עט סופר חלק ג קנח

ועי' ש"ע סי' ר"י, ומג"א סי' תע"ה במרור אם יוצא בבריה ועי' רדב"ז ח"ר סי' ת"ב באריכות וכ"מ ברכות פ"א:

מכות דף י"ז תוס' ורבנן בריית נשמה חשובה חיטה לא חשיבה תימא בחולין אמרי' שאני גיד דבריה היא ולא בטיל אע"ג דלית ביה נשמה, וי"ל דהכי קאמר שאני גיד דבריה היא וכיון דאתית מבריית נשמה שפיר הוי בריה ולא נראה דהא נבלה דקאתי מבריית נשמה ואעפ"כ לא הוי' בריה אלא ע"כ הטעם תלוי דכל שאובד שמו כשנחתך הוי בריה וניחא מנבילה שאינו אובדת שמה שלפעמים אף כשנחתכה קורין אותה נבילה ולכך לא הוי' בריה אבל גיד אובד שמו על ידי שנחתך:

ריטב"א כתב לענין מה שאמרו דבריה לא בטלו כל שיש בה שלשה דברים א' שיש דבר שיש בעצמו רוח חיים, ב' שהוא אסור מתחלת ברייתו כגון שרץ וכיוצא בו ולאפוקי נבלה וטריפה ודבר שכולו גוף מחובר ושאלו נחתך אין שמו עליו לאפוקי חלב שאינו במקום אחד גוף מסוים ואפי' מקצת ממנו נקרא חלב וכולן בגיד הנשה, אבל ביצה אפי' של עוף טמא לא חשיבה בריה דכי מעורה ביה פירשה בעלמא הוא וכי הוי' בריה לנפשיה אין בה רוח חיים ע"ש, אבל עי' בשמ"ק ביצה דף ג' אלא למ"ד את שדרכו וכו' וא"ת ותיפק ליה דביצה בריה היא כיון שהיא של בעלי חיים ולא בטלה, תי' ר"י דלא אמרו בריה אלא בביצת עוף טמא שהיא אסורה מתחינת ברייתה, וצל"ח כתב אפי' אם ביצת טריפה חשובה בריה היינו אם התרנגולת נטרפה עכ"פ שנים או שלשה ימים קידם שנולדה הביצה דכל דמתיילדה האידנה מאתמול גמרה לה וקודם אתמול עדיין לא נגמרה והתרנגולת כבר נטרפה קודם לזה וא"כ הביצה אסורה מתחלת ברייתה שקודם שנגמרה לא מקרי בריה ומעת שנגמרה ואז היא בריה וכבר היא אסורה ולכן ביצה כזו אפי' באלף לא בטלה ע"ש ועי' ש"ך סי' פ"ו ס"ק יו"ד כתב דטור לשיטתו דביצה חשוב בריה א"כ קשה קושי' שמ"ק:

עי' תוס' כריתות דף כ"ג ד"ה בוולדות קדשים וקסבר בהווייתן הן קדושים דאיסור חלב ואיסר מעילה בהדי הדדי קא אתו וא"ת הא איסור חלב קדים ממעי אמו דא"ר יוחנן חולין דף ע"ה תלש חלב מבן ט' חי חלבו כחלב בהמה דחדשים גרמו ולא אויר וי"ל דנהי דלא בעי אוירא דולד שיצא לחוץ אלא מ"מ בעינן אוירא דחלב שיוצא החלב לחוץ וממעי אמו לא חי"ל א"כ צ"ע מה שהקשו מחלב כיון שלא נאסר מתחילת ברייתו וצ"ל שלא נקרא חלב עד שיצא:

רשב"א דף צ"ז הכא במאי עסקינן בביצת אפרח אבל טמאה לא כתב הראב"ד ז"ל מדקא פריך הכא ולא שני לה הא דאמרי' ביצה בששים לבטולי גופא קאמרינן משמע דביצה גופה חשיבה בריה ולא בטלה, ובביצה משמע דבטלה אליבא דר"י דאמר את שדרכן לימנות שנינו ואיכא למימר דאינו מקדש ובטל באלף ומאתים אבל בס' לא בטלה כיון דבריה היא וכתב עליו רמב"ן מש"כ שביצה בריה היא ולא בטלה אלא באלף ומאתים אינו כדאמרי' במכות בריית נשמה חשיבא ולא בטלה אבל ביצה כחטה ובטלה, עי' ב"י ק"י, רמב"ם פסק פט"ו ממ"א ביצה שנמצא בה אפרח שנשלקה עם ביצים צריך ס"א מפני שהוא בריה בפני עצמה עשו בה היכר ויש להסתפק אם קורא אותה בריה מפני האפרח שבה אבל אם יש בה דם ואין בה אפרח לא חשיב בריה ע"ש, ועי' ש"ך פ"ו ס"ק ט"ז כתב שביצה עצמה היא בריה ע"ש וס"ק כ"ג ופר"ח ק' ס"ק ב' ביצה שיש בה אפרח ג"כ לא מקרי בריה:

דף צ"ט בריה שאני ואי קשיא לך הא דתנן בזבחים לבטיל ברובה ומשני בעלי חיים לא בטילי אמאי לא משני בריה שאני י"ל שאין קרוי בריה אלא דבר שאיסורו מתחלת ברייתו וכו' ואי ק"ל א"כ חלב שנאסר מתחלת ברייתו יהא חייב בכ"ש תי' ר"י ז"ל דכל שיחלק שמו עליו כגון חלב דכשהוא שלם נקרא חלב וחתיכה קטנה ממנו ג"כ נקרא חלב אין זה קרוי בריה אבל דבר שאבד שמו כשנחלק זהו נקרא בריה כציפור טמאה בעדנו שלם נקרא ציפור ואם נחתך אינו קרוי אלא חתיכה של עוף טמא וכן גיד כשנחלק נקרא חתיכת גיד וכן אין קרוי בריה אלא בריית נשמה כגון ציפור או גיד שהי' חיות בעוד הבהמה חיה אבל בריה שאין לה נשמה לא מקרי בריה ע"ש:

פרט ב' חולין דף ק"ב, א"ר אבר מה"ח צריך כזית מ"ט אכילה כתיב ביה, ת"ש דא"ר אכל צפור טהורה בחייה בכ"ש במיתתה בכזית וטמאה בין בחייה בין במיתתה בכ"ש וכו' פרש"י במיתתה בכזית דבנבלה אכילה כתיבה וכל אכילה בכזית בר מאבמ"ח דרבייה קרא וקפיד אאבר לחודיה טמאה בין בחייה בין במיתתה בכ"ש חייב דבריה היא ולא צריכא שיעור כדתנן באוכל נמלה כ"ש שחייב משום שהיא כברייתה אלמא בריה אסורה בכ"ש אבל לאו דנבילה ליכא לחיובא משום בריה דכשנבראת לא הי' עליה שם נבלה הלכך אלאו דנבילה לא מחייב עד כזית:

רמב"ם פ"ד ממ"א האוכל עוף טהור חי כ"ש לוקה משום אוכל נבלה ואע"פ שאין בו כזית הואיל ואכלו כולו ואם אכלו אחר שמת עד שיהי' בו כזית ואע"פ שאין בכולו בשר כזית הואיל ויש בכולי כזית חייב עליו משום נבלה וכתב ה"ה בחולין אמר רב אכל צפור טהורה בחייה בכ"ש במיתתה בכזית וכתב רבינו שאפי' בחייה הוא משום נבלה,