עט סופר חלק ג קנב

אפי' מראש אזנו, והנה יש להקשות דהא צלי אינו בודאי מפעפע רק ספק כמבואר בסי' ק"ה, והנה לכך התיר שמואל בנצלה משום דכיון דהוא ספק אזי מוקמי' ירך זה בחזקת היתר שהיתה מותרת עד הנה אבל בחלב דהוא איסור כרת אזי לא אזלי' בתר חזקה להיתרא אך לפמ"ש דמאן דס"ל מב"מ לא בטיל ע"כ ס"ל טע"כ דרבנן וא"כ שפיר מקשה מדר"ה תלמיד דרב ורב ס"ל מב"מ ל"ב וגם שמואל ס"ל הכי א"כ טע"כ לאו דאוריי' א"כ אין לומר דמחמת ספיקא אוסרין לגדי שצלאו בחלבו דלדידהו הוי ספיקא דרבנן ולקולא:

פרט ב' אם סומכין על עכו"ם להתיר תערובת איסור רבין בר אדא אמר כילכת באילפס הוה ואתי שיילוה לר' יוחנן וא"ל ליטעמא קפילא ארמאה, אמר רבא מריש הוה קשי לי הא דתנן קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנ"ט תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנ"ט בשלומא תרומה טעים לה כהן אלה בב"ח מאן טעים ליה השתא דאר"י סמכינן אקפילא ארמאה, ה"נ סמכינן אקפילא ארמאה, [לפי חו"ד שמחדש בסי' ק"ה בתרומה טע"כ לאו דאוריי' א"כ למה אמר בתרומה טעים כהן, גם עכו"ם נאמן בדרבנן אולי תרומת תירש ויצהר, עי' עט סופר כלל כ"ה]:

פלתי סי' צ"ב כתב יש לדקדק מה מהני טעימת קפילא הקדירה בלעה ונעשה נבילה וחזר ופולט וצ"ל כבר חלקו הפוסקים דאין איסר בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב אבל בלוע בכלי יוצא [עי' בסוגי' דגים שעלו בקערה] והטעם דיותר נאחז הבלוע באוכל וקשה לפרוד מן בלוע בכלי דאין לו במה להאחז בו ולפ"ז הא דאמרי' הבשר הבולע חלב נעשה נבילה ואין ריבוי חלב שבקדירה מצטרף עמו לבטל הבשר הוא דהוי בתוך חתיכה דבר נפרד ואין מה שבחוץ מקושר עמו כלל, אבל בלוע בכלי ודאי דאין נדבק בכלי והוא עדיין מחובר עם האוכל סביב לו וא"כ אף דקדרה בולע מן האוכל אין כאן הפסק והבדל וכל מה שבתוך הקדרה עמו בחיבור אחת ואין כאן הפסק כלל ולא שייך נותן טעם כלל ע"ב [ועי' תה"ד סי' קפ"ג, ומרדכי פרק גי"ה אות תרע"ט וברוך טעם שער תערובת פרק ו']:

בסי' צ"ח כתב הא דקאמר בגמרא מריש הוה קשי ליה מאן טעים ליה קשה לשיטת דס"ל טע"כ לאו דאוריי' מתחיל' מה קסבר ולבסוף מה קסבר וכי לא ידע מתחילה דיש מציאות לטעום רק דס"ל דלא מהימן, וקשה עדיין איך פשטו מר"י דהורה בכילכת באלפס דהוה מדרבנן לקדירה שבישל בו בשר דהוי מדאוריי' ע"ב אולי עפ"י חקירת פמג"ד בפתיחה לב"ח וכן בח"ס סי' פ"ו רק אם נתערב טעם מבשר בחלב או טע"כ דאוריי' אבל לא מבלועה בקדירה יהי' מיושב הרבה כמובן:

חדושי הרי"ם כתב לכאורה היכא דלא ידעי' כמה נפיק וספק אם יש ס' הא דלא מוקמי' אחזקת היתר יען בשאר איסורין דלא נהפך היתר לאיסור ליכא חזקה גם אם אין ס' אסור רק הבלוע של איסר רק א"א לאכול ההיתר שבלוע איסור אבל לא יצא מחזקה, משא"כ בב"ח דנעשה גוף איסור שפיר מוקמי' אחזקה מה"ת ורק מדרבנן לא מוקמי אחזקה היכא דאיתרע כספק דרוסה, א"כ שפיר דייק כמו באיסר משום טע"כ דרבנן סמך ר"י אמסל"ת אף דליכא חזקת היתר כן בקדרה שבשל בשר ניהו דטע"כ מה"ת מ"מ מטעם חזקה מהני מסל"ת עוד י"ל הא דלא מוקמי' אחזקה, דהא לבלוע יש להיפך חזקת איסר שלא נהפך להיות היתר דאם לא נתן האיסר טעם בו נתבטל ונהפך להיתר א"כ מנגד חזקת איסר של הבלוע שנתן טעם ולא נהפך להיות היתר, משא"כ בב"ח דרך בישול אסרה תורה עד שיתן טעם א"כ כשלא נתן טעם שניהם נשארין בהיתירם שפיר מוקמי' אחזקת היתר מה"ת שלא נתן טעם ורק מדרבנן מהני מסל"ת:

ריטב"א כתב רא"ה הי' מדקדק מדקתני ואם בשל בנ"ט מכלל דבקדרה בת יומא עסקי' וא"כ ל"ל למתני לא יבשל בה חלב פשיטא, אלא קמ"ל דדוקא בבת יומא לא יבשל לכתחילה אבל לאו בת יומא שרי לכתחילה נמי כיון דנ"ט לפגם דלא גזרו חכמים דלאו בת יומא אטו בת יומא אלא בקדרה דבלעה איסור אבל הא דכי בלעה התירא בלעה לא גזרו בה דלא דמי לכלי מדיון וחבריו חולקין עליו ועי' בתה"ב דפוס וויען דף פ' וכ"ס יו"ד סי' נ"ה מאריך בבשר עוף אפשר כ"ע מודים לרא"ה ע"ש:

ראש יוסף כתב מש"כ פנ"י פסחים דף ל' דלא אמרי' אין מבטלין איסר לכתחילה אלא כשאיסורו בלע ולא היתר כחמץ קודם פסח לא ידענו א"כ יהי' מותר לבשל בשר בקדירה שבישל בה כזית חלב ממלא אח"כ בשר שיהא ס' ואף לאחר מעל"ע דהוי תרתי לטיבותא נט"ל ומשהו ולא שמענו זאת מעולם מי שיאמר כן עכ"ל:

פרט ג' מנחת כהן פ"ז מסדר ד' שיטות בענין זה א דעת רש"י סובר שאם אין ששים אין מועיל מאמר עכו"ם להתיר דכיון שמן הסתם האיסור נתן טעם בהיתר בפחות מששים חיישינן שמא הגוי משקר או שאינו בקי, וכן אם יש בהיתר ס' נגד האיסור אפ"ה צריך טעימת עכו"ם ולא סמכינן אששים לחודיה, אלא אם אין גוי מצוי אז סומכין על ששים כיון שמן הסתם אין האיסור נותן