עט סופר חלק ג קנה

נגד כחל דאוריי' ובחנם השיג הט"ז על הרב בזה וכ"כ נקה"כ:

רשב"א כתב כחל מן המניין לפי שהוא עצמו מותר הוא ובשר גמור הוא ודוקא כשנפל לתוך קדירה של בשר אבל נפל לתוך יורה של חלב הרי היא כשאר איסורין דבעינן ששים בר מדידיה וחלב שבתוכו אינו מצטרף להעלותו דהא לא ידעי' כמה נפיק מיניה:

הא דאיבעיא אי בדידיה משערינן או במאי דנפיק, כתב רמב"ן דדוקא כחל דאיבעי להו משום דכחל עצמו מותר, אבל חתיכה נבלה שנפלה לקדירה ודאי מפשט פשיטא להו דבדידיה משערינן וכו' מיהו קשיא לי כיון דעיקר איסורו של כחל אינו אלא מדבריהם שיעורו ששים נמי מדבריהם דאי מדאוריי' חד בתרי בטיל כי לא ידעינן כמה נפיק מאי הוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא וכו' וי"ל לא אמרו להקל בספק דרבנן אלא כשאין ההיתר או האסור לפנינו כגון שנאבד או נשפך משום דאמרי' אלו הי' לפנינו הי' בו ששים לבטלו, אבל כשהאיסר והיתר הכל לפנינו ואין הספק אלא שאין אנו יכולין לעמוד על פליטתו בהא ודאי לא אמרי' להקל ואפי' למ"ד טע"כ לאו דאוריי' מ"מ רבנן שיעורי ששים הסכימו לכל איסורין וששים מבוררים הצריכו כיון שהאיסור והיתר לפנינו:

רא"ש כתב אע"פ שהכחל עצמו אסור לא אמרי' חנ"נ ואסורה כל החתיכה ויצטרך ששים לבד מכחל לפי שאיסורו של כחל אין משום שיש בו טעם חלב יותר מבשאר בשר אלא לפי שיש בו גומת שחלב כנוס לתוכו ויש באותו חלב טעם בשר וא"א להפרישו מן הבשר ואע"ג דבגמר בשולו יוצא כל החלב מ"מ קודם גמר בשולו נאסר בשביל חלב שבגומות ותו לא משתרי דחיישי' שמא יאכלנו קודם גמר, ולפי שאין הכחל נאסר מחמת עצמו אלא מחמת חלב הכנוס בגומות לכך הוי כמו שאר בשר לבטלו:

מעדני י"ט כתב תוס' כתב משום דאפשר לסחטו אסור קשיא לי למה השמיט רבינו ולא פירש כך, לכן נ"ל דרבינו סובר דכל שעדיין לא חל עליו שם האיסור לפי שמתבשל עדיין אין זה בכלל אפשר לסחטו, שאין אומרים אפשר לסחטו אסור אלא כשחל עליו האיסור שכבר נאסר אעפ"י שאח"כ אפשר שיסחט האיסור ממנו אמרי' דאפ"ה נשאר באיסורו ואסור מש"כ הכא שהוא מתבשל עדיין ולא נאסר לא שייך לומר אפשר לסחטו אסור וסברא מעליותא היא ע"ש:

ואולי כוונת רא"ש שלא כתב אפשר לסחטו אסור עפ"י חו"ד בסי' ק"ו מסביר למה אפשר לסחטו אסור כיון דליכא טעמא עפ"י מרדכי ביבמה שרקקה דם כיון דהיתר לא הי' ניכר קודם ביטול לא שייך ביטול, והנה אף למאן דלית ליה חתיכה נ"נ בב"ח היינו כשנסחט החלב אבל כל זמן שחלב בתוכו לקי על חצי זית בשר וח"ז חלב וה"נ בשאר איסורים כל זמן שטעם נרגש בחתיכה איתעביד ליה היתר גופיה איסור ולוקה על חצי זית וח"ז איסור רק כשיצא ונסחט האיסור ס"ל דאין חנ"נ אבל משהו איסור שנשאר בתוכו לא נתבטל כיון שקודם הביטול לא הי' ניכר ההיתר דהא הי' על ההיתר ג"כ שם איסור כסברת המרדכי, ע"ב על כן בכחל שבשר היתר רק כנוס בגומות ואם נסחט ויצא הכל מה שנשאר משהו בטיל והכל מותר:

פלתי בסי' כ"ב כתב מה שתמה הד"מ בב"י דאין משערין רק נגד דם ולא נגד החוטין, וכתב רמ"א אטו אנן ידעינן כמה דמים בלעו והסכים עמו הש"ך ולפי מש"כ תוס' בכחל דאמרי' פשיטא דבדידי' משערינן דאי במה דנפק מנא ידעינן וכתבו תוס' דהואיל חלב שחוטה דרבנן ה"ל ספק דרבנן ומותר, וא"כ אף בחוטין דלא ידעינן כמה בלעי ונפק מיניה היותו איסר דרבנן יש להתיר ע"ש, ולב אריה כתב לא ירדתי לסוף דעתו הרחבה דמייתי חובה לנפשיה דאדרבה מוכח מכאן איפכא דהא בעינן ס' נגד כל הכחל משום דלא ידעינן כמה נפיק מיניה אף דחלב שחוטה דרבנן רק שתוס' כתבו דקדרה אחרת אין ראוי לאסור מספק והיינו כיון דיש ספק אם יש כאן איסור כלל דשמא כבר יצא כולו בקדרה ראשונה וא"כ גבי ורידין ודאי בעינן ס' נגד כל הורידין זה ברור:

פרט ו'. פסק. רמב"ם פ"ט ממ"א הלכה י"ב, הכחל אסור מדברי סופרים שאין בשר שנתבשל בחלב שחוטה אסור מן התורה ואם בשלו עם בשר אחר משערין אותו בששים וכחל מן המניין כיצד אם הי' הכל עם הכחל כמו ששים בכחל הכחל אסור והשאר מותר ואם הי' בפחות מששים הכל אסור ובין כך ובין כך אם נפל לקדירה אחרת אוסר אותה ומשערין בו בששים כבראשונה שהכחל עצמו שנתבשל נעשה כחתיכה האסורה ואין משערין בו אלא כמות שהוא בעת שנתבשל לא כמות שהי' בשעה שנפל וכתב ה"ה כתב רבינו פט"ו שמה שהקלו בכחל להצטרף לששים הוא מפני שהוא של דבריהם וי"ח עליו ומפרש טעמא הכא מפני שהוא עצמו בשר הוא וי"א מפני שהוא מותר בפ"ע, ומ"ש רבינו בין כך ובין כך ר"ל בין נפל לפחות מששים שהכל אסור בין לששים שהכל מותר אם נפל לקדירה אחרת של בשר אוסרה וצריך ס' כדין הראשונה אבל רשב"א כתב יראה לי שאם נפל ראשונה בפחות מששים עמו חזר כחתיכת נבלה לפיכך אם נפל לקדירה אחרת צריך ס' חוץ ממנו, ורא"ה הסכים לדעת רבינו דבכל גונא כחל מן המנין: