עט סופר חלק ג קס

דפוסק כר"י בין בגיד בין בחלב דאינו נוהג בשליל ע"כ כמו חלב לאו בריה משום דאינו מתחילת יצירה גם גיד לאו בריה הוא מש"ה השמיט המתני' דלא אתיא אלא כר"מ אבל רמב"ם לשיטתי שפסק גיד בבן ח' אסור א"כ גיד שפיר מקרי בריה מתחילת יצירה ומקרי בריה ולא בטיל ע"ש שמאריך בסוגי':

פמג"ד ק"ב ס"ק ג' מביא פרישה שלא אמרו דבר שדרכו למנות אלא ששם איסור קבוע עליה ולא זה שלמחר תהי' מותרת וה"ה כל דברים החשובים כמו בע"ח וחתיכה ראוי להתכבד וכדומה לא שייכו כשחוזר להיתרו ועי' בילקוט הגרשוני אות בע"ח שכתב ביצה דף יו"ד הקשו תוס' וליבטלי ברוב וי"ל דב"ח חשיבי ולא בטלו א"נ הו"ל דשיל"מ והקשה בינה לעתים הא תי' הראשון הוא אמת א"כ מה א"כ שייך לכאן ותי' בספר טוב טעם ודעת עפ"י פמג"ד הנ"ל וזה כוונת דתוס' ממנ"פ לא בטל דבע"ח חשיבי ולא בטילי וא"ת הא בדשיל"מ לא שייך דין דבר חשוב א"כ בפשיטות לא בטל מצד זה גופא דהוי דשיל"מ ע"ש:

ט"ז סי' ק' חשיבות דברים שלא תהי' בטלים הוא מדרבנן דכיון שמן התורה יש חשיבות דלוקין על אכילתה אפי' היא פחות מכזית דהא סתמא כתיב אצל מינים טמאים לא תאכל אותם אפי הם קטנים ע"כ החמירו רבנן בתערובות שלהם אבל מה"ת היא בטילה כשאר איסורים ונפ"מ לענין ספק אי הוה בריה אי לא הוה ספיקא דרבנן ובטל אבל אי הוה בריה אלא שהאיסור ספק בזה אפי' באלף לא בטיל כגון ביצי ספק טריפה וכי"ב בתשובת פני אריה סי' ע"ז מקשה כיון דקי"ל כרב שאבמ"ח צריך כזית א"כ לא אחשבי רחמנא ראוי שלא יהא חשוב בריה לענין ביטול, ותי' ענין גזירותן כך היא דמאחר שמצאו דמה"ת אם אכל הבריה אע"פ שאינו אלא כ"ש ואין כאן שיעור הנאת אכילה חשיבא ללקות עליה החמירו בה גם הם שאם נתערב אפי' באלף אע"פ שזה ודאי אינו נהנה מן הבריה אפ"ה לא תבטל ולהכי אבמ"ח נמי אע"פ שצריך כזית מ"מ סגי במשהו בשר ועצמות הרי שלוקין על אבמ"ח אע"פ שאין בו הנאת אכילה וע"כ לומר דמשום שהוא בריה שלמה אחשביה וכו' ונראה פשוט הא דאינו בטיל דוקא ביש בו כזית בין הבשר וגידין ועצמות אבל אבמ"ח פחות מכזית בטל כשאר יבש ביבש ע"ש ועי' פר"ת ופמג"ד שמחולק:

פרט ג' ביצים עי' עט סופר כלל ל"ב נדפס הסוגי' באריכות:

חולין ס"ד אמר מר חלבון וחלמון מעורבין זה בזה בידוע שהוא ביצת השרץ וכו' אמר רבא שאם ריקמה ואכלה לוקה עליה משום שרץ השורץ על הארץ [ואי לא אשמעי' שהיא ביצת השרץ אלא טמאה סתם ה"א משום עוף טמא הוא דאסירי ובעי לאתרויי ביה משום שרץ העוף ואי אתרו ביה משום שרץ הארץ לא לקי] אי הכי מאי אירי' דטמאה אפי' דטהורה נמי דתניא כל השרץ השורץ על הארץ לרבות אפרוחים שלא נפתחו עיניהם מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא והקשה אחרונים מה מקשה מראב"י דסובר כן ורבנן סברו שאפרח שלא נפתח עיניו מותר עי' פר"ח:

ח"ס סי' ע"ח ד"ה קרא אסמכתא בעלמא משמע אפי' בתוך הקליפת אפי' יש בה חיות אינו אלא אסמכתא וכן משמע בביצה דף ז' אך ברש"י דף צ"ח פרש"י דביצת אפרוח איכא נבילה כיון דהוי בשר בעי שחיטה ואי לא הוי נבילה ולזה נתכוון בספר התרומה, ורשב"א שפך סוללה עליו וחשב דאאפרוח שיצא לאויר עולם ולא נתפתחו עינו קאי ע"ב, וכ"כ פר"ח פ"ו ס"ק כ"א:

אמר חזקיהו מניין לביצת טמאה שהיא אסורה מה"ת שנאמר ואת בת היענה וכי בת יש ליענה אלא איזו זו ביצה טמאה:

תוס' שאם ריקמה ואכלה לוקה משום שרץ, וא"ת לאכילה ולמלקות ל"ל ריקמה הא קי"ל כל היוצא מן הטמא טמא, וכן בסמוך דרוש מבת היענה ל"ל וכו':

ראש יוסף דף צ"ח כתב לשיטת תוס' שכל היוצא מן הטמא לוקה מה"ת דלא כרמב"ם קשה לי מה מקשין למה לי בת היענה דכל היוצא מן הטמא טמא מאי קושיא דאי מהתם לא הוי לקי עליה אלא בכזית ככל שאר איסורין שבתורה לכך פרט הכתוב ואת בת היענה בין קטן בין גדול דליחייב ע"ש:

ח"ס סי' ע' מביא קושיא תוס' כתבה דס"ד כיון דביצת טהורה שרי ה"ה טמאה ולר"מ דס"ל בחולין ק"ב אבמ"ח אינו נוהג בעוף בת היענה ל"ל ותי' בשר מה"ח מודה ר"מ נוהג בעוף ואיצטרך בת היטנה דס"ד הואיל ביצת עוף הוא כציר מבשר מה"ח ואפ"ה שרי ה"ה דטמאה קמ"ל:

חר"ן כתב, וא"ת למה לי רקמה בלא"ה נמי לילקי דקי"ל דכל היוצא מטמא טמא, י"ל אין הכי נמי דאסורא אבל מילקא לא לקי עד שעת רקום אבל בתוספות אמרו שביצת השרץ שלא רקמה מדאוריי' שריא דכיון דביצה אפי' טהורה כי שריא רחמנא חדוש הוא דהוי אבמה"ח איסור טומאה נמי אישתרי לגבה בבכורות הוי ס"ד למימר הכי גבי חלב דכיון דשריא חלב טהורה ה"נ שרי חלב טמאה אלא דמיעט התם בהדי' ולהכי נקט שאם רקמה ואכלה לקי דבלא ריקום אפי' אסורא ליכא מדאוריי' דשרי איסור אבמה"ח לגבי ביצה איסור טומאה נמי שריה ביה וכו' ולא נהירא דכיון דמגלי לן קרא דביצת עוף טמא אסורא ממילא ידעינן דאיסור אבמה"ח