עט סופר חלק ג קנז

לאמור שמא לא יצא כולו ונשאר בגומה א"כ רצונך לאסור הכחל אשר הי' בחזקת היתר וכעת תהי' אסורה בעבור חלב שבגומות שקבלו טעם בשר מה אולמי' חזקת היתר דקדירה מחזקת כחל על כן כחל אסורה וצריך ששים ודו"ק:

כלל ע"ח. בריה. פרט א'. חולין דף צ"ו, אר"פ כתנאי אכלו ואין בו כזית חייב, רי"א עד שיהא בו כזית מ"ט דרבנן בריה היא תוס' בריה היא ובדף ק"ב אמרי' אכל צפור טהורה בחייה כ"ש במיתתה כזית אכל צפור טמאה בין בחייה בין במיתתה בכ"ש דאבמ"ח ועוף טמא חשיבא להו בריה, וא"ת מ"ש דאבמ"ח ועוף טמא וגיד ושרץ חשיבי טפי בריה מנבלה טהורה במיתתה בכזית ולא חשיבא בריה וכן טבל לא חשיבי ליה רבנן בריה במכות דף י"ז וי"ל דה"ט דהני דכי אמר רחמנא לא תאכל גיד ולא תאכל עוף טמא וכן באבמ"ח כאילו פירוש בין גדול ובין קטן דכולהו מקרי גיד ועוף ובלבד שיהי' שלמים, אבל נבלה חתיכה נמי משמע נבלה, וכן טבל דאי הוה כתיב אל תאכל חטה של טבל אז הוה חשיב בריה וכו' וא"ת דתנן במכות י"ג כמה יאכל מן טבל ויהי' חייב רש"א כ"ש וח"א בכזית א"ל ר"ש אי אתם מודים באוכל נמלה כ"ש חייב אמרו לו מפני שהוא כברייתה א"ל אף חטה כברייתה ומסיק בגמרא רבנן בריית נשמה חשיבא חטה לא חשיבא והשתא קשה הרי גיד ואבמ"ח דחשיבא בריה אלמא לא תליא מילתא בנשמה ואפי' הוה נשמה בחטה לא חשיבא בריה כדפרישית דלא דמי למפרש דלא תאכל טבל כתיב ולא כתיב לא תאכל חטה של טבל ונראה לפרש דרבנן לדברי ר"ש קא מהדרי ליה לדידן אפי' הוה חטה נשמה לא חשיבי ליה בריה דלא דמי למפרש, אלא לדידך דחשבת ליה בריה אלמא לית לך טעמא דמפרש מ"מ לא דמי לנמלה דלנמלה איכא נשמה, וא"ת ור"ש דחשיב חטה בריה האיך תרומה עולה בק"א הא אמרי' דבריה לא בטלה גבי גיד וכ"ת דהתם היינו טעמא דכשנולד נולד האיסור עמו כמו גיד ושרצים ואבמ"ח ועופות טמאים אבל תרומה מותר עד שימרח [י"ג עד שיפריש] אכתי ערלה וכ"כ לא יבטלו [וצ"ע מטבל דקודם מירוח לא חל טבל קשה לי הא דנבילה לא מקרי בריה נפקא מברייתא אכל ציפור וכו' י"ל דלענין ביטול מקרי בריה דנבילה יש בו ג"כ איסר דאינו זבוח ולגבי איסור זה הוא מתחלת ברייתו דמיד יש בו איסר דא"ז וברייתא מיירי לענין ללקות בזה הוא דאמרי' לענין לאו לא הוי מתחלת ברייתו ולומר דלענין איסור עשה ליכא כלל דין בריה דסברת רז"ל דבריה לא בטל כיון דתורה אחשבי לענין ללקות עליו בכ"ש אבל לענין איסור עשה לא אחשבי קרא א"כ מה הקשו תוס' לר"ש ערלה וכ"כ לא לבטל הא לר"ש מעיקרא ליתא כלל לדין בריה לא בטל דהא לא חזינן דאחשבי דהא לר"ש ממילא כ"ש למלקות, עי' תוס' רע"ק מכות אות י"ד] וכ"כ ראש יוסף לר"ש לא קשה קושי' תוס':

דף ק' ואמאי ליבטל ברובא שאני גיד דבריה כתב רא"ש יש מן חכמים שכתבו דבריה בטילה בט' מאות וששים וכו' והא דגיד מקרי בריה וכן אבמ"ח ודג טמא ועוף טמא אבל לא עוף טהור מת דאמר לקמן ק"ב אמר רב אכל ציפור טהורה בחיה בכ"ש במיתתה בכזית וטומאה בין בחיה בין במיתתה בכ"ש, פרש"י דנבילה לא מקריא בריה דלא הי' נבילה כשנוצרה אבל גיד ועוף טמא ואבמ"ח חל איסורין משעה שנוצרה וקשה הרי חלב וערלה וכ"כ דאסורי משעת ברייתן ובטילי וי"ל דכל דבר אם יחלק ואין שמו עליו נקרא בריה דעוף טמא שלם נקרא עוף וכשאין שלם אין קוראין אותו עוף אלא חתיכת עוף טמא וכן גיד נקרא חתיכת גיד וכן אבמ"ח אבל נבילה אפי' חתיכה מיקרי נבילה דכל דבר שנתנבל קרוי נבילה ואינו שם העצם וכן שור הנסקל לא מקרי בריה משום דכתיב לא יאכל בשרו דמשמע אפי' חתיכה אחת ממנו אבל הכי קאמר לא תאכל אותם בין גדול בין קטן כי על שלומתן נקראין כן וכו' וי"מ דאף רבנן בעו דבר שבא מבריית נשמה וגיד ואבמ"ח באים מדבר שיש בו נשמה:

ר"ן כתב הוי יודע דלא מקרי בריה אלא בשלשה תנאים האחד שיהא אסורה מגופו כיצד כגון גיד וכיוצא בו בו שהוא אסור מתחלת בריתו אבל צפור טהורה וכיוצא בה שהיא מותרת אע"פ שנתנבלה כיון שדבר אחר גרם לה ליאסר לאו בריה וכו' תנאי שני דהיינו ברית נשמה כגון ציפור אי נמי גיד דהוה ביה חיותא אבל היכא דלאו ברית נשמה הוא אע"פ שהוא כברייתו כגון חטה לאו בריה הוא מיהו חלב לא מיקרי בריה אע"פ שהוא ברית נשמה לפי שאין נולד במקום אחר ואינו כעין בריה שהוא מקובץ כאחד תנאי שלישי שתהא שלמה שאלו נתרסק ממנה אבר אין תורת בריה עליה אפי' אותו אבר שנתרסק אין הנשמה תלוי בו הרי היא מתבטלת כאילו אינה בריה בנזיר דף נ"א איבעיא לן כי האי גונא לגבי מלקות אי חשיבא בריה למלקות עליה בכ"ש או לא ולא איפשטא ומדלענין מלקות ספיקא לענין שתאסור תערובתה אפי' באלף נקטינן לקולא דבריה לא בטלה דרבנן הוא ובספיקא דרבנן נקיטינן לקולא:

לענין ברכה על בר"ה פחות מכזית תוס' ברכות ל"ט ויומא ע"ט מביא ירושלמי שמברך על פרידה של ענב