עט סופר חלק ג קמח

איסורא, א"כ מה מקשה הש"ס ותיפק ליה משום לפ"ע הא נפ"מ אם רצונו להשכיר לכותי שהוא אדון ואינו עובד בעצמו רק ע"י עבדיו דבזה ליכא למיחש לפ"ע אבל נקראת על שמו שייך בזה ע"ש שמאריך שיש שליחות לכותי ועובר כותי ראשון א"כ עובר על לפ"ע, [חידש לשון הש"ס עכו"ם זה כותי זה משמע הוא ולא אחר ועי' בתשובת נחלת בנימין סי' נ"ט]:

שביעית פ"ג מאימתי מוציאין זבלים לאשפות משיפסקו עובדי עבודה תיו"ט כתב הר"ב שלא יאמרו מעוברי עבירה הוא ירושלמי מעתה אפי' משפסקו עובדי עבודה יהא אסור מפני מ"ע שלא יהי' אומרי' לתוך שדה בית השלחין הוא מוציא יודעים הם בני עירו אם יש לו בית השלחין אם אין לו אר"י הדא אמרה לא חשו לעוברין ושבין מפני מ"ע תוס' חדשים כתב אע"ג בשבת חששו למ"ע לאורחים הבאים י"ל בשביעית הקילו ואין להקשות דמ"ש הא שביעית נמי הוא איסור דאוריי' כמו שבת, י"ל כיון דזיבל השדות הוא רק דרבנן הקילו, ועוד בשביעית איסור מושב כל השנה לא רצו להחמיר כ"כ משא"כ בשבת הוא רק יום אחד ועי' מג"א רמ"ד ס"ק ו':

פרט ג'. פסק. תוס' בע"ז כ"א, פסק ר"ת הלכה כרשב"ג דאמר אריסא אריסותיה קא עביד מת"כ התיר לישראל שנתן ביתו לעשותו בקבלנות לבנות לו אפי' בשבת וק"ו נמי הוא דהשתא אריסות שדה שחלק הישראל משביח במלאכה שרי קבלנות שאין בו שבח לישראל כלל במה שממהר עכו"ם לעשות קבלנותו לא כ"ש והביא עוד ראיה משבת דף י"ז דשרי ב"ה ליתן כלים לכובס ועורות לעבדן עם השמש ואפי' מידי דבפרסי' שרו התם וכו' ולפ"ז צריך עיון במ"ק דף ל"ב דאמר שמואל מקבלי קבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר א"כ ר"ת מוקי לה לכולה הך שמעתא באבל ומפרש לה הכי אמר שמואל וכו' לפ"ז כל מה שאוסר לשם היינו באבל דוקא דבאבל החמירו יותר וכו' ור' יצחק פירש דבקבלנות דבית אסור והי' דוחה כל ראית ר"ת, דמההיא דעורות לעבדן אינה ראיה דכיון דהוא תלוש ומלאכה ביד אחרים מותר, וגם לא דמי להך דשכירות שדה דלעולם הוא רגילות לקבל שדה באריסות למחצה לשליש אבל בבנין בית רגילות לשכור מידי יום יום והרואה אינו אומר קבלנותיה עביד אלא שכירו' יום נינהו וכו' ור"ת אע"פ שהקל החמיר על עצמו לא הניח עכו"ם לבנות בשבת, ור"ם הי' נותן טעם דלהכי מותר באריסות שדה דכיון שאינו נוטל מעות בשכרו אלא נוטל בגוף הקרקע דמי לשותף אבל בקבלנות דבית שנוטל מעות בשכרו לא הוי כשותף ואסור וכו' לפ"ז יש להתיר להשכיר רחים לעכו"ם היכא שנוטל בקמח לפי חלקו ואינו נוטל מעות דהוי כמו שותפין ע"ש:

רי"ף, תניא רשב"ג אומר לא ישכור אדם מרחיצו לגוי מפני שנקראת על שמו וגו' זה עושה בה מלאכה בשבתות ויו"ט אבל שדהו לגוי מאי שרי דאמרי אריסותי' קא עביד מרחץ נמי אמרי אריסותי' קא עביד אריסותא למרחץ לא עבדי אינשי:

ר"ן כתב לענין קבלנות כגון שקבל עליו הגוי לעשות כל מלאכת שדהו של ישראל בדבר ידוע אם מותר לישראל שיניחו לעשות מלאכה בשבת ויו"ט, איכא מ"ד דכיון דאמרי' באריסות דשרי בקבלנות נמי שרי דהא לא מתהני ישראל במלאכת שבת כלל אבל יש מי שאומר דקבלנות כי האי גונא אסור דלא דמי לאריס דכיון דאריס חולק בפירות לא אמרי' אינשי דשכיר יום הוא אבל כי האי גונא שהבעלים נוטלים כל הפירות מיחזי להו לאינשי כשכיר יום וכן דעת רמב"ם ז"ל, ועי' ר"ן שבת דף ח"י:

בית יצחק הלכות שבת סי' ל"ב כתב הנה סמ"ג הובא בב"י סובר דמלאכה ע"י עכו"ם דאוריי' מדכתיב כל מלאכה לא יעשה בהן שלא יעשה גוי מלאכתך, וב"י הקשה עליו מ"ט מותר אם הוא בביתו של גוי, ונראה דסובר הסמ"ג מ"ה מותר בביתו של גוי דכיון דאומן קינה בשבח כלי לא הוי כלל מלאכה של ישראל אך מלאכתו ממש דע"י מלאכה קונה גוף הכלי עי' קצה"ח סי' ש"י דאומן קונה כל הכלי וזה דוקא בביתו דקני במשיכה ע"ש ובית אפרים א"ע סי' קי"ז:

רמב"ם פיו משבת הלכה י"ב פוסק אדם עם עכו"ם על המלאכה וקוצץ דמים ועכו"ם עושה לעצמו ואע"פ שעושה בשבת מותר וכו' בד"א בצנעה שאין מכירים הכל שזו המלאכה הנעשית בשבת של ישראל היא אבל אם הי' ידוע וגלויה אסורה שהרואה את העכו"ם עוסק אינו יודע שקצץ ואומר שפלוני שכר עכו"ם לעשות לו מלאכה בשבת לפיכך הפוסק עם עכו"ם לבנות לו חצרו או כתלו או לקצור שדהו או ששכרו שנה לבנות לו חצר או ליטע לו כרם אם הי' המלאכה במדינה או בתוך התחום אסור לו להניחן לעשות בשבת מפני הרואים שאינם יודעים שפסק ואם הי' המלאכה חוץ לתחום מותר שאין שם ישראל שיראו את הפועלין כשהן עושין בשבת, וכן מותר להשכיר כרמו או שדהו לעכו"ם שהרואה יודע ששכורין הן או באריסות נתן להן, ודבר ששם ישראל בעליו קרוי עליו ואין דרך רוב אנשי אותו המקום להשכירו או ליתנו באריסות אסור להשכירו לעכו"ם מפני שהעכו"ם עושה מלאכה בשבת והוא נקרא על שם הישראל בעליו:

וכתב ה"ה, יש מי שכתב שכיון שמותר להשכיר שדהו לעכו"ם לפי שהרואין תולין באריסות אף מותר לשכור עכו"ם בקבולת לחפור לו שדהו או לנטוע לו כרמו