עט סופר חלק ג קמט

ואפי' תוך התחום לפי שהרואין חולין באריסות ויש מי שאוסר כדעת רבינו לפי שלא התירו אלא כשהאמת כן הוא כמו שיאמרו הרואים כלומר שהם יתלו בשכירות ואריסות וכן הוא הענין ואם יחקרו הדבר ומצאו העכו"ם נוטל פירות ודבר הנראה הוא אבל כשאין העכו"ם נוטל בפירות אלא שהישראל קוצץ עמו במלאכה אין מתירין על סמך שיתלו רואים בדבר שאינו שיאמרו שכורה היא לעכו"ם וישראל נוטל פירותיה למחר וא"ת נתיר על סמך שיאמר קבולת היא זה אינו שאם היינו דנין שהרואין חולין אותו בקבולת אפי' לבנות את הבית הי' מותר וזה ברור עכ"ל:

פ"ז מהלכות יו"ט הלכה כ"ה, עכו"ם שקיבל קיבולת מישראל אפי' הי' חוץ לתחום אינו מניחו לעשותו במועד שהכל יודעין שמלאכה זו של ישראל ויחשדו אותו שהוא שכר את העכו"ם לעשות לו במועד שאין הכל יודעין ההפרש שיש בין השכיר ובין הקבלן ולפיכך אסור כ"ס כתב שרמב"ם סותר דבריו מיניה וביה דכתב תחילה שיחשדו אותו שהוא שכר את העכו"ם לעשות לו מלאכה והיינו כמ"ש בהלכות שבת שלא ידעו שפסק עמו, ומסיים שאין הכל יודעים ההפרש שיש בין הקבלן ובין השכיר וזה טעם אחר ממ"ש תחילה, ומצאתי במרי"ט להלן סי' ס"ו ע"ש:

ח"ס או"ח סי' ס' כתב החו"י סי' מ"ט דמותר לומר לנכרי אמור לנכרי פלוני שיעשה לי מלאכתי משום דהו"ל אמירה דאמירה והגאון מה"ו גרשון דחה דבריו משבת ק"נ לא יאמר אדם לחבירו נכרי לשכור לו פועלים ע"ש, והנה עדיין אני אומר דהיינו באומר לנכרי בשבת עצמו לשכור לו פועלים משום דאמירה בעצמה אית בה איסורא משום ממצוא חפצך ודבר דבר, אבל האומר כן בחול נהי דאמירה לנכרי גם בחול אסיר מ"מ אמירה דאמירה אין ראיה לאסור כולי האי ע"ש, ויש לי צ"ע לפי חו"י וח"ס, כי ט"ז רמ"ד כתב בשדה יש דרכים להיתר אבל בבנין הבית רק דרך אחד בקבלנות ע"ש להנ"ל יש ג"כ ב' דרכים להתיר שאמר לנכרי שיאומר ה' יאיר עיני בתוה"ק. עי' במקנה כלל כ"ג פרט יו"ד אם יד פועל כיד בעה"ב ועדיף משליח גם שאין שליחות בעכו"ם אבל פועל עכו"ם כיד בעלים א"כ יהי' אמירה לפועל נכרי אסור בשבת מה"ת עי' בזה ביד יוסף רמ"ד:

פרט ד'. ירושלמי שבת פ"א ה"ח, תני אומנין עכו"ם שהי' עושין עם ישראל בתוך ביתו של ישראל אסור ובתוך בתיהן מותר, ארשב"א במה דברים אמורים בקבלות אבל בשכר יום אסור, בד"א בתלוש מן הקרקע אבל במחובר לקרקע אסור ובעיר אחרת בין כך ובין כך מותר, מהו בין כך ובין כך מותר בין בתלוש ובין מחובר בין בשכיר בין בקיבולת א"ר אילא בין בתלוש בין במחובר ובלבד בקיבולת ר"ש בן ביסנא בשם רבי אומר הלכה כר"ש ב"א בשבת ואבל וע"ז עכ"ל וכתב הסמ"ג בהלכות שבת, ואע"ג דאין הלכה כרשב"א גבי מחובר של שדה אלא כרשב"ג וכסתם מתני' דע"ז דשרי להשכיר שדהו לגוי למחצה לשליש ולרביע וחורש וזורע בשבת משום דגוי בשלו הוא טורח ואריסו היה קעביד דלא אסרה סתם מתניתינין אלא דווקא מרחץ להשכיר לגוי מפני שנקראת על שמו אבל שדה לגוי שרי, אין דומה מחובר של שדה למחובר של בית דדוקא שדה שרגילות לקבלו באריסי' למחצה לשליש ולרביעי ושייך לומר גוי אריסותיה קעביד, אבל בית רגילות להשכיר פועלים שכירי יום ולא יאמרו הרואה גוי קבלנותיה קעביד, מכאן פסק רבינו שמואל שאסור לעשות כל קבלות במחובר בתוך התחום ולא מיבעיא הבניין עצמו דאסורה אלא אפי' לתקן אבנים נמי אסור אפי' רחוק מן החומה ואפי' בביתו של גוי כיון דצורך מחובר הוא דבמחובר כי האי גוונא פליגי ופסיק כר"ש בן אלעזר דאילו לעשות הבנין אפי' רבנן מודו דאסור דהא ברשות ישראל הוא דאף תלוש לא שריא אלא בביתו של נכרי עכ"ל ובספר נחלת בנימן סי' נ"ט מביא מגאון ש"ב ז"ל ראיתי בביאורי רש"ל על סמ"ג וז"ל בין כך בין כך מיתר הוא מדברי הג"מ שמפרש רשב"א הכי ור"א חולק ומפרש רשב"א בענין אחר ובלבד בקיבולת והלכה כר"א ובתוס' ואשרי אין מביאין רק ר"א לחוד עכ"ל ויש לתמוה איך אפשר שירושלמי מתיר בשכיר יום וא"כ בטלת דין אמירה לעכו"ם בע"ש שיעשה בשבת ואולי הכוונה כמש"כ ר"ן פ"א דשבת שקצב לו שכירתו ליום אלא שאינו מקפיד עמו מתי יעשה מלאכתו דכה"ג ע"ש אסור וד' וה' מותר ע"ש:

ספר הישר לר"ת סי' תקפ"ח, נ"ל דמותר ישראל להניח לנכרי המקבל קבולתו לעשותו בשבתות ובימים טובים דהא אמר בשבת נותנין כלי לבן לכובס, וא"ת ה"מ בדברים דלא מפרסמים מלתא ומשום ה"ט לא נטר אלא כגון אותן יריעות שנתנן לארוג כיוצא בהן לאו מלתא היא צא ולמד מרחיים של מים שאוסרתה ב"ש משום שביתת כלים וב"ה לית להו שביתת כלים ושרי להניח בהם חיטים והן טוחנין כל השבת וכ"ש שאם ע"י נכרי בקבלנות שהוא מותר וכו' ועוד נ"ל להתיר קבולת כדאמרי' בע"ז דמשכירין שדות אבל לא מרחץ מ"ט מפרש בגמרא דגבי שדה אמר אריס אריסתו קעביד א"כ אריסות נכרי בשדה דהוא מפורסים טובא שרי דהוה ליה קבולת, אפי' לרשב"א דפליג בגמרא ומפרש טעמא דאריס אריסתו קא עביד לית ליה ואוסר שדה משום דנקראת על שמו גם משם נמצינו למדין כלי לא היתה נקראת על שמו של ישראל אלא בתורת אריסות שהי' מותר וכל היכא דידע