עט סופר חלק ג קסב

טריפה מין היתר הוא האפרוח בעצמו ואי משום דיוצא מביצת אסור כמה דלא מסריח לא גבול ובעידנא דקגביל עפרא בעלמא הוא אבל אפרוח היוצא מביצים טמא אפרוח עצמו מין טמא הוא וכן מביצת השרץ שרץ בעצמותו הוא ואסרה תורה, א"ל לפי' תוס' מאי פריך למאי הלכתא לימא טמאה הא נפ"מ דביצת השרץ היא ומותרת וכ"ת לימא טהורה הא נפ"מ האפרוח היוצא ממנה אסורה ע"ש וכ"ס סי' נ' מישב:

כ"ס סי' נ' הקשה לפי מבואר בסי' צ"ח מתשובת רא"ש דב' מיני איסורים מבטלים זא"ז ומבואר באחרונים דדוקא ב' איסורים משני שמות אבל משם אחד אפי' אין שוה בטעמא אין מבטלין זא"ז לפ"ז איכא נפקותא לידע שהוא ביצת שרץ בודאי כשנתערב בתבשיל ביצת טמאה וביצת שרץ מבטלי' זא"ז אבל כששניהם ביצת עוף טמא לא יבטלו זא"ז וצע"ג:

חולין קכ"ו ת"ר הטמאים לרבות ביצת השרץ יכול אפי' לא ריקמה ת"ל השרץ מה שרץ שרקמה אף ביצה תוס' וא"ת ולרקמה ל"ל לי קרא לענין טומאה הא לענין אכילה פשיטא לן בלא קרא לעיל שאם רקמה ואכלה לוקה משום שרץ השורץ על ארץ אלמא שרץ איקרי וי"ל דודאי ריקמה שרץ איקרי אבל צב ועכבר לא איקרי א"נ מקרא דהכא קים לן באלו טריפות לענין אכילה שלוקה:

המחבר סי' פ"א פסק חלב בהמה חיה טמאה או טריפה וצירה ומי רגליה אסורים כבשרה, כתב ט"ז שהיוצא מן הטמא טמא כתב חו"ד והוא דאוריי' כדמוכח בבכורות דף ו' לכאורה תמוה לי דא"כ למה לי קרא דגמל גמל לאסור חלב טמא הא בלא"ה אסור משום כל היוצא מטמא ועוד קשה למה ציר דגים טמאין דרבנן הא יוצא מטמא לכן נ"ל דהאי כל היוצא מטמא מקרא דהטמאין לאסור צירן נפקא לן ולאו דוקא צירן רק כל היוצא מהן תדע דע"כ ליכא קרא אחרינא לאסור כל היוצא מהן דהא לא מקשה בבכורות רק מהטמאים מש"ה בדגים טמאין דליכא קרא דהטמאין דהא אפי' צירן מותר מדאוריי' אף כל היוצא מהן מותר ותמוה לי תוס' דף ו' שהקשו אהא דג טהור שנמצא במעי טמא דליתסר משום כל היוצא לפי הנ"ל לא קשיא מידי דבדגים לא שייך דכל היוצא וכו':

עוד מחדש שם דלא שייך כל היוצא מטמא טמא רק בדבר המתמצם מגופה אבל בדבר שנוצר בתוכה בריה חדשה בידי שמים לא שייך כל היוצא וראיה לזה בבכורות איצטרך קרא לפרה הנולד מגמל אף דהיוצא מטמא וגם קאמר התם דהא דתלה פרה הנולד בהא דכל היוצא לסימנא בעלמא ע"ש ברש"י כדי שלא תטעה אלמא דלא שייך בדבר הנוצר בטמא ולית ליה סימני טומאה הא דכל היוצא ומיושב קושי' תוס' למה ליה קרא בת היענה לפמ"ש לא קשה ע"ש ועי' אמרי בינה דיני טריפות סי' י"א שמשיג באריכות:

בחכמת שלמה בסי' פ"ו כתב ח"ס סי' י"ט העיר איך מותר למכור ביצים לנכרי הרי יש אבמה"ח ע"ש הרי מג"א הקשה בסי' רט"ז למה הוי חלב חידוש הרי נשתנה לדבר המותר ותי' ח"י דאי הוי ס"ד דכל חלב אסור שוב לא הוי נשתנה לדבר מותר א"כ כיון דביצים מותרין לישראל וגם לנכרים מכח מי איכא מידי לכך שוב גם מנבילות וטריפות דליכא מי איכא מידי מותרין ג"כ דהרי אינן אבמ"ח דהוי משתנין לדבר המותר וע"כ לא אמרי' דהיכי דליכא מי איכא מידי דאסורין לנכרים רק היכי דלא נשתנה לדבר המותר והוא עדיין אבמ"ח אבל לא היכי שנשתנה לדבר המותר זה ברור ונכון עכ"ל:

תוס' נדה דף נ' ד"ה תרנגלתא דאגמא הזכר אסור לפי שאין לו סימני טהרה ולא שרי מטעם כל היוצא מן הטהור טהור שהרי האם לא ילדה האפרוח אלא ביצים הטילה והאפרח מאפרא קא גדיל ונאסר ממילא ע"י סימני טומאה ע"ש ולא זכיתי להבין ח"ס סי' ע"ה שכתב אלו היינו יודעים שדג זה נולד מביצה דג טהור אפי' לא יהי' לו שום סימן טהרה הי' טהור ע"ש:

המחבר בסי' פ"ו פסק ביצת עוף טמא שהתחיל העוף להתרקם בה לוקים עליה משום שרץ העוף וביצת עוף וביצת עוף טהור שהתחיל העוף להתרקם בה ואכלה מכין מכת מרדות, הקשה הפרישה דהא כתב בסי' ס"ו דאם ידוע שהוא מרוקם האפרוח חייב מה"ת ותי' שאני התם דנמצא דם בתוך הביצה וממנה יולד האפרח מש"ה אסור משא"כ כאן דכבר נתהפך הדם ונעשה גבלא ונפסקה ממנו העוף שאין עוד דם בעוף לפנינו ועוף טהור מצד עצמו אלא שעדיין לא יצא לאויר העולם ואף שעדיין אין בו חיות להיות עליו שם עוף מ"מ גבלא ועפרא הוא ואינו איסור דאוריי' ועי' ש"ך:

פני אריה סי' צ"ב כתב דרבי סבר בהמה בחייה לאו לאברים עומדת א"כ לדידיה אמה"ח אמאי הוי בריה הא אין איסורו עליו משנברא שהרי כל זמן שלא נחתך אין איסור אבמ"ה עליו אלא שפרישתו מן החי גרם לו ליאסר כמו נבילה שמיתתה גורם ליאסר וי"ל דלרבי אין על שום אבר מן הבהמה שם אבר כלל כל זמן שהוא מחובר בבהמה אלא כל האברים בחבורם יחדיו בשם בהמה יקראו עד שיופרש אחד מהם ואז יולד לו שם חדש שנקרא אבר וכיון שכן בפרישתו מן הבהמה הוי כבריה חדשה שנולד לו שם חדש ונמצא בריאתו ואיסורו באין כאחד בשעה שפורש מן החי ע"ש שמאריך בנפלאות:

פרט ד' דף צ"ז א"ר נחמן ביצה בששים ואין ביצה מן המניין פרש"י