס והיא אסורה בס' ואחת והיא מותרת כתב רשב"א רי"ף פסק כר' חלבו י"א מפני חשיבותיה של ביצה החמירו בה להוסיף אחת ואינו מחוור כי לא באנו כאן לבטל את הביצה אלא פליטתה וכו' ורמב"ם כתב מפני שהוא בריה בפני עצמו עשו בה היכר והוסיפו בשיעורה כלומר שיש בה אפרוח שהוא בריה וכו' ורמב"ן כתב דלפי שיש בבצים גדולים וקטנים והבא לבטל ביצה אינו משגיח עליה לראות אם זו וכולן שוות ממש לפיכך הוסיפו אחת ע"ש וברא"ש:

כתב ראב"ד מדפריך למימרא דיהב טעמא ולא שנו ליה הא דאמרי' בששים לבטולי גופא קאמרינן משמע דביצה חשיבא בריה ולא בטלה ופ"ק דביצה משמע דבטלה אציבא דר"י דאמר את שדרכן שנינו ואיכא למימר דאינו מקדש ובטל באלף ומאתים אבל בששים לא בטלה כיון דבריה היא ורמב"ן כתב עליו אינו כדאמרי' במכות בריית נשמה חשיבא ולא בטלה אבל ביצה כחטה אחת ובטלה ולפי סברת רבותינו שכתבו שלא אמרו בששים אלא באיסר בלול וכו' אבל חתיכה קטנה בין חתיכות של היתר אף מדרבנן ברובא בטיל תו ליכא לאקשויי אמאי לא משני לבטולי ביצה גופה לא בעינן ששים דברובא בטיל, אבל הראב"ד ז"ל נראה שסובר אף ביבש לא בטיל חד בתרי עד דאיכא ששים עי' ברשב"א [שושנת עמקים כלל י"ד מביא מאו"ה דאינו מינו ביבש מה"ת צריך ס']:

רמב"ם פט"ו ממ"א ביצה שנמצא בה אפרוח שנשלקה עם ביצים המותרות אם הי' עם ששים ואחת והיא הרי הן מותרות הי' עם ששים בלבד נאסרו הכל מפני שהיא בריה בפני עצמה עשו הכר בה והוסיפו בשיעורה, אבל ביצת עוף טמא שנשלקה עם ביצת עוף טהור לא אסרה אותם ואם טרף אלו עם אלו או שנתערב ביצת עוף טמא או ביצת טרפה עם ביצים אחרים שיעורן בששים וכ"מ כתב מש"כ רשב"א שאינו מחוור שלא באנו לבטל הביצה אלא פליטתה נ"ל שטעם רבינו שעשו בה היכר כדי שלא יבואו לבטל אותו עצמה כשנראה שינוי זה בביטול פליטתה נדע שהיא עצמה אינה מתבטלת כלה מפני שהיא בריה ופר"ח ס"ק י"ד כתב ובין הנך תרי טעמא איכא בינייהו לענין דינא דלטעמו של רמב"ן אם נתבשל שלימה בתבשיל של היתר אין צריך אלא ס' מן התבשל לבטלה ולרמב"ם צריך ס"א מן התבשל לבטלה ובטרופה בקערה הוי איפכא דלטעמו של רמב"ן צריך ס"א ולרמב"ם סגי בס':

פמג"ד סי' פ"ו במ"ז ס"ק ט' מסופק אם נולדה ביצה ביו"ט ובישלה בקליפה עם שארי ביצים מי נימא תא דבקליפתה אין אוסרת דמיא בעלמא היינו דטעם קליש הוא ואין בו ליתן טעם ומתורת ביטול קאתינן עליה לפ"ז דשיל"מ לא מהני א"ד דמיא זיעה בעלמא ואין בו כח לצאת ואף משהו לא הוה ובדשיל"מ נמי שרי:

ביצה שאין לה אלא החלבון וחלמון אין לה כלל עי' בפר"ח ופמג"ד אם נתערב ברוב במינה יש להקל וכן ביצה שיש בה שני חלמונים לא חיישי' שמא מעוף טמא הוא ואם נמצא ביצה קטנה בתוך הגדולה עי' פר"ח פ"ו ס"ק ה' ועי' כרם שלמה שמביא נוהגין שלא לאכול ביצה בת יומא ועי' תיו יהושע הטעם:

כלל ע"ט. חתיכה ראוי להתכבד. פרט א' חולין דף ק' חתיכה של נבילה וכו' ותבטל ברובא וכו' שאני חתיכה הואיל וראויה להתכבד בה לפני אורחיה תוס' וא"ת א"כ אמאי אמר ביבמות דחתיכה של חטאת טמאה בטהורה תעלה, וכ"ת שאני חתיכה נבילה דראוי