עט סופר חלק ג קנג

טעם בהיתר ביותר מששים [עי' רש"י בסוגי' זרוע בשילה ורא"ש מאריך שם ולב ארי' מישב, ועי' תשובת ריב"א סי' קט"ו תשובה נפלאה]:

ב דעת ר"ת ותוס' אפי' אין ס' בהיתר אם טעם הגוי ואמר שאינו מרגיש טעם האיסור ה"ז מותרת ואם יש ס' בהיתר אין צריך להטעינה לו כלל אף אם הוא מצוי שם ועי' רא"ש דף צ"ח סי' כ"ט:

ג רמב"ם סובר שאפי' בפחות מששים מועיל טעימת עכו"ם, ואם יש בה ששים אפ"ה צריך טעימת גוי לראות אם יש טעם האיסור או לא, א"כ הכל תלוי בטעימת עכו"ם ואין מועיל שיעור ששים רק במין במינו ואם אין גוי מצוי לטעום:

ד דעת רמב"ן ורשב"א ור"ן מחלקים בין אם נמחה גופו של איסר בהיתר לנמחה בו טעמו בלבד, וזה אם נמחה גופו אם אין ששים בהיתר לא מועיל טעימת עכו"ם אמנם אם יש ס' בהיתר נגד גוף האיסר אז אין צריד כלל טעימת קפילא אפי' הוא מצוי' וסמכינן אששים א"כ הכל תלוי בשיעור ס' ע"ב ובראש יוסף:

תוס' אבל בב"ח מאן טעים ליה, קשה דאמתני' דטפת חלב שנפלה על חתיכת בשר אם יש בנ"ט, הוי מצי למיפרך מאן טעים ליה ונראה כי ש"ך סי' צ"ח הקשה למה עכו"ם נאמן במסל"ת לומר שאין בו טעם איסור, הא אין מסל"ת נאמן באיסור דאוריי' ולדעת הרבה פוסקים טע"כ דאוריי' ותמה הפלתי אפי' לסוברים טע"כ לאו דאוריי' הא בב"ח לכ"ע טע"כ דאוריי' ושעה"ת ח"ב דף ה' מביא בשם ברוך טעם בכל ספק אם יש בו טעם איסור קשה נוקי הקדירה בחזקת היתר, וצריך לומר דיש לאיסור ג"כ חזקת איסור וכל זה שייך בשאר איסורין אבל בב"ח דכל אחד בפני עצמו היתר וע"י תערובתן נאסרו ליכא חזקת דאם לא נתן טעם לא התחיל איסורן שפיר מוקמי' הקדירה בחזקת היתר, על כן הקשה ש"ך רק על שאר איסורין דליכא חזקת היתר ודו"ק, והנה בקדירה של בשר שנתבשל בו חלב גם אם יש ששים, בכ"ז הבלועה שבקדירה של בשר נעשה נבילה ויש חזקת איסר שפיר הקשה מאן טעים ליה, אבל בטפת חלב יש חזקת היתר ועכו"ם נאמן עי' בתשובת מוצל מאש בסוף הספר הארכתי בזה, מר"ם שיק יו"ד סי' קמ"ד מישב קושיי תוס' דבמידי דאכילה טעימה ופולט שרי לישראל למטעמי ולפלוט ולא קשה ממתני' דירך כסברת השואל בריב"ש אבל בקדירה שבישל בשר בב"ח דאוריי' ואסור בהנאה וטעימה לכ"ע אסור מה"ת קשיא ליה ע"ש שמשיג על הפלתי שכתב טועם ופולט רק אסור מדרבנן ע"ש:

בתשובת ריב"א סי' קט"ו מקשין לרש"י דלא סמכי' אקפילא בלא ששים א"כ קדיריה של בשר שבישל בה חלב דקתני בנ"ט וקשיא לרבא מאן טעם לה עד ששמע מר"י דסמכי' אקפילא ע"כ גם לפי האמת בדאיכא ס' בחלב נגד בליעת הבשר קא מיירי א"כ מה קשה ליה לפי מה דלא ידע דסמכי' אקפילא וסבר דגוי אינו נאמן א"כ בפשוט מותר מחמת ששים, והא דקתני בנ"ט בששים קאמר כמו נ"ט דמשנה דטפ"ח ע"ב:

עוד כתב ראב"ן הקשה מה מהני טעימה בחלב נימא דחלב שנבלע בקדירה נעשית נבילה וחזרת ואוסרת וא"א למטעמי, ותי' שמחוברת עם שאר ולשיטת רש"י בלא"ה לק"מ כיון שא"א למיקם אטעמי' שפיר מתבטלת בששים, אמנם זה קשה כיון דזית אחד מחלב נ"נ איך יתבטל פליטת הבשר בנ"ט זתים החלב דהיתר דהא זית החלב שנאסרה אין מצטרפת עם הנ"ט לבטל הטעם ע"ש באריכות:

מג"א תקכ"ז סק"ג, אבל מלוח אין מערבין איתא בחולין מלוח כרותח וכבוש כמבושל משמע דמלוח אינו כמבושל ועי' מחהש"ק הא בצלי מערבין בו ועי' ח"ץ סי' ק"ל אם מותר להניח עירובי תבשילין בדגים מלוחים הערינגס ועי' צל"ח פסחים דף ע"ד שכתב מה דפשיטא לבעלי תוס' שהי' יכול למלוח הפסח קודם צליותו אני מסתפק בזה כיון דמליח הרי הוא כרותח דצלי א"כ שייך בו צלי מחמת דבר אחר ואף לענין שבת ליכא במליחה איסור בישול היינו משום בשבת גמרינן ממלאכת המשכן ובעינן תולדות אור וכן בב"ח אין במליחה איסור בישול ע"ש, ועי' נב"י ח"ב סי' כ"ג מורי מר"ם שי"ק יו"ד סי' ל"ג מביא ר"ן ורמב"ן סוף ע"ז גבי נעוה ארתחו פלפלו בזה, ועי' צל"ח ביצה דף ט"ז שמישב מג"א שלא אמרי' בחולין דמליח הוא כצלי רק אמרו מליח כרותח מפרשינן דלענין פליטה ובליעה קאמר אבל בכבוש אמר סתם כבוש כמבושל ע"ש שמאריך בזה אם צלי מהני לאחר מליחה:

אדמ"ו בכ"ס סי' נ"ה באמצע תשובה כתב מה יענה לסיפא דברייתא דקדירה שבישל בה תרומה, לפמ"ש א"ש דבתרומה קמ"ל דאסור לבשל הגם שיש ס' בחולין דה"א דאין בתרומה מבטל איסור לכתחילה כיון דשרי לכהן ועי' פמג"ד שכתב דהי' מקום לומר כן ע"ש ולי צ"ע אם הכהן מותר לעשות כן אפי' לאכול לעצמו, עפ"י סברת אב"מ בתשובה סי' ח"י שמחדש גם אם מותר לבטל איסור לכתחילה מדאוריי' אבל בתרומה וכל קדשים אסור לבטל מד"ת כי צריך לשמור שקדשים לא יהי' חולין ושמרתם תרומותי ואולי באמת קמ"ל בקדירה שבישל תרומה אסור אפי' כהן לבשל חולין:

פרט ד' שעה"ת ח"ג כלל י"ט כתב לרש"י עכו"ם נאמן להחמיר גם שיש ששים ועפ"י רוב ליכא טעם צ"ל